היי דובית (אהבתי את הכינוי ../images/Emo13.gif)
אני אמנם "רק" מעוקפת קיבה (הניתוח הבלתי הפיך בדרגת קושי אחת גבוהה יותר מהשרוול) אבל יכולה לענות לך על מס' משאלותייך החשובות. חייבת לציין שמאוד התרשמתי מהתובנות שלך טרום הניתוח. אני כשלעצמי, כל מה שעניין אותי בזמנו, היה הניתוח עצמו. לא חשבתי על החיים שאחריו, ועל ההתמודדות הצפויה לי. בדיעבד (וסליחה מראש אם דבריי ייראו כאילו אני מושכת לכיוון מעקף, ממש לא...אני פשוט מדברת מהנסיון שלי, והוא כאמור לא כולל שרוול...) אני מודה לכל מי שצריך להודות לו שעברתי ניתוח כזה שאמנם ידרוש ממני התמודדות מחד אבל יביא גם למנוחת הנפש (זו ההגדרה המדויקת לשליטה שלי כיום בהפרעת האכילה) מתיאבון חסר שליטה/רסן. אז שאפו לך
. לעניינינו... 1. כולנו היינו מלאי חששות והתלבטויות עד הרגע האחרון. בכ"ז - ניתוח זה צעד רדיקלי בפני עצמו, ועוד אחד כזה בלתי הפיך שמשנה לעד את מערכת העיכול. את לא לבד. 2. ניתוח שרוול / מעקף קיבה / מעקף תריסריון הנם *בלתי הפיכים*. תודי שזה הגיוני שאם כורתים לך (ומוציאים מהגוף) 80% מהקיבה, אי אפשר לשחזר אותה לאחר מכן, נכון ? כנ"ל במעקף קיבה (בו משנים את מבנה מערכת העיכול אבל לא מוציאים שום חלק ממנה החוצה) ושלא נדבר על מעקף תריסריון - הרדיקלי מכולם ששם רק ממבט ב"מפת הדרכים" שעושים בקיבה ניתן להבין שאין פניית פרסה בשום שלב אח"כ
. 3. אם התכוונת להפיך מבחינת סיכוי/סיכון לעלייה במשקל - זה אפשרי בכל ניתוח. א-ממה ? בניתוחים הללו יש לך כלי עזר שימנע ממך לעלות כפי שיכולת לעלות בלעדיו (למשל, במעקף קיבה שקיים ב"שוק" מעל שני עשורים הוכח מחקרית כי עליה במשקל יכולה להיות בטווח של 10 שנים עד 10% מעודף המשקל שירד. דהיינו, אם אני רזיתי 85 ק"ג (סכום דמיוני שבחיים לא הייתי יורדת בשום דרך אחרת) - אני עלולה לעלות במשקל עד כ 8.5 ק"ג בעשור. את זה, אני אגלה (רק לך
) יכולתי לעלות בשבוע (או פחות) לולא היה לי כלי העזר שהוענק לי בניתוח מורכב. ולמה זה אפשרי בכל ניתוח ? כי כל ניתוח מצריך שיתוף פעולה. שוב אחזור ואדגים על עצמי... אני כיום קצת יותר משנתיים וחצי אחרי הניתוח. 10 חודשים אחרי פלסטיקה. "על הנייר" הגוף שלי מיקסם את התוצאות וכעת אני מצווה בשמירה (התמודדות לא פשוטה אבל אפשרית). אני שמה
שכיום אני מתמודדת יותר עם יכולת אכילה שיכולה להתגבר בעיתות משבר/מצוקה/מחזור/מתח/סטרס/מצבים מיוחדים. אני עם יד על הדופק, במודעות שיא מבחינת המזון שנכנס לפי, לא סופרת קלוריות (!) אבל בהחלט בוחרת נכון את הדברים שלמדתי שמשביעים אותי (תמיד אעדיף אוכל מבושל על פני ג'אנק פוד/מטוגנים למיניהם). זה הרבה יותר קל (אם אני נזכרת בשנים טרום הניתוח) מפני שיש לי כלי עזר יעיל, אפקטיבי וכזה שמווסת אותי למוצא הנכון. תחושת השובע (במקרה שלי, במעקף קיבה) הנה אחת מהתופעות המרתקות בהן נתקלתי ואני תמיד לחוש אותה. אני גם מעמידה את עצמי לעיתים באתגרים ולו כדי להיווכח שהמערכת פועלת. אני מניחה שכל הדברים הר"מ נראים לך מעט לא הגיוניים כרגע, כי את בשלב שאת לא חווה שובע, ולכן אם אגיד לך שפרוסת לחם אחת עם כף גבינה לבנה ומלפפון יכולה להוות לך ארוחה משביעה (בוקר/ערב) זה יישמע לך הזוי. אבל זה קורה. גם אותי זה *עדיין* מפתיע (במיוחד למי שעיקר השמנתה נבעה מאכילת לחם וחבריו, בצקים, בורקסים ופיצות ללא הגבלה). יכולה להודות שגם לי יש ימים שבהם אני מתפרעת ועושה "דווקא". זה עולה לי ביוקר. תחושת מלאות, כבדות וחוסר נוחות בקיבה שלא מותירות שום רצון לשידור חוזר בעתיד קרוב. עליה במשקל גם אפשרית (1-2 ק"ג בהחלט התלבשו עליי במהלך השנתיים וחצי הללו) א ב ל חזרה למוטב, בחירות נכונות ותעדוף חלבונים ע"פ מזיקים למיניהם מחזירים למוטב ללא עכבות. נוסה בהצלחה
. 4. על ספורט אפשר להתווכח
אני מראשי המאבק נגד ספורט באשר הוא (סתם, פשוט שונאת). ומודה שלא הפעלתי שום שריר בגופי עד כה ולמרות זאת - ירדתי במשקל. לא מתגאה בזה אבל זו עובדה. מה שבטוח - רבים הסיכויים למיצוק עודפי העור אם עושים ספורט ובניית שרירים שמובילים לחיטוב הגוף והצרת היקפים. בנושא הזה אני לא דוגמא... 5. את לא תתמודדי עם דיאטה אח"כ אלא עם בניית אורח חיים נכון בשילוב כלי עזר יעיל. זה הבדל גדול ממצבך כעת, אבל תוכלי להבין זאת רק אחרי הניתוח, ואפילו מס' חודשים לאחריו. אוכלים כמויות קטנות (שגדלות עם הזמן למצב של ארוחה "נורמלית") והכי חשוב - שבעים, כך שניתן לשמור על מרחק מארוחה לארוחה ולהימנע מנשנשת מיותרת (כמו במצב העכשיוי בשל היעדר תחושת השובע...- אני זוכרת את זה בעצב גדול עד עכשיו. הייתי אוכלת כמויות שלא מביישות נהגי משאיות בארה"ב וחצי שעה-שעה אח"כ שוב רעבה. מתסכל !). 6. הקיבה היא בעצם שריר וככזה היא / הוא גמיש/ה. לגבי שרוול אני מודה שטרם הבנתי אם יש סכנת התרחבות / שיכולת האכילה פשוט גדלה במעקף אני יכולה לומר לך שמכיוון שיוצרים קיבה קטנה (20 CC) בגודל קיבת תינוק - התזונה מתחילה כננוזלית ואט אט מתמצקת והכמויות גדלות. סכנת ההתרחבות היא יותר בהשקות המעי ולא בפאוץ' עצמו שנתחם ומוגדר ע"י המנתח בגודל אחיד (אני מניחה שבשל כך ההנחיה היא לא לאכול ולשתות יחד אחרי מעקף קיבה, שכן הנוזל עלול להציף את האוכל וליצור דחיסה בלחץ לכיוון המעי ומשם סכנת ההתרחבות שלו עלולה לפעול). מניחה שאנשים שעברו ניתוח בריאטרי קיצוני כזה לא יעשו לעצמם נזק במודע או לפחות יימנעו מכך. 7. הורמון הרעב לא נחתך אלא מדוכא (הורמון הגרלין מופרש במח... וזה , לא ניתוח מח אלא ניתוח קיבה...אבל בהחלט מצריך שליטה מוחית
). לסיכום (שוב יצרתי מגילה...) חשוב שתהיי שלמה עם כל החלטה שתקבלי מדובר בניתוח בלתי הפיך ו*את* הולכת לחיות איתו לשארית חייך ולא אף אחד אחר. תקראי, תלמדי, תכירי מנותחים ותיקים (לפחות בעלי פז"מ של שנה+) ותראי אותם בפעולה מול האוכל. רק כך תוכלי לקבל פרופורציות ולהבין אם תוכלי להתמודד עם זה או שכדאי לבחור באופציה ניתוחית / לא ניתוחית אחרת. שיהיה בהצלחה רבה ואשמח לקרוא ממך עדכון לכשההחלטה תתקבל. שבוע טוב