שאלה קשה.. לפחות עבורי
קודם כל ברוכה הבאה, זה נראה לי דורש אומץ רב להיכנס לפה לפני הזמן. אני זוכרת שאני הייתי בהכחשה טוטאלית שחבר שלי גסס וכמעט ולא חשבתי על התרחיש הנורא מכל ושכבר כן חשבתי לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה כי החוסר אונים וודאות אם הוא איתי או לא משגע אותי יום ביומו. אני יכולה להגיד לך שבימים הראשונים הרגשתי אותו במספר אירועים מוזרים אבל זה לא מספיק. הגעגועים עזים והיותי בן אדם מאוד לא רוחני, מקשה אף יותר. בגלל זה אני מבינה היום למה כביכול לדתיים יותר קל. אז ניסיתי להיצמד תחילה לכל מיני ספרים שיעודדו אותי שיש "עולם הבא", נשמות, גלגולים אבל לא מתחברת לזה עדין. היו ימים שהרגשתי שהוא שומר עלי.. לאחרונה תוקפת אותי תקופה מזעזעת אז לפעמים אני פשוט חושבת שהוא נדד לו או שהוא כבר לא קיים בשום ישות וזאת המחשבה הכואבת ביותר! אז מנסה להאמין בכוח אחרת אני לא אחזיק מעמד. אני כן יכולה להגיד לך שספר אחד מאוד עזר לי ואני חושבת שהוא יכול לעזור גם לך כי הוא מדבר גם על אנשים במצבי גסיסה ודרכי התמודדות לעזור להם ולעצמך. קוראים לספר "המוות חשוב לחיים" כתבה אותו ד"ר אליזבת קובלר רוס והיא פשוט מדהימה! אני לומדת אותה גם בחוג לעבודה סוציאלית. אני מאחלת לך איחולי חוזק ואמונה, כי אני מאוד יודעת כמה המצב הזה דורש כוחות על! ואני כאן גם במסרים אישיים אם בא לך.
