חדשה ומתייעצת

[minime21]

חדשה ומתייעצת

שלום לכולם אני חדשה פה. והאמת שהייתי רוצה לכתוב פה את הסיפור שלי בשביל להתייעץ אתכם. טוב נשימה עמוקה ו... החבר הראשון (והאחרון) שלי היה כשהייתי בת 13. היינו ביחד שלוש שנים והאמת שהאמנתי שהוא אהבת חיי. חודשיים לפני יום הולדת 16 גיליתי שאני בהריון. תמימות, טיפשות חוסר זהירות, "לי זה לא יקרה" ושאר מחשבות ילדותיות סיבכו אותי כהוגן. כשגיליתי היה מאוחר מידי להפלה. סיפרתי להורים שלי (אני הבת הגדולה בבית יש עוד אחות הרבה יותר קטנה). ההורים שלי גרושים ואבי גר בחו"ל ככה שבעיקר אמא שלי היא זו שהתמודדה עם זה. כשזה נודע לאמא שלי עברנו לעיר אחרת (מאשדוד לבאר שבע) להסתיר את הבושה. הפסקתי ללמוד בסוף ט' (סיימתי את ט'). החבר שלי (האבא של התינוק) ניתק איתי כל קשר (סיפור ארוך ומכוער). עד היום הוא לא ראה את הילד וההורים שלו גם לא רק משלמים לי מזונות. ישבתי בבית וחיכיתי ללידה. הרעיון היה למסור את הילד לאימוץ. ילדתי בגיל 16.5 והתאהבתי בדניאל (ככה קראתי לו). לא יכלתי למסור אותו. כמובן שאז לא ידעתי במה כרוך גידול של ילד. בשנתיים הראשונות מאז הלידה גרתי עם אמא שלי הייתי בדכאון נוראי כמעט ולא עשיתי כלום שכבתי כל היום מול הטלוויזי ואמא שלי זו שטפלה בילד. בגיל 18.5 כשדניאל היה בן שנה ותשעה חודשים התאפסתי על עצמי שכרתי דירה קרוב לאמא שלי ועברתי לשם עם דניאל. ומאז החיים נעו בסרט נע לא עצרתי רגע לחשוב. כבר שלוש שנים היום שלי מתנהל ככה קמה כל בוקר בשבע וחצי מארגנת את הילד לוקחת אותו לגן. חוזרת הביתה מתארגנת על עצמי מתקלחת עושה קניות אוכל קצת סדר קצת כביסה והנה השעה אחת. לוקחת את הילד מהגן. ואיתו כל הצהריים והערב. אוכלים משחקים לומדים (קצת) מטיילים מתקלחים וכו' הוא לא יודע להעסיק את עצמו ולי אין דקה פנאי בעשר בערב (אחרי ויכוחים) דניאל סוף סוף ישן ואני מסדרת את הבית אוכלת משלימה כביסה ודברים כאלה קצת טלוויזיה ותשושה הולכת לישון בחצות. וככה שלוש שנים. אני תקועה במעגל קסמים לא יכולה למצוא שום עבודה כי אין לי שום כישורים, לא בגרות, לא 12 שנות לימוד לא כלום. לא יכולה ללכת ללמוד או לעשות דברים אחרים כי אין לי כסף לבייבי סיטר ואין לי עם מי להשאיר את דניאל והאמת אין לי זמן ואין לי כוחות אני תשושה. העזרה היחידה שאני מקבלת זה אמא שלי שלוקחת את דניאל בימי שישי בערב ומחזירה לי אותו בשבת בתהרים זהו!!! כספית אני מסתדרת ככה 1150 ש"ח מוזנות ועוד 2450 עזרה מאמא שלי ביטוח לאומי וכו'. סה"כ 3600. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה רישיון לימודים ואין לי אפשרות החיים שלי עוברים ואני רק ילדה ופעם בעבר הרחוק הייתי אפילו תלמידה מצטיינת ובחורה מושכת... איך יוצאים מהמבוך... היום דניאל בן כמעט חמש (יהיה בסוף מרץ). אני בת 21 וחצי. אין לי חבר אין לי חברות למעשה אין לי אף אחד

 

[s h o o s h a]

לפעמים, חלומות מתגשמים

לקרוא את הדברים ולראות מול העינים בחורה צעירה, רהוטה, מבינה ענין, יודעת מה היא צריכה ורוצה להגשים חלומות. כמו ששרים היום "לפעמים חלומות מתגשמים" כך גם עבורך. הדרך להגשים את חלומותייך אינה קלה אבל היא בהחלט אפשרית. לענין השלמת שנות לימודייך, תפני אל המפקחים על חינוך מבוגרים במחוזות השונים שבמשרד החינוך התרבות והספורט, מינהל כא"ב תיאום ובקרה, האגף לחינוך מבוגרים. (ראי את המסמך המצורף ובו רשימת הכתובות והסבר להשלמת השכלה למבוגרים). עבודה- תפני באופן עצמאי לחנויות ומשרדים בעיר מגורייך והציעי את עצמך, לכל תפקיד אפשרי. את יודעת להפעיל מחשב, כאמור, את נקראת בחורה עם ראש על הכתפיים וכושר התבטאות והתנסחות טובים מאד, לכי 'תמכרי' את הכישורים האלו. גם חצי מישרה כרגע תסייע לך. הן מהבחינה הכלכלית ובעיקר מהבחינה הנפשית. כך גם תוכלי להכיר ולהרחיב את מעגל האנשים שקרובים אליך. תפני גם ללשכת התעסוקה בעיר מגוריך וקבלי כל הצעת עבודה שתוצע לך. בשלב זה אינך יכולה להיות בררנית. ואל נא תשכחי כי כל עבודה מכבדת את בעליה. תוכלי גם לפנות כמובן למשרדי כוח אדם ולהציע מועמדות לתפקידים כללים. כאמור, כל מישרה שתוצע לך, קבלי אותה. הרבה תמורות יהיו בכניסתך לעולם העבודה, כאמור, הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה החברתית. לדעתי, אם תתחילי בשני אלה, כל השאר יצטרפו בהדרגה בהמשך. אין שום סיבה בעולם שהחיים שלך יעברו 'ככה'. את אכן עוד ילדה, אבל ילדה גדולה ולא טיפשה שלקחה על עצמה החלטה גדולה מאד, גורלית מאד ולדעתי, מסוגלת למצות את הפוטנציאל שגלום בך. הכל בידיים שלך, ברצון שלך.

 

[yaeltzom]

כל כך יפה מה שכתבת

חזקי ואמצי בעוד עצות כאלו

 

[חלב לובית]

חיבוק גדול גדול

לא כ"כ עוזר אבל זה מה שהייתי עושה אם הייתי רואה אותך . אני בטוחה שעם אמביציות כמו שלך תגיעי רחוק אל תתיאשי כל דבר בזמנו . בהצלחה מתוקה

 

[ספיישיל]

../images/Emo24.gifגם אני מרגישה שזה מה שהייתי

עושה אם הייתי פוגשת אותך. היה. קרה. נגמר. זה מה יש. ועם זה חיים.ועכשיו זה הכל מפה והלאה. יש לי מכירה בת 26 שהיא אמא חד הורית לשלושה קטנטנים (תאומים ועוד קטנה)ולא מיצתה את עצמה בלימודים.גם הביאה אותם מוקדם. היום היא לומדת עריכת דין בסיבסוד המדינה. לעולם- לא מאוחר מידי!! מגיע לך ללמוד ולקבל הזדמנות שווה ככולם. ילדך בשעות הבוקר במסגרת. גם את תוכלי למצוא לך מסגרת ללמוד ולהשלים את מה שהפסדת.את זו שתבחרי לאן תגיעי בחיים!!יש לך זכות לקבל.אך אינני יודעת איך זה בדיוק דרך רווחה או משרד העבודה או אפילו מלגות. אל תוותרי לעצמך. לכי תבררי. גם אם תחליטי שזה לא הזמן אלא רק עוד שנה-תעשי את זה! אני בת 37,חד הורית והחלטתי שאני מתחילה ה-כ-ל מחדש. עשיתי מכינה באוניברסיטה ועכשיו אני עושה פסיכומטרי כשכולם איתי "ילדים". במכינה ישבו איתי חד הוריות שנשרו באמצע בית הספר והחליטו ועשו. בנות שהחזיקו 2,3 ילדים עם הכנסה כמו שלך-לבדן ובאו ולמדו. הילד והגיל שלך וההכנסה יכולים להיות כל חייך כ"תרוץ-אכזבה של הפסד". רק דבר אחד יכול להניע אותך-הרצון,הוא שיביא לך את ההצלחה!! לעולם לא תוכלי לדעת אם תוכלי,אם מגיע לך הנחות, זכאות,מלגות-אם לא תלכי להתעניין,לבקש,לבדוק ולחפש את הדרך!!

 

[marc opolo]

אני גם שולח לך חיבוק ענקי

אני אומנם לא הורה חד הורי אבל זה ממש נגע לליבי למרות שנראה לך שאת במעגל קסמים אני בטוח שתצליחי לצאת ממנו את צריכה למצוא איכשהו מסגרת שלפחות תעזור לך לסיים לימודים ובגרות מה גם שאפילו אם תחכי כמה שנים שדניאל יגדל ותוכלי להיות יותר פנויה עדיין תהיי מאוד מאוד צעירה ואם רוצים באמת הכל אפשרי איפה את גרה עכשיו?

 

[HILLALI1]

ממי שלי אני בגילך, ואני חושבת

ששתינו עדיין צעירות, לא? את האמת גם אצלי רוב החברות עזבו אותי ולא באו לחתונה שלי (שבסוף כמובן התגרשתי) תראי הבעל לשעבר מביא לי רק 1100 ש"ח. אני בכלל רציתי להפיל כשגיליתי לראשונה שאני בהריון, אבל הוא רצה להתחתן ובסוף תראי מה קרה? אני נמצאת עכשיו איתה לבדי. אבל תאמיני לי אני הכרתי בחור שכל כך אהב את הילדה שלי, ובאמת לא תארתי לעצמי שגבר זר יאהב ילדה, שהיא לא שלו, ואת יודעת מה ? היא התחילה לקרוא לו "אבא תמיר". איזה כיף? טוב אני והוא לא כ"כ הסתדרנו אז אנחנו לא כ"כ ביחד. אפשר למצוא גברים בגיל הזה ש"יסכימו" להיות עם אשה וילדה ביחד. זאת לא בעיה. אם תצאי ותמצאי חן בעיני גבר רציני, בפעם הבאה שתפגשו ותאמרי לו שיש לך גם ילד, אז אם הוא יחשוב שיכול להיות משהו ביניכם רציני אז הוא ימשיך עם זה. את צריכה להראות שאת לא נזקקת ואת יכולה לעמוד לבד (אף על פי שאת חושבת שלא). אני עובדת בשכר מינימום. לפני שהתחתנתי אמרתי להורי שאני מתחתנת בתנאי שהם יעזרו לי. אבל הם לא. והנה אני מתמודדת בזכות עצמי. עכשיו כשאני לבד הם קצת עוזרים לי. רשיון נהיגה, גם אני עשיתי רק עכשיו! אז יאללה תעזרי אומץ ותלכי לדרכך החדשה. אם את רוצה בשמחה נהיה בקשר, כי נראה לי שאנחנו היחידות שבאותו גיל בערך שיש להן ילד...

 

[liora liora]

גילך הצעיר הוא יתרון עצום

אני חושבת עלייך בעוד שש-שבע שנים, עדיין מאוד צעירה, ודניאל כבר מספיק גדול כדי להעסיק את עצמו - המון זמן יתפנה לך לעצמך, ללימודים ולרכישת מקצוע... אבל גם עכשיו זה אפשרי. קראתי את סדר היום העמוס שלך, ואני חושבת שחלק מן הפעולות שאת עושה בשעות הבוקר יכולות להיעשות אחה"צ. קניות? - אפשר לרכז אותן לפעם-פעמיים בשבוע, ואפשר לקחת איתך את דניאל לסופרמרקט. כביסה? - המכונה יכולה לעבוד גם כשדניאל בבית. גם אוכל אפשר להכין בלילה ולחמם בצהרים, או להכין כמות יותר גדולה בבת-אחת ולהקפיא, כך שלא תצטרכי לבשל כל יום מחדש. בקיצור, הבוקר יכול להיות פתאום שלך! ארבע שעות בכל יום! ובין אם תבחרי בלימודים (השלמת בגרויות, או קורס כלשהו) או בעבודה (התרשמתי שדווקא יש לך כישורים, למרות שלא למדת), היציאה מחוץ לבית והקשר עם העולם יעניקו לך חברה, ותחושת ערך עצמי, ואנרגיות חדשות. אני מכירה היטב את העייפות הזו של מי שסגורה בבית. זו עייפות פיסית אבל גם נפשית, והיא נובעת בין היתר מן הניתוק מן העולם, מהיעדר קשר עם אנשים אחרים, שיעוררו אותך ויביאו היבטים אחרים שלך לידי ביטוי. שיזכירו לך שאת גם בנאדם בפני עצמו, לא רק אמא. בגלל ההסתגרות בבית - עייפים, וחשים שאין כוח לצאת מהבית ולעשות משהו חדש... זה מעגל שלא קל לפרוץ אותו. אבל הפלא הוא שברגע שעושים את הצעד הראשון, היציאה החוצה (ללימודים או לעבודה), אפילו אם היא חלקית מאוד, נותנת המון כוחות חדשים. חזקי ואמצי, אני חושבת שהתמודדת עד עכשיו באופן מאוד מרשים עם מצבך. כעת את מרגישה צורך בשינוי. והשינוי יבוא.

 

[דובדבנית25]

חמודה, זה ממש להסתכל בראי

את מזכירה לי אותי, שאני הבאתי ילדה מחוץ לנישואין בהיותי בת כמעט 21, בלי כלום בחיים. היום אמא לשחר המקסימה בת ה 4 ומתמודדת עם אותו סדר יום פחות או יותר ובלי אף אחד שיבין את המצב. מן הסתם, יש לנו לרוב יכולות מאוד גבוהות שלא מנוצלות וזה מה שחבל... אם כבר יש לך אינטרנט, תנסי אולי למצוא לך משהו שאת חובבת, אני פניתי לכיוון של אומנות שימושית. תנסי ללמוד קצת על התחום, ואולי מהבית להתחיל לפתח אותו קצת. ראשית בשביל להיות עסוקה קצת עם עצמך ולא רק עם דניאל החמוד ושנית אולי במטרה להגיע לרמה של פרנסה כלשהי. אני למדתי שאף אחד לא יעזור לך אם לא את עצמך. ומאחר ויותר נשים יולדות מיתוך נישואים, אנחנו פה המיעוט, לכן מי שלא במצב כזה, לא תבין את זה. אם תירצי לדבר, להחליף חוויות או סתם לדעת שיש מישהי בסיטואציה דומה, אני אשמח לשמוע מימך, יכולה לפנות במסר ואולי אף יותר מיכך...