רקדנית2005
New member
חדשה כאן ודי מיואשת
בת 37.5 קיבלתי מחזור בגיל 12 ומאז ועד לתחילת לקיחת הגלולות סבלתי מ"כאבי מחזור" (ומחזור לא סדיר) אף אחד לא ממש התרגש ותמיד אמרו לי "כשתתבגרי זה יעבור". לקחתי גלולות במשך שנים כמעט תמיד ברצף והפסקתי לפני כשנתיים. בשנה האחרונה ללקיחת הגלולות התחילו לחזור הכאבים, אבל הם היו יותר מציקים מכואבים, אז לא ממש התייחסתי. אחרי הפסקת הגלולות הכאבים הלכו והתחזקו, והאמת היא שהנחתי ש"זה מה יש..." מה גם שמשככי כאבים ללא מרשם די עזרו. בקיץ האחרון חזרתי לקחת גלולות לפני כמה חודשים (כדי להסדיר את המחזור לפני נישואי) ופתאום שמתי לב שלא רק הכאבים לא רק שלא נעלמו / הוחלשו אלא שהם הולכים ומתגברים מחודש לחודש. מששכי הכאבים הרגילים כבר לא עזרו. בשלב הזה הגניקולוג שלי התחיל לחשוד באנדומיטריוזיס. קיבלתי נרות וולטרן, שאפשרו לי לתפקד. בחודש נובמבר ערכתי מספר בדיקות דם ותוך כדי הגניקולוג החליט גם לרשום לי הפניה לבדיקת CA-125 התוצאה היתה 71. הואיל והבדיקה הזו (כידוע לכן) יכולה ללמד גם על סרטן שחלות הוחלט לנתח. נותחתי על ידי הרופא שלי בחודש דצמבר האחרון (לפרוסקופיה) התגלתה ציסטה ליד השחלה שהוסרה וכן שכל אזור הדגלס מוסנן ומודבק בין הרחם לרקטום (דרגה 4) מחשש לפגיעה ברחם או באיברים אחרים הוחלט לא לגעת במה שיש שם, כך שלמעשה השאירו את הרוב. בשל בעית זרע של בעלי שמצריכה הזרעות ובשל מצבי (בנוסף יש לי שחלות פוליציסטיות) על מנת להרות היה ברור שאצטרך לעבור טיפולי פוריות. הטיפול הראשון כלל מעקבי ביוץ וזריקת פרגניל ליצירת ביוץ, שאחריה המחזור הגיע מוקדם מהצפוי. חיכינו חודש. היתה לי תחושה שהכאבים בזמן המחזור הוחמרו, אבל לא הייתי בטוחה. אח"כ הופניתי למרפאת הפוריות של מכבי ושם הוחלט על טיפול באיקקלומין (כדור וחצי ביום) ואוביטרל (שתי זריקות). שוב המחזור הקדים והכאבים התחילו כבר יום לפני המחזור וביומיים הראשונים היה "נסבל". ביום השלישי אי אפשר היה לתאר את עוצמת הכאבים. נרות הוולטרן (וכן כל כדור שהיה בבית) לא עזרו. הגעתי למיון בשעות הבוקר שם ניסו לתת לי טיפות כלשהן וכשהן לא עזרו. אושפזתי. בהתחלה חוברתי לאינפוזיה מתוך הסבר שמתן נוזלים יעזור לשלל התרופות שבדם.הכאבים המשיכו להתגבר. אח"כ ניתן לי ערוי פטידין עם הבטחות שתיכף ומיד ארגיש יותר טוב ושארגיש מנומנמת ומסוחררת. איפה. הדבר היחיד שהרגשתי הוא כאבים והשעה כבר 22:30. ביקשתי לדבר עם הרופאה (כאמור אני בבית חולים משעות הבוקר) שהתייחסה אלי כמו "נודניקית" והסבירה לי ש"אין לה מה לתת לי". ניסיתי להבין איך זה שכל כך כואב לי ואין לה איך לעזור לי ולא קיבלתי תשובה. כשהתייאשתי ביקשתי להשתחרר. בשלב הזה למזלי אחת האחיות ניסתה להבין מדוע אני מתעקשת להשתחרר וכשהסברתי לה היא יצרה קשר עם אחד הרופאים שנתן הוראה לטפל בי בסירופ אוקסיקודון (או שם דומה) שהוא נגזרת של מורפיום. וסוף סוף הכאבים פחתו (למרות שלא נעלמו לחלוטין). בבוקר כשהכאבים חזרו במלוא עוצמתם קיבלתי עוד מנה שפחות השפיעה. שוחררתי מבית החולים ביום חמישי עם מרשם לאוקסיקונטין (שהוא נגזרת של מורפיום) ונקסין (שדי עוזרים) תוך שרופא אחד מזהיר אותי שלא לנסות ולהרות לפני ניתוח נוסף כי אנדומיטריוזיס במצבי עלול לסכן את ההריון ורופאה שניה אומרת לי לא לעבור ניתוח מחשש לפגיעה ברחם. רופא שלישי הציע לשקול ישר מעבר ל IVF מרבית הרופאים והאחיות אמרו לי שטיפולי פריון מחמירים את המחלה (אחד אמר שלא הוכח קשר על פי מחקרים עדכניים) והאמת... אני מותשת, ומזועזעת ומיואשת. סה"כ אני עדיין צעירה, מה עשיתי רע למישהו שאני צריכה לסבול מדי חודש (בערך) כאלו כאבי תופת? אי אפשר כל חודש להעדר לכמה ימים מהעבודה (במיוחד שאני צפויה להתחיל בקרוב עבודה חדשה) ומה הפתרון היחיד הוא מורפיום? זה לא ממכר? ומה יהיה, אני כל כך רוצה להיות אמא, ובגילי אין לי יותר מדי זמן למשחקים, ובשל השילוב בין מצבו של בעלי למצבי הסיכויים שלנו להרות כדרך הטבע שואפים לאפס - הדרך היחידה היא רק בטיפולים - ואני רק בתחילת הדרך. ומה יהיה אם לא יאשרו לנו IVF בלי עוד כמה מחזורים של טיפולים הורמונליים (אני במכבי, מישהי יודעת מה המדיניות שלהם) קבעתי לי תור לסוריאנו לעוד כשבועיים (באופן פרטי, לפחות בפעם הראשונה) נראה מה הוא אומר. המזל היחיד שיש לי הוא בעלי המקסים והאהוב והתומך. בלעדיו לא הייתי מסוגלת לעבור את הימים האחרונים.
בת 37.5 קיבלתי מחזור בגיל 12 ומאז ועד לתחילת לקיחת הגלולות סבלתי מ"כאבי מחזור" (ומחזור לא סדיר) אף אחד לא ממש התרגש ותמיד אמרו לי "כשתתבגרי זה יעבור". לקחתי גלולות במשך שנים כמעט תמיד ברצף והפסקתי לפני כשנתיים. בשנה האחרונה ללקיחת הגלולות התחילו לחזור הכאבים, אבל הם היו יותר מציקים מכואבים, אז לא ממש התייחסתי. אחרי הפסקת הגלולות הכאבים הלכו והתחזקו, והאמת היא שהנחתי ש"זה מה יש..." מה גם שמשככי כאבים ללא מרשם די עזרו. בקיץ האחרון חזרתי לקחת גלולות לפני כמה חודשים (כדי להסדיר את המחזור לפני נישואי) ופתאום שמתי לב שלא רק הכאבים לא רק שלא נעלמו / הוחלשו אלא שהם הולכים ומתגברים מחודש לחודש. מששכי הכאבים הרגילים כבר לא עזרו. בשלב הזה הגניקולוג שלי התחיל לחשוד באנדומיטריוזיס. קיבלתי נרות וולטרן, שאפשרו לי לתפקד. בחודש נובמבר ערכתי מספר בדיקות דם ותוך כדי הגניקולוג החליט גם לרשום לי הפניה לבדיקת CA-125 התוצאה היתה 71. הואיל והבדיקה הזו (כידוע לכן) יכולה ללמד גם על סרטן שחלות הוחלט לנתח. נותחתי על ידי הרופא שלי בחודש דצמבר האחרון (לפרוסקופיה) התגלתה ציסטה ליד השחלה שהוסרה וכן שכל אזור הדגלס מוסנן ומודבק בין הרחם לרקטום (דרגה 4) מחשש לפגיעה ברחם או באיברים אחרים הוחלט לא לגעת במה שיש שם, כך שלמעשה השאירו את הרוב. בשל בעית זרע של בעלי שמצריכה הזרעות ובשל מצבי (בנוסף יש לי שחלות פוליציסטיות) על מנת להרות היה ברור שאצטרך לעבור טיפולי פוריות. הטיפול הראשון כלל מעקבי ביוץ וזריקת פרגניל ליצירת ביוץ, שאחריה המחזור הגיע מוקדם מהצפוי. חיכינו חודש. היתה לי תחושה שהכאבים בזמן המחזור הוחמרו, אבל לא הייתי בטוחה. אח"כ הופניתי למרפאת הפוריות של מכבי ושם הוחלט על טיפול באיקקלומין (כדור וחצי ביום) ואוביטרל (שתי זריקות). שוב המחזור הקדים והכאבים התחילו כבר יום לפני המחזור וביומיים הראשונים היה "נסבל". ביום השלישי אי אפשר היה לתאר את עוצמת הכאבים. נרות הוולטרן (וכן כל כדור שהיה בבית) לא עזרו. הגעתי למיון בשעות הבוקר שם ניסו לתת לי טיפות כלשהן וכשהן לא עזרו. אושפזתי. בהתחלה חוברתי לאינפוזיה מתוך הסבר שמתן נוזלים יעזור לשלל התרופות שבדם.הכאבים המשיכו להתגבר. אח"כ ניתן לי ערוי פטידין עם הבטחות שתיכף ומיד ארגיש יותר טוב ושארגיש מנומנמת ומסוחררת. איפה. הדבר היחיד שהרגשתי הוא כאבים והשעה כבר 22:30. ביקשתי לדבר עם הרופאה (כאמור אני בבית חולים משעות הבוקר) שהתייחסה אלי כמו "נודניקית" והסבירה לי ש"אין לה מה לתת לי". ניסיתי להבין איך זה שכל כך כואב לי ואין לה איך לעזור לי ולא קיבלתי תשובה. כשהתייאשתי ביקשתי להשתחרר. בשלב הזה למזלי אחת האחיות ניסתה להבין מדוע אני מתעקשת להשתחרר וכשהסברתי לה היא יצרה קשר עם אחד הרופאים שנתן הוראה לטפל בי בסירופ אוקסיקודון (או שם דומה) שהוא נגזרת של מורפיום. וסוף סוף הכאבים פחתו (למרות שלא נעלמו לחלוטין). בבוקר כשהכאבים חזרו במלוא עוצמתם קיבלתי עוד מנה שפחות השפיעה. שוחררתי מבית החולים ביום חמישי עם מרשם לאוקסיקונטין (שהוא נגזרת של מורפיום) ונקסין (שדי עוזרים) תוך שרופא אחד מזהיר אותי שלא לנסות ולהרות לפני ניתוח נוסף כי אנדומיטריוזיס במצבי עלול לסכן את ההריון ורופאה שניה אומרת לי לא לעבור ניתוח מחשש לפגיעה ברחם. רופא שלישי הציע לשקול ישר מעבר ל IVF מרבית הרופאים והאחיות אמרו לי שטיפולי פריון מחמירים את המחלה (אחד אמר שלא הוכח קשר על פי מחקרים עדכניים) והאמת... אני מותשת, ומזועזעת ומיואשת. סה"כ אני עדיין צעירה, מה עשיתי רע למישהו שאני צריכה לסבול מדי חודש (בערך) כאלו כאבי תופת? אי אפשר כל חודש להעדר לכמה ימים מהעבודה (במיוחד שאני צפויה להתחיל בקרוב עבודה חדשה) ומה הפתרון היחיד הוא מורפיום? זה לא ממכר? ומה יהיה, אני כל כך רוצה להיות אמא, ובגילי אין לי יותר מדי זמן למשחקים, ובשל השילוב בין מצבו של בעלי למצבי הסיכויים שלנו להרות כדרך הטבע שואפים לאפס - הדרך היחידה היא רק בטיפולים - ואני רק בתחילת הדרך. ומה יהיה אם לא יאשרו לנו IVF בלי עוד כמה מחזורים של טיפולים הורמונליים (אני במכבי, מישהי יודעת מה המדיניות שלהם) קבעתי לי תור לסוריאנו לעוד כשבועיים (באופן פרטי, לפחות בפעם הראשונה) נראה מה הוא אומר. המזל היחיד שיש לי הוא בעלי המקסים והאהוב והתומך. בלעדיו לא הייתי מסוגלת לעבור את הימים האחרונים.
