חדשה כאן

dubit1234

New member
חדשה כאן ../images/Emo140.gif

אני עומדת לפני ניתוח שרוול, בשלב של למידה וקריאה של כל חומר אפשרי. כי כמו כל אחד אחר שעומד לפני ניתוח, אני מלאת חששות והתלבטויות של הרגע האחרון. נבהלתי קצת מההבנה כאן בפורום שמדובר בניתוח הפיך ואפשר לעלות בחזרה. זה מעלה ספקות... אני מבינה שמדובר בעבודה של דיאטה בליווי ספורט ואחרי כל התהליך שאני בטוחה שאינו קל כמו שכל דיאטה אינה קלה, יש חשש לעליה מחדש במשקל? אז למעשה הניתוח זה לא קסם כמו שסיפרתי לעצמי וכמו שהבנתי מקריאת סיפורי ההצלחה ומדובר בכלי עזר לדיאטה ואצטרך לשמור על המשקל החדש שהשגתי, באמצעות דיאטה כל החיים, דבר שלא הצלחתי לעשות בעבר (הורדתי והעלתי מאות קילוגרמים במשך השנים :( ) איפה המנותחים הותיקים (מעל 4 שנים), האם הם פעילים כאן לספר על ההתמודדות או תוצאות לטווח ארוך? האם כל החיים אני אמורה להתמודד עם דיאטות (כמו שקורה למעשה היום)? הקיבה לא נשארת קטנה וצורכת כמויות קטנות? היא יכולה להתרחב חזרה? כשהתחלתי את התהליך, הבנתי שהניתוח גורם לכך שהורמון הרעב נחתך בניתוח, נפח הקיבה מוקטן ולמעשה לנצח אוכל כמויות קטנות בלי מאמץ מיוחד,פשוט לא אהיה רעבה והדיאטה היא על מנת שאכניס לגוף אוכל שנחוץ ובריא לתפקודו ובלי שאצטרך לנהל מלחמה עם עצמי בנושא שמירה על המשקל החדש שהשגתי. אני רוצה להרזות ואני מבינה שאני צריכה את עזרת הניתוח, אבל מקריאה כאן, מתקבל הרושם שמדובר בניתוח הפיך, שבא לעזור בירידה במשקל בהתחלה, אבל יש לא מעט אנשים שמחזירים את המשקל במשך השנים. הדיאטנית שלי אמרה שהקיבה לא מתרחבת שוב, אחרי הניתוח. אם כך הדבר אך משמינים מחדש? כרגע אני נמצאת בשלב של חוסר שליטה על אוכל. קשה לי לעשות דיאטה לבד,הגוף שלי כל הזמן דורש שאאכיל אותו, אחרת הוא מאיים בכאבי ראש וסחרחורות. התחילו כל מיני מחלות/בעיות שנלוות להשמנה. אבל לא בא לי להתחיל תהליך ארוך ושמצריך הרבה אנרגיה אם אין תוצאות לטווח ארוך. בקיצור, עד כה הייתי שלמה עם עצמי והיום נכנסו ספקות לליבי, אחרי הקריאה פה בפורום :(
 

אופירA

New member
מנהל
תראי

אם את סובלת גם מהתחלה של מחלות השמנה וגם מ-BMI40 ויותר, את חייבת ניתוח, אין ברירה. לא תוכלי להוריד עשרות ק"ג במשקל בלי עזרת הניתוח, שיעזור לך להתגבר על הרעב ולהפחית בצורה משמעותית מאוד את כמויות האוכל. בשרוול, בהתחלה הכמויות יופחתו בצורה מאוד מאוד מאוד משמעותית, ובמשך השנים הכמות תגדל, אבל יש לקוות שלא תגדל לכמות שהיתה לפני הניתוח, כי בכל זאת בניתוח מורידים 70-80% מהקיבה, וגם כשהיא גדלה אח"כ, היא לא גדלה חזרה את כל הגודל שהורידו. אם המנתח שלך מעולה, גם הניתוח יהיה טוב והגדילה של נפח הקיבה במשך השנים עשויה להיות קטנה יחסית. אבל תשכחי מזה שהניתוח הוא קסם. את מקבלת את ההזדמנות לחזור ולהיות רזה, ואחראית לשמור על זה. לשמור על משקל רזה יותר קל מאשר לרדת 40 קילו במשקל, אבל גם זה לא קל ומחייב אחריות וספירת קלוריות לכל החיים, ו/או קניית הרגלים שהופכים לשגרת חיים, שמחזיקים את הגוף רזה. עיקר האחריות זה מעקב אחר המשקל, ולקיחת אחריות על הקילוגרמים הראשונים שעולים, שעליהם קצת יותר קל לשלוט מאשר אחרי שהם מתאספים ל-20 ויותר. גם אם לא מצליחים להוריד אותם, ועולים במשך השנים עוד 10 ק"ג, זה לא נורא, ועדיין אפשר לשמור ולא לעלות 40. אין פשוט לא תהיי רעבה. יש תהיי פחות רעבה, ותיעזרי בנתון הזה כדי להתגבר יותר בקלות גם במשך השנים הבאות.
 

dubit1234

New member
תודה אופיר

אני היום מוצאת נחמה באוכל ואוכלת בכל הזדמנות, כשאני שמחה, כשאני עצובה, כשאני חוגגת או כשאני במצב רוח ירוד ומפחיד אותי לדעת שאני צריכה להיות עם היד על הדופק. כי אני מודעת לעובדה שאני לא בשליטה. אבל יש צדק בדברייך,כרגע אני במצב שלא יכוהל להוריד 40 קילו לבד. הרעב שולט בי! תודה!
 

אופירA

New member
מנהל
ברמה הפסיכולוגית

חלק מאיבוד השליטה שלנו ומהקושי לשמור, ניזון מהפחד בגלל חוסר השליטה ובגלל הכמיהה לאוכל. מבחינה זו, לניתוח יש 2 יתרונות שאדם מודע יכול ליהנות משניהם - האחד - הוא מפחית את הרעב טכנית, וזה חשוב מאוד לאדם שצריך לאכול מעט ולרזות הרבה. השני - הפחתת הרעב הטכנית יכולה להעניק לאדם תחושה נפשית של שליטה באכילה, ולגרום לו להרגיש יתר חירות ולפחד פחות מחוסר השליטה שלו, בזכות שחוסר השליטה שלו נהיה קטן יותר. האדם יכול למנף את ההרגשה הזו ולתרגם אותה לתחושת אמון בעצמו וביטחון עצמי, שיגרמו לו תוספת כוח לשמור ולהיות עם היד על הדופק. זה מה שאני מרגישה בעקבות ההרזיה (3 שנים לאחר ניתוח טבעת). גם אם לא מיגרתי את הצורך באכילה מנחמת ואת הכמיהה לאכילה, יש לי יכולת לעקוב אחר המשקל ולשלוט בעצמי יותר ברגע שאני רואה קצת איבוד שליטה. השובע אחרי כמות קטנה של אוכל גורם לי לתחושת ביטחון בעצמי ולאמון בעצמי שאני יכולה להחזיק יד על הדופק ולהתגבר. אז אני לא מצליחה להוריד עודף משקל של 7 קילו, אבל אני בהחלט מצליחה לשמור עליו מצוין, ובלי מאמץ קשה.
 

אופירA

New member
מנהל
ולגבי הדיבור של הדיאטנית

עובדתית, יכולת האכילה גדלה. נקודה. (לא אמורה לגדול ליכולת שלפני הניתוח, אלא פחות). אם הדיאטנית לא קוראת לזה הקיבה מתרחבת, שתקרא לזה באיזה שם שהיא רוצה. תכל'ס - יכולת האכילה גדלה, ולכן אוכלים יותר, ולכן עלולים להשמין הרבה. אפשר להשמין מעט או לא להשמין כלל, ע"י שמירה על מאזן קלוריות ושיפור מטבולי. הכללים הם: לספור קלוריות ולא לצרוך בד"כ מאכלים משמינים מידי, לשתות הרבה מים, לעשות פעילות גופנית קבועה ומהנה בהתאם להכנסת הקלוריות, לאכול אכילה בריאה ולא לצום או לעשות דיאטות קיצוניות או להחסיר ערכי מזון חשובים (דופק את חילוף החומרים ויוצר מצב שבהמשך החיים את צריכה פחות קלוריות כדי להישאר באותו משקל, ומשמינה מהר מתוספת קלורית קלה מאוד).
 

dubit1234

New member
הדיאטנית שלי היא דיאטנית של מכבי

ועשה רושם שהיא מבינה בנושא :( אופיר, מה הכוונה שיפור מטבולי?
 

dubit1234

New member
שיפור מטבולי=שיפור של חילוף החומרים

האם ספורט ואכילת אוכל נכון מספיקים לשיפור או שהכוונה היא לתוספים למיניהם?
 

אופירA

New member
מנהל
לא תוספים

פעילות גופנית סדירה, אכילה נכונה, שתיה מרובה, שינה מספקת.
 

קובי d1

New member
שלום לחדשה

ניתוח השרוול בלתי הפיך ,בניתוח כורתים כ 75% מהקיבה ,ומה שכורתים אי אפשר להחזיר ולהדביק. כל ניתוח מכל סוג הוא רק כלי עזר לירידה במשקל וזהו השינוי צריך להעשות בראש , כל ניתוח אפשר לרמות באכילת מאכלים עתירי קלוריות או בנישנושים הקיבה זה שריר שמתרחב אחרי הנתוח ,כמובן הרבה פחות מהמצב לפני הניתוח., יש בפורום כמה בנות שעשו את הניתוח .את יכולה להכנס לפורום משורוולים באג'נדה תוכלי להתיעץ בהצלחה במה שתחליטי שבוע טוב קובי
 

dubit1234

New member
קובי, אתה משרוול?

יש לך מושג בכמה אחוזים הקיבה מתרחבת במשך השנים?
 

שמחה37

New member
ברוכה הבאה וטוב שבאת

אז ככה אני נחשבת לותיקה כאן (כמעט 3 שנים). בגדול, ניתוח שרוול הוא לא הפיך את יוצאת עם קיבה בגודל 50 סיסי. בשנה הראשונה יורדת הרבה במשקל (תלוי מה המשקל ההתחלתי) ממש סמוך לניתוח הכמויות הן של ציפור בערך. עם הזמן הקיבה מתרחבת וניתן לאכול יותר. יכולה לספר לך שגם היום 3 שנים אחרי הכמויות עדיין קטנות מאוד בארוחה אממה... ניתן לאכול במרווחים יותר קטנים של זמן. מה שיוצר את המצב שאפשר לאכול כמה וכמה ארוחות במשך היום. אבל פה לא הבעיה כי גם אם כל שעה שעה וחצי תאכלי "ארוחה" לא בדיוק תשמיני. הצרה מתחילה כשאחרי ארוחה אוכלים מתוק ואוכלים שטויות ואז מתחילה העליה. השרוול מקנה תחושת שובע מה שלא הכרנו קודם אבל וחשוב מאוד לדעת ולהפנים חייבים חייבים חייבים לעבוד על שינוי דפוסים מיד בהתחלה, הכנסת ספורט כדרך חיים אכילת ארוחות מסודרות, שתיה מרובה. בחירת המזונות הנכנסים לגוף. זה נשמע כמו דיאטה מאיימת אבל אחרי הניתוח זה בהחלט אפשרי. בהצלחה שמחה
 

dubit1234

New member
שמחה, אך שאת מתארת את זה

מדובר בהתמודדות של רזים עם שמירה על המשקל :) לא מדובר במשטר דיאטה מוקשה וספירת קלוריות. קשה לי עם ספירת קלוריות, מדובר בהשקעה אנרגטית שאני לא מסוגלת לה. תודה לך!
 
לחדשה

קראתי את התגובות ואת תגובותייך, המלחמה היא לא להלחם כל הזמן, המלחמה האמיתית בשרוול היא לא במוצקים- במוצקים יש הגבלה חזקה , מאידך בכל הניתוחים הקיימים יש הגבלה במוצקים, אבל אין הגבלה במתוקים כמו שוקולד למשל שיכול להתמוסס ולא תופס נפח בקיבה, כנ'ל לגביי כל דבר שמתפורר'' כמו: ביסלי, במבה, בייגלה, הם קלים לעיכול ואינם דורשים מאמץ במעבר לקיבה. הוותיקה ביותר בפורום שאני מכירה זו ליבי ואחריה זו שמחה, את שתיהן ראיתי במפגש לפניי כשנתיים ונראה כי הן שומרות על משקל תקין ויציב, אני שנתיים לאחר הניתוח שומרת על משקל תקני ויציב כבר למעלה משנה. אני לא סופרת קלוריות ואוכלת הכל, תחושת הרעב בתחילה אכן פוחתת, התאבון חוזר לאחר מס' חודשים. וניתן לאכול בהפרשי זמנים קצרים. ועדיין אינך מגיעה לכמויות גדולות של מזון אם כל הארוחות הקטנות אני יכולה להגיע לארוחת צהריים אחת של אדם ממוצע ביום.
 

חמ סה

New member
היי דובית (אהבתי את הכינוי ../images/Emo13.gif)

אני אמנם "רק" מעוקפת קיבה (הניתוח הבלתי הפיך בדרגת קושי אחת גבוהה יותר מהשרוול) אבל יכולה לענות לך על מס' משאלותייך החשובות. חייבת לציין שמאוד התרשמתי מהתובנות שלך טרום הניתוח. אני כשלעצמי, כל מה שעניין אותי בזמנו, היה הניתוח עצמו. לא חשבתי על החיים שאחריו, ועל ההתמודדות הצפויה לי. בדיעבד (וסליחה מראש אם דבריי ייראו כאילו אני מושכת לכיוון מעקף, ממש לא...אני פשוט מדברת מהנסיון שלי, והוא כאמור לא כולל שרוול...) אני מודה לכל מי שצריך להודות לו שעברתי ניתוח כזה שאמנם ידרוש ממני התמודדות מחד אבל יביא גם למנוחת הנפש (זו ההגדרה המדויקת לשליטה שלי כיום בהפרעת האכילה) מתיאבון חסר שליטה/רסן. אז שאפו לך
. לעניינינו... 1. כולנו היינו מלאי חששות והתלבטויות עד הרגע האחרון. בכ"ז - ניתוח זה צעד רדיקלי בפני עצמו, ועוד אחד כזה בלתי הפיך שמשנה לעד את מערכת העיכול. את לא לבד. 2. ניתוח שרוול / מעקף קיבה / מעקף תריסריון הנם *בלתי הפיכים*. תודי שזה הגיוני שאם כורתים לך (ומוציאים מהגוף) 80% מהקיבה, אי אפשר לשחזר אותה לאחר מכן, נכון ? כנ"ל במעקף קיבה (בו משנים את מבנה מערכת העיכול אבל לא מוציאים שום חלק ממנה החוצה) ושלא נדבר על מעקף תריסריון - הרדיקלי מכולם ששם רק ממבט ב"מפת הדרכים" שעושים בקיבה ניתן להבין שאין פניית פרסה בשום שלב אח"כ
. 3. אם התכוונת להפיך מבחינת סיכוי/סיכון לעלייה במשקל - זה אפשרי בכל ניתוח. א-ממה ? בניתוחים הללו יש לך כלי עזר שימנע ממך לעלות כפי שיכולת לעלות בלעדיו (למשל, במעקף קיבה שקיים ב"שוק" מעל שני עשורים הוכח מחקרית כי עליה במשקל יכולה להיות בטווח של 10 שנים עד 10% מעודף המשקל שירד. דהיינו, אם אני רזיתי 85 ק"ג (סכום דמיוני שבחיים לא הייתי יורדת בשום דרך אחרת) - אני עלולה לעלות במשקל עד כ 8.5 ק"ג בעשור. את זה, אני אגלה (רק לך
) יכולתי לעלות בשבוע (או פחות) לולא היה לי כלי העזר שהוענק לי בניתוח מורכב. ולמה זה אפשרי בכל ניתוח ? כי כל ניתוח מצריך שיתוף פעולה. שוב אחזור ואדגים על עצמי... אני כיום קצת יותר משנתיים וחצי אחרי הניתוח. 10 חודשים אחרי פלסטיקה. "על הנייר" הגוף שלי מיקסם את התוצאות וכעת אני מצווה בשמירה (התמודדות לא פשוטה אבל אפשרית). אני שמה
שכיום אני מתמודדת יותר עם יכולת אכילה שיכולה להתגבר בעיתות משבר/מצוקה/מחזור/מתח/סטרס/מצבים מיוחדים. אני עם יד על הדופק, במודעות שיא מבחינת המזון שנכנס לפי, לא סופרת קלוריות (!) אבל בהחלט בוחרת נכון את הדברים שלמדתי שמשביעים אותי (תמיד אעדיף אוכל מבושל על פני ג'אנק פוד/מטוגנים למיניהם). זה הרבה יותר קל (אם אני נזכרת בשנים טרום הניתוח) מפני שיש לי כלי עזר יעיל, אפקטיבי וכזה שמווסת אותי למוצא הנכון. תחושת השובע (במקרה שלי, במעקף קיבה) הנה אחת מהתופעות המרתקות בהן נתקלתי ואני תמיד לחוש אותה. אני גם מעמידה את עצמי לעיתים באתגרים ולו כדי להיווכח שהמערכת פועלת. אני מניחה שכל הדברים הר"מ נראים לך מעט לא הגיוניים כרגע, כי את בשלב שאת לא חווה שובע, ולכן אם אגיד לך שפרוסת לחם אחת עם כף גבינה לבנה ומלפפון יכולה להוות לך ארוחה משביעה (בוקר/ערב) זה יישמע לך הזוי. אבל זה קורה. גם אותי זה *עדיין* מפתיע (במיוחד למי שעיקר השמנתה נבעה מאכילת לחם וחבריו, בצקים, בורקסים ופיצות ללא הגבלה). יכולה להודות שגם לי יש ימים שבהם אני מתפרעת ועושה "דווקא". זה עולה לי ביוקר. תחושת מלאות, כבדות וחוסר נוחות בקיבה שלא מותירות שום רצון לשידור חוזר בעתיד קרוב. עליה במשקל גם אפשרית (1-2 ק"ג בהחלט התלבשו עליי במהלך השנתיים וחצי הללו) א ב ל חזרה למוטב, בחירות נכונות ותעדוף חלבונים ע"פ מזיקים למיניהם מחזירים למוטב ללא עכבות. נוסה בהצלחה
. 4. על ספורט אפשר להתווכח
אני מראשי המאבק נגד ספורט באשר הוא (סתם, פשוט שונאת). ומודה שלא הפעלתי שום שריר בגופי עד כה ולמרות זאת - ירדתי במשקל. לא מתגאה בזה אבל זו עובדה. מה שבטוח - רבים הסיכויים למיצוק עודפי העור אם עושים ספורט ובניית שרירים שמובילים לחיטוב הגוף והצרת היקפים. בנושא הזה אני לא דוגמא... 5. את לא תתמודדי עם דיאטה אח"כ אלא עם בניית אורח חיים נכון בשילוב כלי עזר יעיל. זה הבדל גדול ממצבך כעת, אבל תוכלי להבין זאת רק אחרי הניתוח, ואפילו מס' חודשים לאחריו. אוכלים כמויות קטנות (שגדלות עם הזמן למצב של ארוחה "נורמלית") והכי חשוב - שבעים, כך שניתן לשמור על מרחק מארוחה לארוחה ולהימנע מנשנשת מיותרת (כמו במצב העכשיוי בשל היעדר תחושת השובע...- אני זוכרת את זה בעצב גדול עד עכשיו. הייתי אוכלת כמויות שלא מביישות נהגי משאיות בארה"ב וחצי שעה-שעה אח"כ שוב רעבה. מתסכל !). 6. הקיבה היא בעצם שריר וככזה היא / הוא גמיש/ה. לגבי שרוול אני מודה שטרם הבנתי אם יש סכנת התרחבות / שיכולת האכילה פשוט גדלה במעקף אני יכולה לומר לך שמכיוון שיוצרים קיבה קטנה (20 CC) בגודל קיבת תינוק - התזונה מתחילה כננוזלית ואט אט מתמצקת והכמויות גדלות. סכנת ההתרחבות היא יותר בהשקות המעי ולא בפאוץ' עצמו שנתחם ומוגדר ע"י המנתח בגודל אחיד (אני מניחה שבשל כך ההנחיה היא לא לאכול ולשתות יחד אחרי מעקף קיבה, שכן הנוזל עלול להציף את האוכל וליצור דחיסה בלחץ לכיוון המעי ומשם סכנת ההתרחבות שלו עלולה לפעול). מניחה שאנשים שעברו ניתוח בריאטרי קיצוני כזה לא יעשו לעצמם נזק במודע או לפחות יימנעו מכך. 7. הורמון הרעב לא נחתך אלא מדוכא (הורמון הגרלין מופרש במח... וזה , לא ניתוח מח אלא ניתוח קיבה...אבל בהחלט מצריך שליטה מוחית
). לסיכום (שוב יצרתי מגילה...) חשוב שתהיי שלמה עם כל החלטה שתקבלי מדובר בניתוח בלתי הפיך ו*את* הולכת לחיות איתו לשארית חייך ולא אף אחד אחר. תקראי, תלמדי, תכירי מנותחים ותיקים (לפחות בעלי פז"מ של שנה+) ותראי אותם בפעולה מול האוכל. רק כך תוכלי לקבל פרופורציות ולהבין אם תוכלי להתמודד עם זה או שכדאי לבחור באופציה ניתוחית / לא ניתוחית אחרת. שיהיה בהצלחה רבה ואשמח לקרוא ממך עדכון לכשההחלטה תתקבל. שבוע טוב
 

dubit1234

New member
חמסה עלייך :)

העלת בי חיוך.. מודה על תשובתך הארוכה והעניינית. אני מודה שאני מתה מפחד מהניתוח, אבל כל ניתוח הוא מפחיד. כולם מתים בסוף, אבל השאלה היא אך חיים:) חמסה, פרגנת לי על התובנות שלפני הניתוח, ההתמודדות עם התוצאות והשינוי באורח החיים, זה משהו שלדעתי בראש ובראשונה צריך להתכונן לו, לדעתי,צריך להיות מוכן נפשית לשינוי ! אני הולכת לעשות שינוי בחיי. הם הולכים להתנהל אחרי הניתוח באופן שונה לגמריי . השינוי ישליך על כל תחומי החיים. אני מודה לכל חבריי הפורום שכתבו, שיתפו וחיזקו...אני הולכת לעשות את זה :)
 

שמחה37

New member
תקשיבי תקשיבי../images/Emo13.gif

לתהליך הזה יש שם קוראים לו "שינויים של שמחה"
ואת כל כך צודקת אבל מה זה צודקת זה משפיע על כל תחומי החיים. כל מעגל החיים משתנה בעקבות ההרזיה אני מדמיינת את זה כמו פאזל שהחלקים פתאום מוצאים את המקום ואני כותבת את זה לא מתוך מקום של תלונה על מה שהיה קודם. קודם היה נהדר ועכשיו עוד יותר. וזה פשוט כיף כיף כיף. מאחלת לך הצלחה גדולה בתהליך ואכשהו יש לי תחושה שהיא תהיה. אחת הבנות אצלי בקבוצה הגיעה לפני הניתוח כדי "להתכונן" בינתיים נותחה והיא פשוט פורחת. יש תחושה שהיא מוכנה לכל מה שקורה על הגוף ועל הנפש. וזה כ"כ כיף. אז שולחת לך
דוביתי וגאה בך כל שניה על הדרך. בהצלחה רבה רבה ואנחנו כאן כדי לשמוע שיתופים. שמחה
 

חמ סה

New member
תודה ../images/Emo13.gif

והנה, שוב הפעמת אותי עם המשפט (אני "גונבת" לך אותו ברשותך <רומניה אין מה לעשות, זה חזק ממני
>) " כולם מתים בסוף, השאלה איך חיים... נהדר ! בהחלט צריך להיות מוכן נפשית לשינוי. שיהיה לך בהצלחה רבה. שמחה שיכולתי לעזור
 

דר איל

New member
עוד משפט ../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif

רומני עם שמח כל דבר יפה לוקח עם לא לקח סימן שכח מה לעשות רומני משני הצדדים ,רומני זה לא עם זה מקצוע
 

sgalgala

New member
ועוד פנינה מפי רומניה:

נותנים לך- תיקח. לא נותנים לך -תיקח-ותברח
 
למעלה