אמא חופשיה
New member
חדשה וצריכה עזרה
שלום לכולם! אני אמא לילד בן שנתיים+ גרושה וצעירה מאד. אני כותבת כאן אחרי שכבר הגעתי למצב שאין לי מושג מה לעשות עם עצמי. אז ככה, אני מגדלת את בני כמעט לבד, הוא נמצא אצל אבא שלו בין פעם לפעמיים בשבוע. כמובן שהעול הכלכלי נופל עלי ולכן אני מחלקת את זמני בין העבודה לבית וכמעט אין לי זמן לעצמי. חשוב לי לציין שכל החיים הייתי טיפוס שדי נוטה למצבי רוח בגלל ילדות לא פשוטה שעברתי אבל זה לא ממש הענין. בתקופת ההריון והלידה נכנסתי למצב נפשי מאד קשה גם בגלל מערכת יחסים גרועה אפילו הגעתי למצב שניסיתי להתאבד פעם אחת וכמו שאתם רואים אני עדיין חיה ונושמת, באותה תקופה לא קיבלתי עזרה או תמיכה מאף אחד ואיכשהו יצאתי מזה אבל כנראה שלא לגמרי. בשנה האחרונה אני חווה כל הזמן עליות וירידות במצב הרוח,קשה לי עם הכל, עם זה שאני מרגישה לבד כל הזמן- זה לא שאין לי חברים (חברות יותר נכון גם הקושי בתקשורת עם בני המין השני הוא נושא כאוב בפני עצמו) אני פשוט מרגישה שאין לי אף אחד בעולם שבאמת אכפת לו ממני. קשה לי עם זה שאני לא מצליחה למצוא בן זוג למרות שבמבט מבחוץ לא חסר בי כלום, אני לא נוטה להראות את כל מה שאני מתארת פה, אני נראית טוב, לא טיפשה, עצמאית ובכל זאת כבר כמעט שנה ועדיין לבד, כאילו אני בלתי נראית. קשה לי מאד עם הילד, שהוא בגיל לא פשוט ודורש המון תשומת לב שאין לי כוח נפשי לתת לו, אני משקיעה מאמץ על אנושי כדי לא להוציא עליו הכל ולצערי לא תמיד אני מצליחה לשלוט בזה, לאחרונה אני צועקת עליו הרבה ואני שונאת את עצמי על זה, אני לא רוצה לגרום לו נזק לחיים אבל זה יוצא משליטתי, הוא ילד חכם ופעיל שיודע בדיוק מה הוא רוצה וזה הרבה, לפחות בשבילי. אני מרגישה שהחיים שלי נגמרו, אני לא יכולה לעשות עם עצמי כלום, ללמוד,לטייל,לבלות, להכיר אנשים,אני מוצאת את עצמי "תקועה" בבית כל כך הרבה פעמים ואני צעירה מדי בשביל זה! לא כך תכננתי שהחיים שלי ייראו!!! לצערי ענין ההתאבדות עולה כל הזמן נגד רצוני ואני מרגישה כאילו שנגמר לי האוויר. אני גם כ"כ רוצה ללכת לטפל בעצמי, בשבילי והכי בשביל הילד, אבל אין לי כסף לזה, אני בקושי מסיימת את החודש. חשבתי כבר למסור את הילד לאבא שלו, לפחות לתקופה זמנית כדי לנשום אבל אני כ"כ מפחדת מזה, אני אוהבת אותו ולא רוצה להפוך ליהיות משנית בחיים שלו. אני מקווה שהצלחתי לתאר את המצב שאני נמצאת בו, אולי יש כאן מישהו\י שנמצא או היה במצב דומה ויכול לסייע לפחות באוזן קשבת או סתם אנשים טובים שרוצים להאיר את עיני. אשמח מאד לא לקבל תגובות כמו "את בחרת את זה, תעמדי מאחורי הבחירה שלך", זה ממש לא מה שאני צריכה עכשיו. תודה מראש
שלום לכולם! אני אמא לילד בן שנתיים+ גרושה וצעירה מאד. אני כותבת כאן אחרי שכבר הגעתי למצב שאין לי מושג מה לעשות עם עצמי. אז ככה, אני מגדלת את בני כמעט לבד, הוא נמצא אצל אבא שלו בין פעם לפעמיים בשבוע. כמובן שהעול הכלכלי נופל עלי ולכן אני מחלקת את זמני בין העבודה לבית וכמעט אין לי זמן לעצמי. חשוב לי לציין שכל החיים הייתי טיפוס שדי נוטה למצבי רוח בגלל ילדות לא פשוטה שעברתי אבל זה לא ממש הענין. בתקופת ההריון והלידה נכנסתי למצב נפשי מאד קשה גם בגלל מערכת יחסים גרועה אפילו הגעתי למצב שניסיתי להתאבד פעם אחת וכמו שאתם רואים אני עדיין חיה ונושמת, באותה תקופה לא קיבלתי עזרה או תמיכה מאף אחד ואיכשהו יצאתי מזה אבל כנראה שלא לגמרי. בשנה האחרונה אני חווה כל הזמן עליות וירידות במצב הרוח,קשה לי עם הכל, עם זה שאני מרגישה לבד כל הזמן- זה לא שאין לי חברים (חברות יותר נכון גם הקושי בתקשורת עם בני המין השני הוא נושא כאוב בפני עצמו) אני פשוט מרגישה שאין לי אף אחד בעולם שבאמת אכפת לו ממני. קשה לי עם זה שאני לא מצליחה למצוא בן זוג למרות שבמבט מבחוץ לא חסר בי כלום, אני לא נוטה להראות את כל מה שאני מתארת פה, אני נראית טוב, לא טיפשה, עצמאית ובכל זאת כבר כמעט שנה ועדיין לבד, כאילו אני בלתי נראית. קשה לי מאד עם הילד, שהוא בגיל לא פשוט ודורש המון תשומת לב שאין לי כוח נפשי לתת לו, אני משקיעה מאמץ על אנושי כדי לא להוציא עליו הכל ולצערי לא תמיד אני מצליחה לשלוט בזה, לאחרונה אני צועקת עליו הרבה ואני שונאת את עצמי על זה, אני לא רוצה לגרום לו נזק לחיים אבל זה יוצא משליטתי, הוא ילד חכם ופעיל שיודע בדיוק מה הוא רוצה וזה הרבה, לפחות בשבילי. אני מרגישה שהחיים שלי נגמרו, אני לא יכולה לעשות עם עצמי כלום, ללמוד,לטייל,לבלות, להכיר אנשים,אני מוצאת את עצמי "תקועה" בבית כל כך הרבה פעמים ואני צעירה מדי בשביל זה! לא כך תכננתי שהחיים שלי ייראו!!! לצערי ענין ההתאבדות עולה כל הזמן נגד רצוני ואני מרגישה כאילו שנגמר לי האוויר. אני גם כ"כ רוצה ללכת לטפל בעצמי, בשבילי והכי בשביל הילד, אבל אין לי כסף לזה, אני בקושי מסיימת את החודש. חשבתי כבר למסור את הילד לאבא שלו, לפחות לתקופה זמנית כדי לנשום אבל אני כ"כ מפחדת מזה, אני אוהבת אותו ולא רוצה להפוך ליהיות משנית בחיים שלו. אני מקווה שהצלחתי לתאר את המצב שאני נמצאת בו, אולי יש כאן מישהו\י שנמצא או היה במצב דומה ויכול לסייע לפחות באוזן קשבת או סתם אנשים טובים שרוצים להאיר את עיני. אשמח מאד לא לקבל תגובות כמו "את בחרת את זה, תעמדי מאחורי הבחירה שלך", זה ממש לא מה שאני צריכה עכשיו. תודה מראש
