ברוכה השבה!
סוויט שלום,
אני חושבת שגם אם נראים 'מבוגרים' אפשר להמשיך להיות צעירים באופי...אני לדוגמה בת 44 אבל אני מרגישה כמו הסטודנטיות בנות ה 20-30 שאתי באוניברסיטה. כך שלא משנה איך תיראי 'מבחוץ', מבפנים את אותה אחת...
לגבי 'התבגרות' ולקחת החלטות - גם זה משהו שאיננו תלוי בגיל - יש לפעמים נערות או אפילו ילדות שצריכות לקחת החלטות משמעותיות לחיים שלהן...כך שחבל לפחד מהדברים האלה.
חלק מהטיפול זה להתמודד עם הפחדים, ועם הכאב הנפשי. ההפרעה היא רק כמו 'פעמון' שמצלצל להתריע שיש כאן בעיה, קושי רגשי כלשהו. זה 'קל' יותר לעסוק בעניינים של אוכל ומשקל מאשר התמודדויות רגשיות. לפעמים גם לסביבה יותר נוח להגיב ברמה של איך 'מטפלים' בבעיה הגופנית של הפרעת אכילה מאשר לדוגמה להתבונן על עצמם שאולי בכלל הם הגורם להפרעה (כמו שהיה עם ההורים שלי...)
לגבי הבריחה אל השינה: הרבה פעמים, ובמיוחד במצבים של דיכאון, יש נטייה לישון הרבה על מנת לברוח מהכאב הנפשי...בדיוק כמו העיסוק באוכל ומשקל...
זה נכון שהטיפול הנפשי עשוי להיות מכאיב ומעייף, אבל זה שווה את המאמץ, כי אחר כך יש חיים מאושרים. גם יכולת ההתמודדות היא אחרת. עם כול זה שלא חסרים קשיים בחיים, עדיין אני יכולה להגיד שכיום זו התקופה הכי מאושרת והכי רגועה בחיים שלי! זה אמנם היה תהליך של 8 שנות טיפול נפשי (ודיאטני) אבל אני כול כך שמחה שעשיתי את זה ושלא וויתרתי לעצמי...
לגבי הביטוי 'בטן מלאה' - זה מעניין שאצל האתיופים הבטן מסמלת את המקום של הרגשות ולא הלב...כך שבשבילם להגיד 'בטן מלאה' הכוונה היא להגיד שיש המון רגשות שתקועים בפנים ולא יוצאים... בעיניי זו נקודה מעניינת למחשבה...
את מוזמנת להמשיך ולשתף פה.
לבשה.
