חדשה לגמרי

[מיכל מ3]

חדשה לגמרי

איזה כיף לגלות שיש פורום כזה. אני בת 40 וחצי, בלי ילדים עם בן זוג. כבר קרוב לשלוש שנים אנחנו מנסים להרות. מה שמעיב מאוד על הטיפולים הלא סימפטים גם ככה, הם שני אלמנטים: 1. אני נורא פוחדת מסרטן, הטיפולים התיישבו יפה על היפוכונדריה טבעית, וביחד החרדה חוגגת. והאלמנט השני הוא הגיל. אני עסוקה כל הזמן בעניין הזה, משווה את עצמי לאמהות בודקת גילאים, מחשבת חישובים, בודקת קמטים. אני כל כך חוששת שהילד יתבאס ממני, יתבייש בי. ואז יש את עניין האחים: לבן זוגי האהוב אומנם יש ילד אחד, אבל הפער בגילאים גדול מדי בשביל שהוא יהיה אח פעיל, ואני שכל כך קרובה לאחים שלי, מרגישה שלא מספיק שאלד את הילד להורים זקנים, גם לא יהיו לו אחים. אני מדמיינת אותו מטפל בנו לבד, כל הנטל עליו. אני יודעת שזה טיפשי, כל ילד מתפדח מההורים שלו בתורו, (לי היו הורים צעירים ומגניבים אבל נורא התביישתי באיך שהם התלבשו), ואני יודעת שהעיקר זאת האהבה והאווירה הטובה בבית, אבל קשה לי לוותר על "האמא המושלמת שיכולתי להיות" ו"המשפחה + 3 שיכולנו להיות". אשמח להעזר בכן, כי באמת קשה לעבור טיפולים כשעל הכתף שלי לוחש כל הזמן איזה שדון "יאללה תוותרי רחמנות על הילד".

 

[דינהלה1]

הי מיכל

אני חושבת שילדים אוהבים את ההורים שלהם בגלל מי ומה שהם. מה גם שהיום אנחנו דור אחר. מתוחכם יותר, רפואה מתקדמת יותר. אם תסתכלי טוב טוב מסביב (במיוחד רואים כשההורים באים לאסוף את הילדים מהגן) יש הרבה מאוד הורים בגילאי ה 40+ וזה לא דבר יוצא דופן! אני מניחה שלילדים יש כל מני שגעונות חולפים. כל הזמן הם משווים את עצמם לסביבה: למה לX יש כך ולי אין. וגם אם ילדיי יגלו יום אחד שהוריהם מבוגרים יותר מילדי השכנים נו אז מה? גיל ההורים לא מעיד כלל על איכות ההורות. יש הורים צעירים שהם לא הורים טובים בלשון המעטה, לצערנו ניתן לשמוע על הורים כאלה כשמככבים במדורי החדשות השכם וערב. אז איזה יתרון מקנה גיל ההורים לילדים במקרה כזה? כל אם שאוהבת את ילדיה ומגדלת אותם באהבה זו אמא מושלמת. אין "מודל". אמהות והורות בכלל זה אתגר לא קל וכל אחד עושה אותו בדרך שלו וכמיטב יכולתו וגם קורה שטועים פה ושם, אבל הסך הכל הכללי זה מה שקובע. ילדנו יהיו מאושרים בהתאם למה שנעניק להם ולא בהתאם לגיל שלנו.. בתקופתנו יש מגוון של סוגי משפחות, עם הרבה או מעט ילדים, עם אבא ואמא או בלי אחד מהם, אם אחים/הורגים חורגים וכו. כך גם משפחות עם ילד/ה יחידים. הכי חשוב שתהיה משפחה מאושרת. כמו כל דבר בחיים יש יתרונות וחסרונות בכל מצב. חשוב להעביר את המסר לילדנו למצות את הטוב שמכל סיטואציה שנקלעים אליה "ומהקלפים" שקיבלנו בחיים. שיהיה לך בהצלחה.

 

[דינהלה1]

הורגים = חורגים כמובן...

 

[מיכל מ3]

כמובן ובכל זאת

הכל נכון, זה ברור. אבל מנסיונכן - ילדים מתעסקים בגילאים של ההורים שלהם? באיזה גיל הם מתחילים להיות מודעים לעניין הזה?

 

[ר ע נ נ ה]

ברוכה הבאה! (זהירות ארוך)

שאלת אם הילדים מתעסקים בזה, טוב הבת שלי עדיין בשלב שהיא בטוחה שאני בת 3

אז לפחות בשנים הראשונות לא תצטרכי להתמודד עם העניין. הדוגמא היחידה שיש לי היא בן דוד שלי שנולד כשאמא שלו היתה בת 43 עניין חריג מאוד (לפניי 27 שנה). תמיד היה להם קשר מדהים של בן ואם, אז לא, אני לא חושבת שהגיל מאוד חשוב. חוץ מזה, כפי שדינה ציינה, הרבה נשים היום מתחילות ללדת בתחילת או אמצע שנות ה-30 ועד שהן יולדות את הילד השלישי הן כבר בסוף שנות ה-30. אז נכון שפה לפעמים אנחנו מקטרות שאנחנו הכי זקנות, אבל תכלס כשאני מביטה סביבי בגן של ליהי אני רואה הרבה אמהות שבסך הכל צעירות ממני ב-5 או 6 שנים, לא ממש מדובר בהפרש של דור שלם. את גם בעצמך ענית על חלק מהעניין כשאמרת שהתביישת שההורים שלך לא התלבשו כיאה, ילדים לפעמים מתביישים במשהו שקשור בהורים שלהם (בעיקר בגיל ההתבגרות), את יכולה להיות הכי מגניבה וצעירה ובסוף הבת תתבייש בך בגלל התספורת, המשקפיים, איך שאת מדברת או מבנה הגוף שלך... ועוד דבר, ההנחה שלך שהאח "החורג" לא יהיה אח פעיל קצת לא מובנת, נכון שעבור ילדך זה לא יהיה כמו לגדול בבית עם אח שהוא בהפרש של שנה שנתיים א-ב-ל אצלנו במשפחה יש הפרש של 16 ו-20 שנה בין הגדולים להכי קטן והקשר מדהים, הגדולים באים בכל הזדמנות, משחקים עם הקטנים, מקריאים להם סיפורים, ליהי יודעת שיש לה שני אחים גדולים וזה מאוד משמח אותה. גם אלון שהוא רק בן שנה מזהה אותם ויודע שמדובר במשפחה מבחינתי הם זכו בפייס שהם בעצם ארבעה ולא שניים. חוץ מזה מי אומר שיהיה לך רק ילד אחד

? לגביי הסרטן אני לא מהחוששות אז קשה לי לשכנע אותך שהסיכון נמוך. לעומת זאת אומרים שהנקה מרובה מונעת סרטן שד ועוד אולי כל מיני סוגי סרטן נשיים - לידיעתך. בהצלחה בטיפולים מאחלת לך שתחזרי לכאן כאם טריה בקרוב.

 

[מיכל מ3]

תודה!

איזה יופי של דברים. הרבה זמן לא קיבלתי מסר כל כך מעודד להמשך הדרך. תודה

 

[אמאשל נתנאל]

בוקר טוב מיכל וברוכה הבאה

אל תתני לפחדים שלך לעמוד בדרכך לאימהות אני יכולה לומר לך שיש לי בת דודה שקיבלה סרטן בשד לפני כמעט שנתיים - בחורה בשנות ה20 שלה - לא נשואה ובלי ילדים - כך שהסרטן מכה בכולם בלי שום קשר לטיפולים הבן של בן זוגך יכול להפתיע אותך - לפעמים הגדולים יותר מעורבים מהקטנים ויכולות להעיד פה אילו מבנינו שיש להן ילדים גדולים וקטנים למרות הקלישאות - אם תהיי רגועה תגדילי את הסיכוי להצלחה - ועל זה אני יכולה להעיד מניסיון

 

[נוית ההילרית]

את עוד צעירה

אני את הגדול שלי ילדתי בגיל 42 ואת הקטן בגיל 44 ושיקפצו כולם. אני האמא הכי טובה שאני מסוגלת להיות ולפני עשרים שנה היתה לי הרבה פחות סבלנות ומסירות ממה שיש לי היום. נכון, אני לא רצה ומישתוללת איתם כמו שיכולתי בגיל צעיר אבל יש להם הרבה דברים אחרים שהם מקבלים ממני.(את הריצות עושה בן זוגי שצעיר ממני בשש שנים

) בהצלחה בטיפולים נוית

 

[נוית ההילרית]

שלחתי לך מסר../images/Emo140.gif