חדשה כאן
בנות יקרות,
קראת חלק מהשיתופים כאן והבנתי שהגעתי למקום הנכון..
האמת היא שיש לי אמא, היא קיימת והיתה החברה הכי טובה שלי עד שנכנסה לדכאון לפני כשנתיים.
כשאני מסתכלת אחורה אני לא מאמינה כמה היא נראית לי רחוקה ממני ומעצמה ועברו רק שנתיים.
עד שאמא חלתה בדכאון לא הבנתי עד כמה זו מחלה קשה ומתעתעת. אמא שם, אבל בעצם לא. היא לא זמינה, לא מתקשרת לא שואלת איך אני מרגישה ואיך עוברים עליי הימים,היא בעיקר מנסה לברוח לשינה ולהעביר את הזמן. חשוב לי לציין שהיא בבסיסה היתה אדם שמח, קולנית ומוצאת בכל דבר את ההומור ופתאום היא כל כך זרה.
חלק נוסף בקושי שהוא שאני לא יכולה לכעוס עליה, היא לא בחרה את המצב הזה וברור לי שהיא סובלת אבל יש בי כל כך הרבה כעס!
החיים במחיצתה לא הרגילו אותי לסוג כזה של קשר איתה. לרוב אני מתפקדת טוב, ואפילו גאה שהאמהות שלי מזכירה לי בחלקיה הטובים את זו שהיתה לי עם האמא שלי.
ואיזה מזל שיש לי את הילדה המקסימה שלי שגורמת לי לשמוח גם כשחשבתי שעצוב לי.
אני מרגישה ברת מזל שאמא שלי היתה 'היא ' בזמן ההריון הראשון והלידה. היא גרה איתנו בשבועיים הראשונים לאחר הלידה וכל כך עזרה ותמכה. עשתה דברים שרק אמא של בת עושה.
ועכשיו, כשאני עוברת תקופה קצת מלחיצה עם ההריון הנוכחי,ניגשת לבדיקת מי שפיר כולי מלאת דאגות וחששות היא לא שם, לא לידי, לא בטלפון לא בהודעה ואני כל כך מתגעגעת...
זהו בינתיים, רציתי לשתף אחרי בוקר קצת דומע שהתחיל...(וההורמונים שמשתוללים בהריון רק מעצימים כל רגש..)
בהמשך היום בטח השיגרה תתפוס את מקומה ותחייך אותי, עד אז,
יום נפלא לכולכן ותודה על ההקשבה
מאיילי
בנות יקרות,
קראת חלק מהשיתופים כאן והבנתי שהגעתי למקום הנכון..
האמת היא שיש לי אמא, היא קיימת והיתה החברה הכי טובה שלי עד שנכנסה לדכאון לפני כשנתיים.
כשאני מסתכלת אחורה אני לא מאמינה כמה היא נראית לי רחוקה ממני ומעצמה ועברו רק שנתיים.
עד שאמא חלתה בדכאון לא הבנתי עד כמה זו מחלה קשה ומתעתעת. אמא שם, אבל בעצם לא. היא לא זמינה, לא מתקשרת לא שואלת איך אני מרגישה ואיך עוברים עליי הימים,היא בעיקר מנסה לברוח לשינה ולהעביר את הזמן. חשוב לי לציין שהיא בבסיסה היתה אדם שמח, קולנית ומוצאת בכל דבר את ההומור ופתאום היא כל כך זרה.
חלק נוסף בקושי שהוא שאני לא יכולה לכעוס עליה, היא לא בחרה את המצב הזה וברור לי שהיא סובלת אבל יש בי כל כך הרבה כעס!
החיים במחיצתה לא הרגילו אותי לסוג כזה של קשר איתה. לרוב אני מתפקדת טוב, ואפילו גאה שהאמהות שלי מזכירה לי בחלקיה הטובים את זו שהיתה לי עם האמא שלי.
ואיזה מזל שיש לי את הילדה המקסימה שלי שגורמת לי לשמוח גם כשחשבתי שעצוב לי.
אני מרגישה ברת מזל שאמא שלי היתה 'היא ' בזמן ההריון הראשון והלידה. היא גרה איתנו בשבועיים הראשונים לאחר הלידה וכל כך עזרה ותמכה. עשתה דברים שרק אמא של בת עושה.
ועכשיו, כשאני עוברת תקופה קצת מלחיצה עם ההריון הנוכחי,ניגשת לבדיקת מי שפיר כולי מלאת דאגות וחששות היא לא שם, לא לידי, לא בטלפון לא בהודעה ואני כל כך מתגעגעת...
זהו בינתיים, רציתי לשתף אחרי בוקר קצת דומע שהתחיל...(וההורמונים שמשתוללים בהריון רק מעצימים כל רגש..)
בהמשך היום בטח השיגרה תתפוס את מקומה ותחייך אותי, עד אז,
יום נפלא לכולכן ותודה על ההקשבה
מאיילי
