חדשה-ישנה

sweetnspicy

New member
חדשה-ישנה

היי
הייתי כאן בכינוי אחר לפני תקופה ארוכה והרגשתי צורך לחזור
לא יודעת למה דווקא עכשיו...
אני קצת לפני שחרור מאשפוז ודי בלחץ ובמתח איך החיים הולכים להיראות
מרגישה שחוץ מהק"ג שנוספו אני עדיין עמוק בהפרעה וזה קצת מייאש
שמחה לראות כמה פרצופים מוכרים. מקווה שאתם מרגישים טוב
 

TinaBa

New member
ברוכה הבאה/השבה

רוצה לשתף קצת באיך באשפוז ומה מלחיץ לגבי היציאה ממנו? מה התוכניות שלך להמשך?
התחושה הזאת שהגוף כאילו תקין, אבל הראש עוד חולה היא תחושה קשה. רוצה לשתף בחוויה שלך? מה זה בשבילך להיות במשקל תקין? ומה זה אומר בשבילך ראש שנמצא במחלה? ואיך זה לחיות עם שניהם ביחד? איך הסביבה שלך מגיבה לשינויים החיצוניים שחלו בך? ואיך היא מגיבה כשאת עדין מדברת מילים חולות למרות השינוי החיצוני?

תקופת ההתאקלמות בחזרה לעולם היא לא פשוטה. את מוזמנת לחלוק אותה איתנו...
 

sweetnspicy

New member
להיות במשקל תקין

להיות במשקל תקין בשבילי זה להתבגר\להזדקן. המראה שלי עכשיו תואם את הגיל וקשה לי עם זה. נראית יותר אישה. בעיקר קשה לי עם האחריות שמגיעה עם ההתבגרות. לקחת אחריות על המעשים שלי, על הבחירות וההחלטות שלי. התמודדתי עם הפחד מאחריות ומהזמן שעובר גם בעזרת ההפרעה וגם בשינה והדחקה. גם כשמאושפזת אני מתמודדת עם הקושי בשינה וזה לא כ"כ טוב. קשה לי לאכול ולתפקד בו זמנית. לא יכולה לסבול את התחושה של בטן מלאה. היא מושכת את כל תשומת הלב שלי ולא מצליחה להתרכז בשום דבר אחר. זה לא השתנה בכלל בחודשים הלא מעטים שאני בבי"ח. בגלל זה הייאוש.
 

lital172

New member
היי לך.

ולמה כל כך מפחיד לך לקחת אחריות ..? מה את מפחדת שיקרה..? ואולי דווקא שם תגלי את הכוחות והחוזק שטמונים בך.
נכון זה להתבגר... אבל זה להרוויח כל כך הרבה דברים טובים מעבר לחולי הזה..שאנחנו בראש חולה כל הזמן.. אין לנו אפשרות לראות ולהרגיש דברים אחרים.
החיים זה לא רק החולי הזה.. ואם רק שניה נרים את הראש מההפרעה וננסה ללכת בדרך בריאה יותר נגלה זאת. עולם ומלואו...שבתוכו יש גם הרבה טוב..
מה זה בטן מלאה בשבילך? מה כל כך מפחיד שם..? מצטערת שהשאלות קשות אולי... אני מנסה איכשהו להגיע אליך ולקושי שאת מרגישה.
ואולי שווה כן לנסות להמשיך לבקש עזרה שם באישפוז ובמזמן שנשאר לגעת באמת במה שמציק ומפחיד ומטריד אותך כל כך. לאסוף את הכלים הנכונים...
וכמובן מציעה לך גם להמשיך מעקב. ובעיקר שיחות... זה עושה משהו בפנים שמשחררים את כל מה שבוער בנו.
וחשוב שיהיה לך רשת בטחון גם שאת יוצאת החוצה... כמובן שאנחנו פה בשבילך...


תלחמי בייאוש הזה... אל תתני לו לכרסם בך.. טוב?
 

TinaBa

New member
כנראה התפספסה לי התשובה שלך. סורי על הדיליי.

את מתארת תחושות שהרבה מהכותבות והקוראות פה מכירות מקרוב מאוד.
מה זה בשבילך להתבגר? להיות אישה? לקחת אחריות? מה זה להיות בעולם בצורה מלאה?

אני מאוד יכולה להתחבר לרצון לצאת מהאישפוז אחרי שהתחושות האלה השתנו או התמתנו. אולי זה מסוג הדברים שמשתנים תוך כדי תנועה, תוך כדי התנסות. קשה מאוד בתוך אישפוז להתנסות בלהיות בוגרת ומחליטה על חייך, ולנצל את המסגרת כדי לעבד את התחושות שעולות סביב זה, בעיקר כי אין שם בחירה על כלום. נראה שזה משהו שצריך יהיה לעבוד עליו בחיים האמיתיים, ובשביל זה צריך מסגרת המשך. האם את יודעת איפה תמשיכי טיפול?
נראה שיש הרבה קשר בין הפחדים האלה לבין הרצון או הצורך לשמר את הפרעת האכילה...
 

sweetnspicy

New member
תודה לכם


"האם את יודעת איפה תמשיכי טיפול?
נראה שיש הרבה קשר בין הפחדים האלה לבין הרצון או הצורך לשמר את הפרעת האכילה..."

ממש נכון
 

TinaBa

New member
רוצה אולי לנסות לשתף עוד קצת?

מה בזה דיבר אליך?

ואני מתעקשת בכוונה- מה התוכניות לגבי המשך טיפול ברגע שאת יוצאת מהדלת של המחלקה? זה לא נשמע שאת יכולה להרשות לעצמך להישאר בלי טיפול....
 

levshavur

New member
ברוכה השבה!


סוויט שלום,
אני חושבת שגם אם נראים 'מבוגרים' אפשר להמשיך להיות צעירים באופי...אני לדוגמה בת 44 אבל אני מרגישה כמו הסטודנטיות בנות ה 20-30 שאתי באוניברסיטה. כך שלא משנה איך תיראי 'מבחוץ', מבפנים את אותה אחת...
לגבי 'התבגרות' ולקחת החלטות - גם זה משהו שאיננו תלוי בגיל - יש לפעמים נערות או אפילו ילדות שצריכות לקחת החלטות משמעותיות לחיים שלהן...כך שחבל לפחד מהדברים האלה.
חלק מהטיפול זה להתמודד עם הפחדים, ועם הכאב הנפשי. ההפרעה היא רק כמו 'פעמון' שמצלצל להתריע שיש כאן בעיה, קושי רגשי כלשהו. זה 'קל' יותר לעסוק בעניינים של אוכל ומשקל מאשר התמודדויות רגשיות. לפעמים גם לסביבה יותר נוח להגיב ברמה של איך 'מטפלים' בבעיה הגופנית של הפרעת אכילה מאשר לדוגמה להתבונן על עצמם שאולי בכלל הם הגורם להפרעה (כמו שהיה עם ההורים שלי...)
לגבי הבריחה אל השינה: הרבה פעמים, ובמיוחד במצבים של דיכאון, יש נטייה לישון הרבה על מנת לברוח מהכאב הנפשי...בדיוק כמו העיסוק באוכל ומשקל...
זה נכון שהטיפול הנפשי עשוי להיות מכאיב ומעייף, אבל זה שווה את המאמץ, כי אחר כך יש חיים מאושרים. גם יכולת ההתמודדות היא אחרת. עם כול זה שלא חסרים קשיים בחיים, עדיין אני יכולה להגיד שכיום זו התקופה הכי מאושרת והכי רגועה בחיים שלי! זה אמנם היה תהליך של 8 שנות טיפול נפשי (ודיאטני) אבל אני כול כך שמחה שעשיתי את זה ושלא וויתרתי לעצמי...

לגבי הביטוי 'בטן מלאה' - זה מעניין שאצל האתיופים הבטן מסמלת את המקום של הרגשות ולא הלב...כך שבשבילם להגיד 'בטן מלאה' הכוונה היא להגיד שיש המון רגשות שתקועים בפנים ולא יוצאים... בעיניי זו נקודה מעניינת למחשבה...
את מוזמנת להמשיך ולשתף פה.
לבשה.
 
למעלה