מור נסיכת הפופ
New member
חדשה...ישנה..עייפה, בעיקר עייפה.
היי לכולם,
אולי יש כאן אנשים שיזכרו אותי, אולי יש כאלה שמכירים אותי אישית אפילו ומי שלא...אוכל לספר לכם שפעם, לא כל כך מזמן, הייתי כאן, בפורום הזה.
לפני שנה וחצי התאשפזתי במחלקה של ד"ר גור בתל השומר ובכך סיימתי את הרומן שלי עם הפורום הזה.
במהלך האשפוז עוד הספקתי לפרוק כאן קצת על כמה קשה לי וכמה, מצד שני, אני לא מוכנה לסיים את האשפוז.
האשפוז הזה נגמר בצורה מאוד עצובה, בצורה שהביאה איתה התדרדרות מאוד גדולה שגרמה לי למצוא את עצמי פונה אליכם שוב לאוזן קשבת, לתמיכה, לפריקה.
אני חולה כבר משנת 2009.
אחרי שיחה עם הפסיכולוגית שלי באשפוז הסתבר שגם הרבה לפני...
רק לא ידעתי לשים את האצבע שאכן בהפרעת אכילה מדובר.
הייתה לי הפרעת אכילה בלתי ספציפית עד גיל 19 בערך (אכילה סלקטיבית, הרעבות, דימוי גוף לקוי)
שהתפתחה אחרי הצבא לבולימיה קשה שהובילה לאשפוז והיום, אחרי האשפוז, היא דוהרת במהירות ומשנה את כיוונה לעבר האנורקסיה. (עדיין לא, אבל לדברי הפסיכיאטרית שלי, אם אמשיך כך זה יקרה מאוד בקרוב)
אחרי האשפוז הייתי אמורה להמשיך לבית שיקומי, השתפנתי וויתרתי על הרעיון.
לא ויתרתי על החלמה והמשכתי בפגישות מעקב בתל השומר, שהפסיקו מהר מאוד.
אחרי התדרדרות קצרה החלטתי לתת צ'אנס נוסף לתל השומר ופניתי בבקשה למעקבים/אשפוז נוסף.
נאמר לי שאם אני רוצה, אוכל לקבל מעקבים בשמחה, אבל לא מוכנים לאשפז אותי מכיוון שאני לא מחויבת לתהליך. (בכל זאת, הברזתי להם מהבית השיקומי)
במהלך המעקבים שהיו התדרדרתי עוד יותר והיה נראה שזה לא ממש משנה לאף אחד.
התחננתי שיאשפזו אותי והיו גם שני נסיונות התאבדות כושלים ועדיין לא הסכימו לקבל אותי בטענה שאני צריכה להיות מוכנה יותר.
עזבתי את המעקבים אחרי חצי שנה ומאז אפשר לומר שאני חיה בגיהנום. גיהנום שאני יוצרת לעצמי ומכריחה את עצמי לחיות בו.
בכל פעם שההפרעה "משנה פאזה" מרגיש לי שזה הכי גרוע שהיה, שגם כשהייתי בנקודות חשוכות, זה לא היה כל כך רע.
אז אני מקווה שאוכל לפרוק כאן קצת..מקווה שיש לי מקום..כי כרגע מרגיש שאין לי מקום באף מקום...
היי לכולם,
אולי יש כאן אנשים שיזכרו אותי, אולי יש כאלה שמכירים אותי אישית אפילו ומי שלא...אוכל לספר לכם שפעם, לא כל כך מזמן, הייתי כאן, בפורום הזה.
לפני שנה וחצי התאשפזתי במחלקה של ד"ר גור בתל השומר ובכך סיימתי את הרומן שלי עם הפורום הזה.
במהלך האשפוז עוד הספקתי לפרוק כאן קצת על כמה קשה לי וכמה, מצד שני, אני לא מוכנה לסיים את האשפוז.
האשפוז הזה נגמר בצורה מאוד עצובה, בצורה שהביאה איתה התדרדרות מאוד גדולה שגרמה לי למצוא את עצמי פונה אליכם שוב לאוזן קשבת, לתמיכה, לפריקה.
אני חולה כבר משנת 2009.
אחרי שיחה עם הפסיכולוגית שלי באשפוז הסתבר שגם הרבה לפני...
רק לא ידעתי לשים את האצבע שאכן בהפרעת אכילה מדובר.
הייתה לי הפרעת אכילה בלתי ספציפית עד גיל 19 בערך (אכילה סלקטיבית, הרעבות, דימוי גוף לקוי)
שהתפתחה אחרי הצבא לבולימיה קשה שהובילה לאשפוז והיום, אחרי האשפוז, היא דוהרת במהירות ומשנה את כיוונה לעבר האנורקסיה. (עדיין לא, אבל לדברי הפסיכיאטרית שלי, אם אמשיך כך זה יקרה מאוד בקרוב)
אחרי האשפוז הייתי אמורה להמשיך לבית שיקומי, השתפנתי וויתרתי על הרעיון.
לא ויתרתי על החלמה והמשכתי בפגישות מעקב בתל השומר, שהפסיקו מהר מאוד.
אחרי התדרדרות קצרה החלטתי לתת צ'אנס נוסף לתל השומר ופניתי בבקשה למעקבים/אשפוז נוסף.
נאמר לי שאם אני רוצה, אוכל לקבל מעקבים בשמחה, אבל לא מוכנים לאשפז אותי מכיוון שאני לא מחויבת לתהליך. (בכל זאת, הברזתי להם מהבית השיקומי)
במהלך המעקבים שהיו התדרדרתי עוד יותר והיה נראה שזה לא ממש משנה לאף אחד.
התחננתי שיאשפזו אותי והיו גם שני נסיונות התאבדות כושלים ועדיין לא הסכימו לקבל אותי בטענה שאני צריכה להיות מוכנה יותר.
עזבתי את המעקבים אחרי חצי שנה ומאז אפשר לומר שאני חיה בגיהנום. גיהנום שאני יוצרת לעצמי ומכריחה את עצמי לחיות בו.
בכל פעם שההפרעה "משנה פאזה" מרגיש לי שזה הכי גרוע שהיה, שגם כשהייתי בנקודות חשוכות, זה לא היה כל כך רע.
אז אני מקווה שאוכל לפרוק כאן קצת..מקווה שיש לי מקום..כי כרגע מרגיש שאין לי מקום באף מקום...
