חדשה כאן

[אודליה 40]

חדשה כאן

שלום למשתתפי הפורום המקסים והתומך הזה, אוטוטו נושקת לגיל 40, עם תאומות בנות 3.5 (ממש לא זהות) עם שאלות שהתשובות אליהן מעוררות מחשבות כמו:אמא, איפוא אבא שלי????... מה לומר? שאבא תפס ברכיים קרות ונמלט כל עוד נפשו בו? ומאז הן ללא אבא??? אולי יש לכן עצות מנסיונכן האישי??? מחכה, בברכת חג שמח ומואר, אודליה

 

[חגית אמא של אלה]

היי אודליה../images/Emo24.gifברוכה הבאה

אכן, זה לא קל והכי חשוב לא לחכות שהן יחשבו על כל מיני תשובות לשאלה הגדולה והמפחידה הזו, אלא להקדים ולדבר איתן בגובה העינים עד כמה שאפשר. הבת שלי באותו בגיל וזה מה שקרה לנו לא מזמן . אולי ייתן לך התחלה? בימים שאחרי המקרה הזה ישבתי איתה המון ודיברנו וגם הכנתי אלבום-ספר עם תמונות שלי בהריון ושלה תינוקת, ושלנו יחד. בסיפור, היה לאמא חבר ואז היתה לה תינוקת בבטן. ואז אמא לא אהבה את החבר הזה יותר ולא רציתי להיות איתו והחלטתי שתהיה לי תינוקת בלי אבא... ומהרגע הזה ממשיך סיפור ההריון-לידה-הורות בלי אבא ברקע. ויש המון הדגשה על איך כולם (סבא-סבתא, משפחה חברים, וכמובן אמא) מאוד מאוד שמחו כשאלה נולדה. אשמח לשמוע ממך איך מתקדם הענין! בהצלחה!!

 

[אודליה 40]

דמעות בעיניים ../images/Emo7.gif

הסיפור הנוגע ללב הזה גרם לי לגוש בגרון ודמעות שכמעט פרצו החוצה, הפחד הכי גדול שלי בסיפור הזה הוא שבנותי תרגשנה דחויות או "לא שוות" ....גם אני סיפרתי לה (בינתיים רק אחת ממש מתעניינת) שאבא גר רחוק, זה הספיק למרות התענינותה הרבה במשפחות של בע"ח (זה אבא וזאת אמא) ופתאום לאחר חצי שנה היא זורקת לי "אבל אין לי אבא, אבא שלי גר רחוק" אז עם דמעות בעיניים אמרתי לה נכון. אני יודעת שבאיזשהו שלב (ואולי הוא כבר נוקש בדלת) אצטרך להתמודד עם האמת ואז מה יהיה? אני פוחדת מוות על הצלקות הנפשיות שאולי אגרום להן בתשובותי. מודה לך על היד שהושטת, שבוע טוב, אודי

 

[בת חורין1]

היי אודליה, ברוכה הבאה

חיבוק ענק לך יקירה. ההתמודדות לעיתים לא קלה, אך ככל שהילדים צעירים, קל להם להתמודד ולגדול עם העניין. יש להן אבא, והוא גר רחוק, וכל שאלה של זמן, הן תתרגלנה שהן חיות עם אמא והן עבור אמא הכי שוות שבעולם, והכל עניין של בטחון עצמי, שאם תצליחי להחדיר ולשדר להן, הן לא תהיינה דחויות לעולם. חיבוןק ענננננק, לך ולתאומות.

 

[אדמוניתוש]

ברוכה הבאה, גם לי יש תאומות...

 

[mici122]

../images/Emo39.gifברוכה הבאה

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

אודליה יקרה, האמת - תמיד את האמת!!

הן בטוח לא יכולות להבין את כל המורכבות הפיזית, הרגשית, הכלכלית ואחרת... ובכל זאת, אפשר לומר להן את האמת ברמת ההבנה שלהן. "אבא בפתח תקוה (או בארה"ב)" "אבא לא גר איתנו" וכדומה. השאלות מתעוררות בתקופות שונות של חיי הילדים, בגלל צרכים שונים שלהם בהגדרת עצמם או במתן תשובות לחבריהם שבגן / בביה"ס. אפשר לחיות עם זה - זה אפילו מעניין

 

[TITI היחידה]

באותו הקשר היום הנסיך

שלי תוך כדי שיחה על החיים ,הילד בן 7.5 אמר לי שזה ממש לא חשוב לו שאין לו אבא ברקע, כי לחבר שלו יש אבא שבה רק בשבת וזה מאוד מבלבל אותו והוא נעשה עצוב, והוא פטור מכל הבלבול הזה וממש זה לא חסר לו, להגיד לך שזה הרגיע אותי? אז לא אבל כל אחד מקבל את אחרת ,והעיקר הוא לטעת בהם הרבה חום אהבה ובטחון עצמי ודעי לך ,שהיא תספוג בדיוק מה שתעבירי לה, אז אם את תשלימי עם המצב זה יהיה הכי נכון בשבילה,

 

[m i c h a l i]

איך אני אוהבת את התשובות האלה

של הקטנים גדולים... לפעמים דווקא התשובות שלהם וראיית העולם שלהם יכולה להשאיר אותי ללא מילים... נשיקות לנסיך

 

[TITI היחידה]

../images/Emo51.gif מיכל מתוקה

 

[אוריתי2]

ומה עושים עם הילדים בכתה?

יש ילד בכיתה של הבן שלי שכשהוא רוצה להעליב אותו הוא אומר לו שאין לו אבא, והילד חוזר כל כך עצוב הביתה ואז אני ממש לא יודעת מה להגיד לו

 

[TITI היחידה]

שיענה לו כמו הנסיך שלי

אין לי אבא , אבל יש לי אמא נהדרת,נשבעת לכם שככה הוא ענה פעם למישהוא ואימו של החבר צלצלה לספר לי

 

[אוריתי2]

ואאלה ../images/Emo62.gif זה רעיון ../images/Emo70.gif

אני מאמצת

 

[m i c h a l i]

אוריתי... מצרפת לך כאן

רשימה של ספרים שפירסמתי בשבוע שעבר ממליצה בחום לקרוא עם הילדים ולו כדי שיבינו כי "אפילו" על משפחה כמו שלנו יש סיפורים לילדים זה מקנה להם קצת ביטחון והסיפורים באמת מומלצים * אבא ואמא של טל נפרדים - מאת שולה מודן ( לגילאי 3-5) * מה קרה לאבא ואמא - מאת רחל לזרוביץ ( לגילאי 3-5) * אמא ללא הפסקה - מאת אלי רווה ( לגילאי 7 עד 10 ) * אמא הוא גם אבא - מאת ציפי שחרור * כל אחד והמשפחה שלו - מאת יהודה אטלס * דברים שאומרים לים - מאת יהודית דריגס

 

[אוריתי2]

תודה ../images/Emo140.gif

רעיון טוב, אשתמש בו. אורית

 

[לולה3]

אולי רק לחבק לנשק ולספר כמה

את אוהבת. ואיך את מאושרת שהן התאומות שלך. תמיד להגיד את האמת שאין אבא, אבא בחר לחיות בעיר אחרת, על השאלות למה? חשוב להשתדל לא לענות בשמו.. אודליה יש כל מיני גדלים והרכבים ב"משפחות" ספרי להם.. והכי חשוב בגיל הזה לענות בפשטות ולא להתברבר עם תשובה. איזה כייף לכן אתן שלישיה..

 

[אודליה 40]

תודה רבה לכולכן

זה נכון, כל ילד מפנים את המידע באופן סוביקטיבי ואנו ההורים אמורים לדעת ולהכיר את דפוסי החשיבה של האוצרות הקטנים שלנו ולזרום איתם ולהעביר להם מידע באופן שכזה ע"מ שלא ישארו להם בעתיד צלקות רגשיות. אתן כל כך צודקות בכל מה שאמרתן, אבל ...מדוע הפחד הזה שמא הן יפגעו לא מניח לי לנפשי???? שבת שלום לכולם אודי

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo6.gif כי את אימא, וזה מה שאנחנו עושות

הפחד הזה, שמא ילדינו ייפגעו, בא ביחד עם פקיעת מי השפיר. הפחד קיים, הוא אמיתי ויש לו לצערי גם סיבה ממשית להיות. בקיצור, קבלי אותו באהבה ממש כמו שאת מקבלת לילות ללא שינה וצרות אחרות. ועוד משהו: הילדים שלנו יכעסו וייפגעו מאיתנו ומהעולם - תמיד. זה משהו בלתי נמנע לעשות טעויות כשעושים דברים, וכהורים אנחנו בעשייה מתמדת. אבל יש כאן עוד משהו. אנחנו לא סופר-וומן למרות שאני מכירה כמה שמנסות להיות ועוד כמה שבטוחות שהן

ולכן, יש לנו זמנים שאין לנו סבלנות בגלל... ויש לנו את הרגעים הקשים יותר שבהם אנחנו הופכות למה שחברתי הגדירה פעם: אימא מפלצת

אז באחוות אימהות רק אומר לך: לכי עם תחושת הבטן שלך, וזרמי עם הדיאלוג בלי לחשוב הרבה. להיות אימא מספיק טובה - זה המון!!

 

[לולה3]

הפחד הזה "שמא הן יפגעו"

לא יעזוב אותך לעולם.זה ה+ בגרושה+,רווקה+,אלמנה+...לא בדיוק חיובי אבל חלק בלתי נפרד מהאמהות שלנו.

 

[EYהודית]

וזה לא נגמר לעולם... גם כשהם בני 30