חדשה ומתוסבכת..
חחח...סתם סתם תאמת,לא ידעתי שיש פורום כזה אפילו.. נעים מאוד,אני מיטל מחיפה,בת 17 וקצת.. גם לי יש חבר הולנדי...סיפור קצת ארוך,קשה ומוזר.. תאמת,שאני הכרתי אותו לפני קצת מעל שנתיים.. שנינו היינו בחופשה עם המשפחות שלנו בתורכיה ובמלון נפגשנו.. היינו יחד רק כיומיים.. נשארנו בקשר,בהתחלה ממש רצינו להפגש וכאלה,אבל אני הייתי בת 15 והוא 17 ואף אחד מההורים לא נתן לשני לטוס.. היינו בבעיה.. נפרדנו.. עליי עברה שנה מאוד קשה,גם עליו. שנינו ניסינו להמשיך הלאה..יצאנו עם אחרים וכאלה..היינו קצת פחות בקשר לתופה מסוימת עד היום הולדת שלי-יוני שנה שעברה. התחלנו ממש להתקרב שוב אבל אמרנו שלא נחשב חברים עד שלא נוכל להפגש. זה היה חזק מאיתנו והחלטנו לנסות שוב. לבסוף,הוא הגיע לארץ בפברואר-הפגישה היתה מדהימה..לא יכולתי לבקש בחור כל כך מדהים עכשיו בחופש הייתי אצלו מעל חודש.. הבעיה-המרחק. הוא התגייס לצבא..אני עולה ל-יב. אחר כך אני אהיה בצבא. כל יום שעובר אני רק מבינה עד כמה אני אוהבת אותו וכמה קשה לי בלעדיו. המרחק הזה הורג את שנינו אבל האהבה הזאת היא ענקית-ואנחנו לא מוכנים לוותר עליה. בהתחלה גם המשפחה לא ממש תמכה...עכשיו גם המשפחה תומכת וגם החברים. קשה לי.. אני כל כך אוהבת אותו,אבל כל כך קשה לי.. זה הסיפור ממש ממש בקצרה. הוא חלק ענק מהחיים שלי ואני לא רוצה להפסיד אותו. הוא בנאדם מדהים!יש לו את האופי הכי טוב בעולם,אני מאחלת לכל אחת מישהו כזה. אז זהו,נעים להכיר.. מישהו יכול לתת לי קצת תקווה לעתיד?חחח
חחח...סתם סתם תאמת,לא ידעתי שיש פורום כזה אפילו.. נעים מאוד,אני מיטל מחיפה,בת 17 וקצת.. גם לי יש חבר הולנדי...סיפור קצת ארוך,קשה ומוזר.. תאמת,שאני הכרתי אותו לפני קצת מעל שנתיים.. שנינו היינו בחופשה עם המשפחות שלנו בתורכיה ובמלון נפגשנו.. היינו יחד רק כיומיים.. נשארנו בקשר,בהתחלה ממש רצינו להפגש וכאלה,אבל אני הייתי בת 15 והוא 17 ואף אחד מההורים לא נתן לשני לטוס.. היינו בבעיה.. נפרדנו.. עליי עברה שנה מאוד קשה,גם עליו. שנינו ניסינו להמשיך הלאה..יצאנו עם אחרים וכאלה..היינו קצת פחות בקשר לתופה מסוימת עד היום הולדת שלי-יוני שנה שעברה. התחלנו ממש להתקרב שוב אבל אמרנו שלא נחשב חברים עד שלא נוכל להפגש. זה היה חזק מאיתנו והחלטנו לנסות שוב. לבסוף,הוא הגיע לארץ בפברואר-הפגישה היתה מדהימה..לא יכולתי לבקש בחור כל כך מדהים עכשיו בחופש הייתי אצלו מעל חודש.. הבעיה-המרחק. הוא התגייס לצבא..אני עולה ל-יב. אחר כך אני אהיה בצבא. כל יום שעובר אני רק מבינה עד כמה אני אוהבת אותו וכמה קשה לי בלעדיו. המרחק הזה הורג את שנינו אבל האהבה הזאת היא ענקית-ואנחנו לא מוכנים לוותר עליה. בהתחלה גם המשפחה לא ממש תמכה...עכשיו גם המשפחה תומכת וגם החברים. קשה לי.. אני כל כך אוהבת אותו,אבל כל כך קשה לי.. זה הסיפור ממש ממש בקצרה. הוא חלק ענק מהחיים שלי ואני לא רוצה להפסיד אותו. הוא בנאדם מדהים!יש לו את האופי הכי טוב בעולם,אני מאחלת לכל אחת מישהו כזה. אז זהו,נעים להכיר.. מישהו יכול לתת לי קצת תקווה לעתיד?חחח
וברוכה הבאה?