חדשה לצערי

[galili75]

חדשה לצערי

היי, הפעם הראשונה בה אני מצטערת להרשם לפורום... בעלי נהרג לפני חודש השאיר לי מזכרת מדהימה בן שנה ושבע... מה עושים?איך ממשיכים? איך חיים עם הגעגוע?

 

[אתי161]

מחבקת אותך

יקירה, משתתפת בצערך מכל לבי. קשה לי לתת לך מרשם שיענה על שאלותייך, אני 10.5 חודשים מאז שבעלי נפטר ועדיין איני מוצאת את הדרך..... אני מאד מקווה בשבילך, שבזכות ה-בן שנה ושבע..... תמצאי כוחות ולאט לאט תצליחי להמשיך.... עם הכאב והגעגועים. יש קבוצות תמיכה לאלמנות/ים, אולי תצטרפי, לי זה עוזר מאד. אני מוכנה לעזור לך בכל דרך שתרצי, שלחי לי מסר ואענה לך ברצון. חיבוק, אתי

 

[נסיכת הכוכב]

שולחת לך חיבוק ענק

איך חיים עם הגעגוע ? פשוט חיים איתו שולחים לו מכתביפם דמיוניים האחיינית שלי שאבדה את הסבתא אמרה סבתא בשמים ואני יודעת שהיא שם , חושבת שהכי קל זה לחיות כל יום בשביל אותו יום כמו המן שחלקו לאנשים במדבר כי יום מביא את הטוב שלו , לעשות רשימה מה הדברים שחייבים לעשות, לעשות אותם ולהמשיך לגדל את פרי האהבה שלך , שהוא חצי ממנו וחצי ממך ושתחבקי אותי תחשבי שאת מחבקת חצי ממנו , אז חבקי אותו בהמון אהבה הבן צריך אותך איתו ומחוברת אליו ולצרכים שלו על זה אסור לותר תמשיכי לכתוב וספרי איך את מסתדרת הכתיבה תעזור לך פה תמצאי הבנה וכתף בשעה שתצטרכי אותם פה יבינו אותך כי עברו את החויה הכואבת שאת עברת ופה ילוו אותך שאת מתקדמת יום אחר יום אל עבר העתיד שלכם

 

[חופים05]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifמשתתפת בצערך

אך טוב שהגעת לאתר בו תוכלי לקבל חיזוקים ולקרוא חויות של מי שעבר/עברה את המשבר הנוראי בו את כרגע נמצאת. אני אמנם התאלמנתי כשילדי היו יותר גדולים מבנך (גילאי תחילת ביה"ס) אך הכאב הכמעט קשה מנשוא זכור לפרטיו עד היום ( 7 שנים אחרי..). השנה הראשונה היא אכן קשה מאד, אך התעסקות מתמדת בחיי היומיום, דאגה לילד ולצרכיו, לבית לעבודה ולמשפחה עוזרים לעבור את הימים. תני והרשי לעצמך לפעמים להשבר, לבכות ולכאוב עד כלות, אך דעי שבסופו של דבר החיים מנצחים, אם מחליטים לדבוק בהם ולא בשכול. דעי תמיד, גם כשנורא קשה - כי בהמשך (כל אחד בקצב שלו) הכאב הופך נסבל, אח"כ הזכרון מפסיק לכאוב באופן מתמיד אלא יש רגעים שמחים ובהמשך החיים-אף לומדים חזרה להיות מאושרים בצל הזכרון. העזרי בכל מי שאת יכולה ובמי שמתאים לך משפחה, חברים, ספרים , סדנאות, יעוץ מקצועי ופורום זה והיי בטוחה שהעתיד יהיה טוב יותר. אם תרצי אשמח לעזור יותר במסר האישי. מקווה ששנת 2010 תהיה טובה יותר עבורך ועבור כולנו. דורית

 

[yamkachol]

../images/Emo201.gif משתתף בצערך.

כן, את בתקופה איומה ונוראה. כל עולמך חרב. זה באמת נורא ואיום - אך את תתמודדי, כפי שאת עושה בכך שאת פנית אלינו, ותלמדי, לאט לאט , תוך חריקת שיניים, בכי ועוד , כפי שמתאים לך- תלמדי לחיות אחרת. תלמדי לחיות בלי. זה תהליך ממושך - אך זו תקופה. הקושי הנוראי הוא בדרך כלל נמשך כשנה, שנתיים (כל אחד מה שמתאים לו), ואח"כ פחות קשה. לומדים לחיות לצד הכאב. אח"כ יש ימים קשים יותר ופחות, ישנן תקופות קשות שהן קצרות יותר. עם הנסיון של השנים, לומדים להכיר את התהליך. זו עולם אחר (נוראי) ולומדים לחיות בו. לומדים איך למצוא את האור, התקווה, את שמחת החיים. ככול שיהיו לך יותר כוחות לכאוב , לכעוס וכדומה, תאפשרי לעצמך לכאוב, להתעצב - אך לא להשאר שם. תמשיכי במסע של החיים, של בנית חיים אחרים, של שיקום החיים שנהרסו, תלמדי על עצמך, איך לעזור לעצמך, לילדכם. המשיכי לשאול את השאלות שלך, חפשי גורמים שיכולים לתת לך מענה - וכך תמצאי כוחות ויכולות הנמצאים בך. לקח לי זמן, עד שעלתה בי המחשבה, שבעצם , מה אהובתי ז"ל, (כארבע שנים), הייתה מאחלת לי ולילדינו ? והתשובה שעולה לי, היא שהיתה רוצה שיהיה לנו הכי טוב שאפשר. וזה נותן לי כוחות. תראי, כל אחד - הוא אחד , יחיד ומיוחד - ואין שני לו. כל אחד מתמודד עם אובדן הבן /בת זוג בדרכו הייחודית. לפעמים יש דברים משותפים לזולת, והרבה פעמים , זה ייחודי לו. מדובר בתהליך מאוד אינטימי, אישי. טוב לשמוע מאנשים שבאותו מצב, ואת תבחרי מה שנראה לך כרגע נכון ומתאים לך. תנסי, ותראי מה כן ומה לא מתאים לך. ואני מאמין שתמשיכי לשאול ולחפש תשובות ותובנות. ישנם גם ספרים. כל הכבוד לך על ההתמודדות!

 

[צילה בוקי]

לחדשה הכואבת, ליבי אתך

אני ותיקה ממך שנה וחודש. כן נכנסנו למציאות קשה ואכזרית. בתקופה הזו מבולבלים מאוד. השתדלתי לא לקבל החלטות מכריעות. לזרום בקושי ולהמשיך הלאה. אין לך פרבילגיות ליפול. יש לך בן קטן שצריך אמא מתפקדת. "איש לאחיו יומר חזק" מחבקת אותך המון.צלה

 

[EFRATY10]

משתתפת בצערך.שלא תדעי עוד צער!

 

[לבנדר3]

מבינה לליבך

 

[הים רגוע]

../images/Emo24.gif

גלילי יקרה, החיים שלך (שלנו) התהפכו ...כל החלומות התוכניות ...ירדו לטמיון ..תסכול ,חוסר אונים עצב, געגוע וכעס מנת חלקך בימים אלה .. ואך ממשיכים?..... אין המשכיות ...הכל מתחיל מהתחלה ...לומדים לחיות ... וכי איזה בררה יש לנו ? עצמם בחרתך לשתף מלמדת כי בחרת בחיים ..ואני אומרת תמיד עם לחיות אז הכי טוב שניתן, למדנו שלסרט החיים אין שידור חוזר, ועלינו ללמוד לחיות בלי השותף, הנפש התאומה,האהוב ... כן ,היום אחרי ארבע שנים וקצת אני "חכמה"..כמוך היו לי החודשים הראשונים מתסכלים ,היתי אבודה,כעסתי על "נטישתו",נעזרתיבחברים פה, בסדנאות, ובעזרה מקצועית, בכדאי ללמוד לחלום ,לתכנן תוכניות ולבנות לי חיים חדשים .וכל זה תמיד בצל הגעגוע בצל העצב. אני חיה חיים מאושרים .אושר הוא בחירה ..בחרתי להיות מאושרת במה שיש לי . אני משתדלת למלות את חיי בשמחה ואנרגיות טובות ..ואף מצליחה .. זכרו תמיד בליבי ..אבל מסתכלת על חצי הכוס המלאה ..מתנחמת בחיוכם ואהבתם של בני משפחתי .. וגאה , גאה-זכתי לחיות חיים מלאי אהבה עם אישי (ואפילו שזה היה לתקופה קצובה) גאה-בזכרונות..גאה במשפחה שבנינו . מחבקת אותך גלילי ,ובטוחה שלמענך ולמען בנך תמצאי את דרכך לחיים חדשים, ואני פה מוכנה לתמוך ולעזור . אפשר לפנות אלי במסרים או במייל וכל אחד יוכל לקבל מס' פון להתקשרות. שלך טלי .

 

[elipol]

חיבוק ותמיכה

אני מרגיש את כאבך ומחבק אותך. אין כאן מילים לחזק, רק חיבוק והקשבה. אין כאן עצות וטיפים. הכאב הוא גדול וטרי כל כך! אני אבדתי את בתי ואת אימי לפני 6 שנים, וכאילו זה היה אתמול. הכאב והגעגוע נשאר ולא עוזב. עם הזמן לומדים לחיות עם זה, להתקדם. אבל את יריקתי עדיין במקום אחר, בכאבך העמוק ובאבלך הטרי כל כך. קבלי חיבוק תמיכה ממני. אלי ש.