חדשה כאן

alina42

New member
חדשה כאן../images/Emo20.gif

שמחתי להיתקל בפורום ובאוירה הנעימה שיש בו אציג קצת את עצמי בת 41 נשואה פלוס 2 בצעירותי היה לי סיפור אהבה עם חברה שנמשך המון זמן אחכ נישאתי ילדתי חשבתי שזהו ועכשיו 15 שנה מאוחר יותר גלגל החיים החזיר אותי לאותה נקודה מיום ליום ברור לי יותר ויותר שזה זה אבל כמובן עכשיו לא יודעת איך מתחילים ואיך מתמודדים עם כל הרגשות האלו עדיין די בהלם מכל הסיפור נראה לי שהפורום הוא ההתחלה שלי
 

oshkoshi

New member
ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

קודם כל מברכת אותך על הצעד הראשון..... אני בטוחה שתמצאי כאן אוזן קשבת, וגם נושאים שיעניינו אותך וכמובן שנשמח במידה ותחליטי לשתף אותנו בהגיגייך.....
 

alina42

New member
תודה לכולן../images/Emo140.gif

באמת כיפ לדעת שיש מישהו שמבין בדיוק על מה אני מדברת כבר תקופה ארוכה שאני מרגישה כמיהה למשהו אחר -קרו לי כל מיני התאהבויות קטנות בנשים שעברו לסדר היום. ואז נתקלתי בטלויזיה בסידרה "THE L WORD" אני חושבת שקוראים לזה בעברית "ישנן בנות" אני חיה באנגליה כרגע) צפיתי בסדרה בכל 5 העונות בשבוע אחד- וזהו היה ברור לי שכמה שזה מפחיד להודות בזה זה מה שאני רוצה. לשם אני שיכת ואז בביקור בארץ פגשתי את הX אהבה ולא יכולתי להוריד ממנה את הידיים ,היא נורא נבהלה מכל הסיפור כי הרגישה משיכה אלי כמו פעם ופשוט החליטה שעדיפ לנתק את הקשר. בעלי הבחין בכל מיני התנהגויות מוזרות אצלי שכוללות ניתוק טוטאלי ממנו ,חוסר סובלנות חסר חשק לכל מה שקשור לפעילויות חברתיות ולעבודה. כרגע הוא מניח לי, אנחנו בביקור בארץ עד סופ אוגוסט החלטתי לזרום עם הדברים ולראות מה יקרה
 

daphts

New member
ברוכה הבאה

לא רוצה להישמע ככוחות השחור - אבל החיים עצמם אינם סרט... ועם כל הכבוד לסידרה "ישנן בנות" היא ממש לא מתארת ההויה לסבית אמיתית, החים עצמם חזקים ואקצטנטרים מזה. שאלת מה עושים - בעיני הדבר החשוב ביותר הוא אמינות , בעיני עצמך ובעיני הסובבים המשמעותיים שלך (משפחתך הקרובה)וכו' חשוב לשתף אם רוצים לחיות חיים מלאים אמיתיים ... נכון זה תהליך , לא מהיום למחר... אבל! היות ואני עצמי מנהלת אורח חיים לסבי מקדמת דנא וממש לא בארון מזה 20- שנה אז קצת קשה לי להתחבר. אגיד לך דבר אחד לא כל הנוצץ זהב הוא ... החיים לא קלים , הם רצופים התמודדויות, שברובן יש שברון לב וכו'. לא צריך הרבה כדי לראות זאת - מספיק טיול קצר בפורום הזה או באחרים , בארץ ובעולם , או שיטות מהיר באתרי ההכריות לנשים ברשת! חשבי טוב טוב לפני - כי אין דרך חזרה אחרי! היתי ממליצה לפנות לפסיכולוגית ... לבדוק אולי זה סתם משבר גיל הארבעים, סתם משברון שיחלוף מהר מאוד לפני שאת בוחרת דרך. זכרי זו דרך אחרת מקבילה , היא לא תגמר בך , היא תשפיעה על הסובבים אותך מאוד, על בעלך, ילדיך, הוריך , אחיך, וכו' חלקם לא יקבלו דרך זו וידחו אותך - (לסבופוביה) , כמוהם גם חלק מחבריך וידידיך. זכרי שהחלטה כזו יכולה להשפיעה מאוד על כל מסלול חייך. החיים האלה רצופי התמודדויות ומילחמות קטנות , וזאת עם כל האמירות היפות והנאורות על קבלת השונה והחריג בחברה - עדין נטיה מינית לסבית היא לפי ההגדרה הסוציולוגית סטיה חברתית - בגין כך היא גוררת תגובות כאלה ואחרות! כלסבית בזוגיות לסבית -נכון שאולי חיי יחסית ורודים נכון להיום, יש לי ילדים (מקשר קודם) בת זוג אוהבת, ומשפחתי המורחבת כמעט ברובה למדה לקבל... זה לא תמיד היה כך. (עד לפסח האחרון הורי לא היכירו בזוגיות זו , חשבת פעם איך זה לגדל ילדים בלי משפחה , בלי סבא וסבתא, בלי שיעזרו לך... למזלי השנים עשו את שלהן אבל במחיר כבד מאוד- יותר ממה שהיתי מוכנה לו בתחילה- לא בשבילי, בשביל ילדי - היום הם גדולים יחסית ולא היתה להם חוויה של סבאסבתא / דודים לפחות לא בעשור הראשון לחייהם. כאב גדול מבחינתי ומבחינתם - מחיר כבד מידי לטעמי) ביטחון כלכלי - כידוע וזה לא סוד לנשים משכורות יותר נמוכות ... יש להן פחות יציבות כלכלית... אז איך זה לנהל בית בו שתי משכורות של נשים ... קשה אפילו קשה מאוד, (ממינוס למינוס) , קמעט לא רואות אחת תשניה עובדות מליון שעות נוספות רק בכדי לאפשר לאחד הילדים ... משקפיים... חוג... קיטנה... סרט...(וזה בלי לדבר על נופש או טיסה לחו"ל) להיות לסבית לא בארון במקום עבודה זה מזל גדול - רבות עדין מפוטרות על רקע נטיה מינית גם עם לא אומרים להן את זה בפנים! לאפשר לנו בית משלנו ולא שכירו ומעברי דירה כל שנה שנתים (רק בשנתים האחרונות יש לנו בית שלנו, וגם זה אחרי התמודדות לא קטנה) ניראה טרוויאלי אבל גם המימסד לא ממש מכיר בזוגיות הזו ולכן כל צעד צריך להתמך החוזה משפטי (יחסית המצב משתפר בשנים האחרונות - ואולי ימשיך להשתפר אבל שוב השינויים נוצרים בעקבות פניות חוזרות של זוגות במצבינו (אפוטרופסות, אמוץ הדדי, נישואים אזרחיים וכו')- כל שינוי ואפילו הקטן ביותר הוא תוצר של מלחמה פרטית של מישהו... למשל : בזמנו אני הרצתי מחלמה נגד משרד החינוך על יחס זהה לילדים הבאים ממשפחות הומולסביות בבתי ספר יסודיים (מלחמה שלקחה כחמש שנים) בעיקבות פגיעה באחד מילדי. אגב גם לילדים עצמם לא קל - יש להם "ארון" משלהם ... לא תמיד חבריהם יקבלו אותם או יותר מדויק את מישפחתם של החבריהם או אם תרצי מוריהם... תמיד תהיה אותה "נשמע טהורה" שתחשוב שילד צריך דמות אב בחיייו ומיד תתנדב להשלים את "החסך"- וזה יכול להיות גם היועצת בבית ספר , הפסיכולוגית החינוכית, השכן מימול או סתם מכר. ודבר אחרון - מעטים הזוגות החד מניים שמאריכים חיים - במילים אחרות לא תמיד תהיי אם אותה בת זוג , בחיי ילדי היו לי שלוש בנות זוג שונות- כמה זה השפיע עם חייהם , או הזיק להם- את זה רק הזמן יגיד ... רוצה להאמין שמאז יצה מתוק ושהטיפוליםן הפסיכולוגיים שנתתי להם עשו את השינוי לטובה ויהיו להם כמה שפחות "צלקות" בעתיד. בגדול תחשבי טוב טוב לפני כל צעד, רק אם תהיי בטוחה תעשי שינוי. זר של ורדים אני לא מבטיחה לך בדרך הזו וגם עם כן... זכרי לורדים יש קוצים הם לפעמים דוקרים וכאבים מאוד, פצעיהם מדממים בלי סוף. לא רוצה להישמע פסימית - אבל חשוב שתידעי מה המחיר אותו תשלמי לפני החלטה כזו. שאלי פה קצת על המחירים אותם משלמות נשים על החלטתן הזו. תשאלי על שעות הבדידות החונקת כשאין זוגיות, על הכמיהה לחיבוק חם והמבין שלפעמים הוא רק ורטואלי למשל פה. תשאלי על הלילות ללא שינה במחשבות על העתיד...המשפחתי, החברתי, הכלכלי, המשפטי, ועוד ועוד. הדרך הזו כפי שצינתי היא טוטאלית ואין דרך חזרה - הכרטיס הוא לכיון אחד בלבד ברגע שבוחרים לעלות על הרכבת הזו. שרון נ.ב בבקשה מבנות הפורום לא "לצלוב" אותי - אני לא "ישו", אבל חשוב שיאמרו הדברים לדעתי צריך שידעו שיש מחיר לכל בחירה בחיים - ולפעמים אנו לא ממש מוכנים לשלם אותו או מודעים לו. לדעתי נכון יהיה לא להציג הכל ורוד כי זה ממש לא המציאות של חיינו. מי מעיתנו לו מלחמה לפחות במלחמה אחת בנסיעה הזו...
 

alina42

New member
תודה רבה על התשובה ../images/Emo24.gif

נתת לי המון צדדים ודברים לחשוב עליהם - מודה לך על ההשקעה בתשובה
 

daphts

New member
בשלב זה אולי זה נכון אך לא לאורך זמן

"ארון" מטבעו לוכח המון אנרגיה - הומיתיש את החיבו לאורך זמן הוא יוצר כפל זהויות - אחת בחיים עצמם ואחת נסתרת סודית - כל חוויה שחוייום היא חלקית לא שלמה! במקום שאת נמצאת בו היום אולי זה נכון להיות ב"ארון" עד שדברים יתבהרו לך , עד שתמצאי את דרכך, עד שתחליתי לעלות על קו הרכבת הזה או לא לעלות. מהרגע שתבחרי את בחירתך לא יהיה נכון להשאר ב"ארון" אבל כפי שנאמר גם פה בפורום הזה יציאה מה"ארון" היא בשלבים לעט לעט מעגל אחר מעגל לרוב הפעם הראשונה יותר קשה (מבטיחה זה הולך וניהיה קל עם השנים) כמו כן תמיד קיים אותו משבר של יציאה מול המשפחה הקרובה - ולא משנה באיזה שלב זה מגיע - זו "ה" התמודדות ודגש על "ה" הידיעה! מול בעלך מול ילדיך מול הורייך . לא צינתי מוקדם יותר אך חשוב שתידעי נשים רבות שיצאו מהארון באודן נשואות עברו מערכת גירושין קשה ביותר וחלקן אף הפסידו את ילדיהן- החוק הרבני בנידון אומר שאת אסורת חיתון בהמשך חייך וכי זו אילה למשמורנות יחידה בידי האב! לכן רבות דוחות את היציאה מהארון בפני הילדים והאב עד לאחר גט שמתנהל בבית דין אזרחי (בית משפט לדיני משפחה) ואחריו רבנות! ראי הוזהרת!לרוב ההמלצה היא שעד שאין קשר ממשי מחיב אז לא להכניס את הילדים לתוך זה ! לגבי יציאה מהארון מול ילדים - תלוי בגיל הילדים , כל גיל והסיפור שלו. שלי ספציפית נולדו לכך - לא ידעו משהוא אחר! הנושא הזה עולה מפעם לפעם בפורום הורות הומולסבית - והוא בהחלט שאלה לגיטימית! על תשכחי שלרוב יציאתך מהארון תחפה על קרוביך כניסה לתוכו - עם כמה שזה נשמה מצחיק את תצאי הוריך ילדיך ובעלך יכנסו! ויעברו משלול של השלמה בידיוק כמוך ולפעמים לוכח לו שנים להבשיל עד לנקודה שניתן לצאת לגמרי! בנוסף היות וברוב המיקרים התהליך של נשואה שיוצאת מהארון כלל בתוכו גם גט - גט הוא עוד התמודדות שעל ילדיך יהיה להתמודד איתה- וזה לא פשוט כל כך להם (על זה בכל פורום בנושא גירושין או פרק ב' יספרו לך) יקירתי קחי הרבה הרבה אויר לפני שתעלי על הרכבת הזו - יהיו לך עוד המון הפתעות וחלקן לא קלות! אבל חלקן הן כל העולם ומלואו. שרון
 

luka on1

New member
וואו עושה רושם שעברת לא מעט בחייך

אך לחיות בשקר זו לא הדרך צריך אומנם לברר בינה לבין עצמה את הרגשות שלה אבל בסופו של יום לחיות עם שקר זה חתיכת ארון!!!!!!!!
 
למעלה