ברוכה הבאה
לא רוצה להישמע ככוחות השחור - אבל החיים עצמם אינם סרט... ועם כל הכבוד לסידרה "ישנן בנות" היא ממש לא מתארת ההויה לסבית אמיתית, החים עצמם חזקים ואקצטנטרים מזה. שאלת מה עושים - בעיני הדבר החשוב ביותר הוא אמינות , בעיני עצמך ובעיני הסובבים המשמעותיים שלך (משפחתך הקרובה)וכו' חשוב לשתף אם רוצים לחיות חיים מלאים אמיתיים ... נכון זה תהליך , לא מהיום למחר... אבל! היות ואני עצמי מנהלת אורח חיים לסבי מקדמת דנא וממש לא בארון מזה 20- שנה אז קצת קשה לי להתחבר. אגיד לך דבר אחד לא כל הנוצץ זהב הוא ... החיים לא קלים , הם רצופים התמודדויות, שברובן יש שברון לב וכו'. לא צריך הרבה כדי לראות זאת - מספיק טיול קצר בפורום הזה או באחרים , בארץ ובעולם , או שיטות מהיר באתרי ההכריות לנשים ברשת! חשבי טוב טוב לפני - כי אין דרך חזרה אחרי! היתי ממליצה לפנות לפסיכולוגית ... לבדוק אולי זה סתם משבר גיל הארבעים, סתם משברון שיחלוף מהר מאוד לפני שאת בוחרת דרך. זכרי זו דרך אחרת מקבילה , היא לא תגמר בך , היא תשפיעה על הסובבים אותך מאוד, על בעלך, ילדיך, הוריך , אחיך, וכו' חלקם לא יקבלו דרך זו וידחו אותך - (לסבופוביה) , כמוהם גם חלק מחבריך וידידיך. זכרי שהחלטה כזו יכולה להשפיעה מאוד על כל מסלול חייך. החיים האלה רצופי התמודדויות ומילחמות קטנות , וזאת עם כל האמירות היפות והנאורות על קבלת השונה והחריג בחברה - עדין נטיה מינית לסבית היא לפי ההגדרה הסוציולוגית סטיה חברתית - בגין כך היא גוררת תגובות כאלה ואחרות! כלסבית בזוגיות לסבית -נכון שאולי חיי יחסית ורודים נכון להיום, יש לי ילדים (מקשר קודם) בת זוג אוהבת, ומשפחתי המורחבת כמעט ברובה למדה לקבל... זה לא תמיד היה כך. (עד לפסח האחרון הורי לא היכירו בזוגיות זו , חשבת פעם איך זה לגדל ילדים בלי משפחה , בלי סבא וסבתא, בלי שיעזרו לך... למזלי השנים עשו את שלהן אבל במחיר כבד מאוד- יותר ממה שהיתי מוכנה לו בתחילה- לא בשבילי, בשביל ילדי - היום הם גדולים יחסית ולא היתה להם חוויה של סבאסבתא / דודים לפחות לא בעשור הראשון לחייהם. כאב גדול מבחינתי ומבחינתם - מחיר כבד מידי לטעמי) ביטחון כלכלי - כידוע וזה לא סוד לנשים משכורות יותר נמוכות ... יש להן פחות יציבות כלכלית... אז איך זה לנהל בית בו שתי משכורות של נשים ... קשה אפילו קשה מאוד, (ממינוס למינוס) , קמעט לא רואות אחת תשניה עובדות מליון שעות נוספות רק בכדי לאפשר לאחד הילדים ... משקפיים... חוג... קיטנה... סרט...(וזה בלי לדבר על נופש או טיסה לחו"ל) להיות לסבית לא בארון במקום עבודה זה מזל גדול - רבות עדין מפוטרות על רקע נטיה מינית גם עם לא אומרים להן את זה בפנים! לאפשר לנו בית משלנו ולא שכירו ומעברי דירה כל שנה שנתים (רק בשנתים האחרונות יש לנו בית שלנו, וגם זה אחרי התמודדות לא קטנה) ניראה טרוויאלי אבל גם המימסד לא ממש מכיר בזוגיות הזו ולכן כל צעד צריך להתמך החוזה משפטי (יחסית המצב משתפר בשנים האחרונות - ואולי ימשיך להשתפר אבל שוב השינויים נוצרים בעקבות פניות חוזרות של זוגות במצבינו (אפוטרופסות, אמוץ הדדי, נישואים אזרחיים וכו')- כל שינוי ואפילו הקטן ביותר הוא תוצר של מלחמה פרטית של מישהו... למשל : בזמנו אני הרצתי מחלמה נגד משרד החינוך על יחס זהה לילדים הבאים ממשפחות הומולסביות בבתי ספר יסודיים (מלחמה שלקחה כחמש שנים) בעיקבות פגיעה באחד מילדי. אגב גם לילדים עצמם לא קל - יש להם "ארון" משלהם ... לא תמיד חבריהם יקבלו אותם או יותר מדויק את מישפחתם של החבריהם או אם תרצי מוריהם... תמיד תהיה אותה "נשמע טהורה" שתחשוב שילד צריך דמות אב בחיייו ומיד תתנדב להשלים את "החסך"- וזה יכול להיות גם היועצת בבית ספר , הפסיכולוגית החינוכית, השכן מימול או סתם מכר. ודבר אחרון - מעטים הזוגות החד מניים שמאריכים חיים - במילים אחרות לא תמיד תהיי אם אותה בת זוג , בחיי ילדי היו לי שלוש בנות זוג שונות- כמה זה השפיע עם חייהם , או הזיק להם- את זה רק הזמן יגיד ... רוצה להאמין שמאז יצה מתוק ושהטיפוליםן הפסיכולוגיים שנתתי להם עשו את השינוי לטובה ויהיו להם כמה שפחות "צלקות" בעתיד. בגדול תחשבי טוב טוב לפני כל צעד, רק אם תהיי בטוחה תעשי שינוי. זר של ורדים אני לא מבטיחה לך בדרך הזו וגם עם כן... זכרי לורדים יש קוצים הם לפעמים דוקרים וכאבים מאוד, פצעיהם מדממים בלי סוף. לא רוצה להישמע פסימית - אבל חשוב שתידעי מה המחיר אותו תשלמי לפני החלטה כזו. שאלי פה קצת על המחירים אותם משלמות נשים על החלטתן הזו. תשאלי על שעות הבדידות החונקת כשאין זוגיות, על הכמיהה לחיבוק חם והמבין שלפעמים הוא רק ורטואלי למשל פה. תשאלי על הלילות ללא שינה במחשבות על העתיד...המשפחתי, החברתי, הכלכלי, המשפטי, ועוד ועוד. הדרך הזו כפי שצינתי היא טוטאלית ואין דרך חזרה - הכרטיס הוא לכיון אחד בלבד ברגע שבוחרים לעלות על הרכבת הזו. שרון נ.ב בבקשה מבנות הפורום לא "לצלוב" אותי - אני לא "ישו", אבל חשוב שיאמרו הדברים לדעתי צריך שידעו שיש מחיר לכל בחירה בחיים - ולפעמים אנו לא ממש מוכנים לשלם אותו או מודעים לו. לדעתי נכון יהיה לא להציג הכל ורוד כי זה ממש לא המציאות של חיינו. מי מעיתנו לו מלחמה לפחות במלחמה אחת בנסיעה הזו...
