חדשה ומיואשת.

[נונה17]

אבל הוא ככה כבר כמעט שנה

את יודעת כמה נורא זה לחיות כמעט שנה עם מישהו שפשוט לא מתפקד וכל ניסיון לדבר איתו על זה נתקל בפיצוץ?

 

[גל1 האחת]

אין ספק שזה קשה ועל זה אין ויכוח

השאלה היא מה עושים כשנמצאים בתקופה קשה ?? ואצל כל זוג זה מתבטא באופן שונה אם זה באובדן עבודה או חלילה בבריאות של אחד מבני המשפחה או בעסק שנפל ועוד ועוד .. השאלה מה עושים בזמן שנקלעים למצב כזה איך אוספים כוחות ויוצאים מזה איך מרימים את בן זוג ולא נותנים לו לשקוע ובמקרים כאלו עדיף להכות כשהברזל חם ולא לתת לזמן לעבור כי שאדם יושב בבית יום ועוד יום ולא מוצא את עצמו - אסור להישאר שאננים צריך לפעול מיד ולא להתייאש .. במקרה הזה עברה כבר שנה והמצב מחמיר ולדעתי היא צריכה לתת את כל התמיכה האפשרית מצידה על מנת לעזור לו .. ולעצמה

 

[נונה17]

ברור

והיא היתה צריכה לפעול הרבה קודם. אבל במצב הנוכחי אני לא ממש יכולה להאשים אותה שהיא על סף ייאוש.

 

[גארוטה]

לא הייתי משתמשת

במילה נורא, ובשום מקום היא לא כתבה שהוא לא מתפקד. נכון הוא מתוסכל ומתוח ואולי לא נעים להיות בחברתו כרגע, אבל זה מצב זמני ומכאן ועד להגיד "אני לא יודעת מה אני עושה פה" הדרך ארוכה. היא גם לא כתבה שהוא לא עושה כלום בזמן שהוא בבית... היא לא כתבה איך היא פונה אליו שגורם לו להתפוצץ.. היא לא כתבה שיש בעיה כלכלית... זוגיות טובה לא נמדדת רק כשטוב, נחמד וכייף אלא דווקא כשקשה וצריך לתמוך, לעודד ולפרגן ולהיות סבלני... והיא לא, היא רוצה לקום וללכת.

 

[נונה17]

אנחנו כולנו מעלים כאן ספקולציות

והיא נעלמה לה... אולי מישהו עשה עלינו תרגיל?

 

[pasa24]

התרגיל שלה זה התרגולות שלנו.

 

[הפסימית האופטימית]

ייעוץ זוגי

אני לא חושבת שיש לך את הכלים לשפר את מערכת היחסים כרגע. במיוחד כאשר הוא לא במצב להקשיב לך... ייתכן והוא לא ירצה ללכת (ואולי גם את לא) בגלל המצב הכלכלי - אבל הייתי נותנת לזה ניסיון - כי את כן נמצאת איתו - וכן יש לכם ילדים - וכרגע אין עבודה - המצב לא ישתפר מעצמו.

 

[Master Stav]

היא לא יודעת מדוע היא שם ....

והסיבה שהיא נישארת היא רק הילדים .... זה מה שהגברת כתבה .... היא לא רק לא יודעת היא לא בעניין של לשפר אלא בעניין של לעזוב ומחפשת תירוץ מספיק טוב שיעמוד מול טובת הילדים .... סורי אבל הבוקר ...ממש אין לי כוח להתיפפות .

 

[הפסימית האופטימית]

אני עדיין חושבת שהפיתרון הוא ייעוץ זוגי

ממתי ללכת לייעוץ זוגי זה התייפפות? היא כל היום צריכה ללכת על ביצים כידי שהוא לא יכעס, לך זה נראה כמו חיים טובים? לא מגיע לה שתוכל לצחוק איתו בלי לחשוש? לא מגיע לה לבוא הבייתה ולא ולפחד לספר על העבודה שלה כידי שחס וחלילה לא יגיד 'לפחות לך יש עבודה'...

 

[Master Stav]

התיפפות ....בהחלט

מי דביבר על ללכת על ביצים מה זה לול ? ואם להיות לרגע רציני ....האלו היא משתמשת בתירוץ הילדים בכדי להשאר ? הנישואין חשובים לה ....שתילחם עליהם ...לא מתאים לה שתחתוך. התיפפות זה למה שאת עושה ....מבחינת יעוץ שיעזור כמו כוסות רוח למת ...וכ היא מתייחסת לעניין הנישואין שלה .

 

[הפסימית האופטימית]

ואיך היא אמורה להלחם על הנישואים שלה?

 

[Master Stav]

קודם כול הלבין למה היא שם

אם זה רק בגלל הילדים ...שתלך החוצה וכמה שיותר מהר אם בגללה ...שתצא מגישת הקורבן ותתחיל להיות אסרטיבית יש לא מעט לעשות כאשר צריך לתמוך בבן אדם שאוהבים אם לא אוהבים בשביל מה בכלל ...הרי המטרה היא לא הנישואין אלא הקשר וזה מחזיר אותנו אליה .....למה היא שם ?

 

[הפסימית האופטימית]

אני מסכימה

אין טעם להשאר רק בגלל הילדים אבל אם ילדים כבר מעורבים למה לא לנסות לפתור את הקשר לפני שהיא טורקת לו את הדלת? הנישואים זו לא המטרה אבל כידי לפתור את הקשר הם צריכים בן אדם מוסמך - בטריטוריה אובייקטיבית כידי להחליט החלטות חשובות. אני לא מסכימה שהפיתרון כל כך פשוט כמו יאללה תחליטי אם זו אהבה או לא. אם זו אהבה = אין לך בעיה הכל יסתדר מעצמו אם זו לא אהבה = תתחילי לסדר את המזוודה

 

[Master Stav]

כשמך כן את ...בילבול....

אין פירתונות קסם והארי פוטר זה סיפור שמכניס מליונים ותו לא ..... מצד שני ...אם זו אהבה שווה לעבוד על הקשר ואז גם הילדים יהיו נישכרים אם זו לא אהבה שווה לארוז מזוודה ואז גם הילדים יהיו נישכרים הילדשים הם לא סיבה לא לשבירת הקשר ולא לקימומו נקודה ....ידלים הם ילדים השאירי להם את התמימות וההבנה שהם לא סיבה או טריגר ו/או קשורים .

 

[הפסימית האופטימית]

למה נראה לי שאנחנו הולכים בסיבובים

אתה אומר לי - אין פיתרונות קסם אני אומרת - צריך לפעול כידי לפתור דברים שום דבר לא ינחת ככה סתם - ייעוץ זוגי זה לא פיתרון קסם. ייעוץ זוגי זה ההפך מפיתרון קסם. זה לא לבוא לשלם 500 שקל ולצאת עם נישואים חזקים. זה לבוא - להקשיב - ואחרי זה לפעול ולעבוד על הנישואים. טוב מוצאים ילדים מהמשוואה --> עדיין צריך ללכת ולפתור דברים, זה בעלה, היא רואה אותו כל יום זה בן אדם שהכרחי שיהיו לה יחסים טובים איתו.

 

[Master Stav]

ולי כי את לקחת 2 מפשטים מתוך שלוש שהיא כתבה

היא כותבת אני לא יודעת מה אני עושה שם !!! אם היא לא יודעת בשביל מה יעוץ זוגי פסיכולוג יתאים יותר לטיפול פרטני וכשתבין ותחליט ניתן יהיה להמשיך הלאה ... אם בכלל

 

[גווינוויר]

חדשה ומיואשת יקרה יקרה!

קראתי את מרבית התגובות כאן, ואני מאוד מסתייגת מהביקורת שנשמעה בהן. אבל מכיוון שתמיד צריך להקשיב טוב טוב (החכם לומד מכל אדם). אז לדעתי טוב תעשי, אם תשימי את הכבוד בצד ותתיחסי גם לביקורת. אני מאוד מבינה אותך, לא קיבלתי את הרושם מדבריך שעצם הפיטורין, או העובדה שבעלך הפסיק להביא כסף הביתה היא שגורמת לך לרצות "לא להיות פה" אלא יותר הדיכאון שהוא שרוי בו, הבטלה, והמצב הנפשי. אמרת שכל הבית במתח, ו"יש פה גם ילדים" כלומר, כמו שאני מבינה אותך, הילדים גם סובלים מהמצב. אני בהחלט יכולה לחוש אמפתיה לאשה ששבה מן העבודה בחוץ, ואנחנו תמיד שבות אל העבודה שמחכה לנו בבית, ומוצאת את בעלה ליד טלוויזיה או עיתון. אגב, מצב של אבטלה לא חייב להיות מצב של בטלה. ברור שהאגו שלו נפגע, והוא בדאון רציני. והשאלה היא איך משנים את המצב. צודקים מי שאמרו שצריך לעזור לו. ואני לא בטוחה שאת היא הבן-אדם המתאים. נכון, לפעמים אשה אוהבת ותומכת עושה גדולות ונצורות, אבל לא תמיד. יש גברים, שהאגו שלהם נפגע בעיקר בכל מה שנוגע לאשה, התדמית שלו בתור מפרנס=גבר אמיתי נפגעה, והוא לא רוצה לשמוע ממך שום דבר, ובדרך גם רומס את הזוגיות שלכם ואת חיי המשפחה. מה לעשות? ייעוץ זוגי זה טוב מאוד, ייעוץ מקצועי עבורו הוא גם רעיון טוב. גם חופשה, בדיוק עכשיו יכולה לבוא במקום. תשאירו את הילדים אצל הסבתא ותסעו רק שניכם לשבוע לבד. מתי פירגנתם לעצמכם משהו כזה? ובלבד הזה, אל תכניסו את העבודה, או הפיטורין, או את השנה הקשה הזו, אלא תהיו רק את והוא לבד עם הזוגיות, עם מה שגרם לכם מלכתחילה להתאהב זה בזו. תזכירי לעצמך מה מצאת בבן-אדם הזה פעם... זה שווה כל שקל, ואפילו שבטח קשה עכשיו כלכלית. האם יש לו חבר טוב שיכול לעזור לו לצאת מזה? מישהו חוץ ממך או מיועץ זוגי? אולי מישהו שעבר משהו דומה ויצא מזה, תהיי יצירתית ותנסי לעזור. כמובן, שלא נתת מספיק פרטים על איך היתה הזוגיות לפני הפיטורין, כי יכול להיות שהיו חריקות כבר אז ועכשיו אין לך כח לשאת גם את התקופה הזו. אבל זה משהו שרק את יודעת. גם אשה מאוד אוהבת ותומכת, שנמצאת בקשר נפלא, היתה מתקשה מאוד לתפקד ולהיות אשה עובדת ואמא עם מישהו שלא משתף פעולה, על אחת כמה וכמה עם הקשר לא היה כל כך נפלא גם קודם. אני גם לא מזועזעת כמו כל מיני פה מהמשפט הזה "אלמלא הילדים כבר לא הייתי פה", זה לא תמיד בריחה, אלא הרבה פעמים זה להראות אחריות. כי ילדים זה אחריות, ולא מפרקים קשר כל כך מהר כשיש ילדים. מה גם שבחיים עוברים כל מיני משברים, וגם מותר להתבטא כך כשהכל על הפנים. תתחזקי, צאי מהיאוש, ותתחילי מהתחלה, כל יום בפני עצמו, תנסי דווקא בתקופה הזאת לצאת הרבה, תזמיני חברים הביתה, תצאו גם אתם, תנסי להוציא אותו מהמשבר הקשה הזה עד כמה שאפשר, ותפני לעזרה מקצועית!

 

[tooty246]

תודה לכל המגיבים. אין לי אפשרות להגיע למחשב

במשך היום ולכן לא הגבתי. קודם כל אין לי כוונה להגיב לביקורות, כי אם כבר מדברים על הבנת נקרא, לא שאלתי אם מה שאני מרגישה מוצדק או לא. שאלתי מה עושים. כתבתי באופן מאד תמציתי, כדי לא להעמיס ולכן היו פרשנויות שונות, חלקן בדיוק מה שהתכוונתי וחלקן רחוקות מלהבין. אני גם מתרשמת שככל שהמגיב חווה מצב דומה או זהה למצבי, התגובה הייתה יותר אוהדת. לא ממש אכפת לי מה חושב גבר רווק ללא ילדים. רק לשם הבהרה, העניין הכלכלי בכלל לא עניין כאן, אנחנו מגיעים ממשפחות שיכולות לתמוך גם לעוד הרבה זמן, כך שאם מישהו הבין זאת כ"הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת" הוא טעה בגדול. לעומ זאת, מי שהבין שאני מדברת על הקושי להתמודד עם אדם שהאבטלה הפכה אצלו לבטלה, כפי שנכתב באחת התגובות, הבין מה אני חווה. יש הרבה מה לעשות גם כשלא עובדים. אבטלה אינה מחייבת רביצה מול הטלוויזיה, בטח שלא כאשר יש מטלות בית מרובות למשל, נקיון במקום מותרות של מנקה, למה כשאני הייתי בחופשת לידה ארוכה יכולתי לנקות בעצמי? אני סופגת ותומכת כבר שנה. אדם מתוסכל הוא לא נחמד לאף אחד, גם לא לילדיו. כן יש לי אחריות לילדי ועל כן לא אוכל לפעול מתוך תחושות של תסכול בעצמי ולכך הייתה כוונתי. אהבה לבדה אינה מספיקה בזוגיות ותמים או "טרי" בסיפור הזה מי שחושב אחרת. ועכשיו לגבי התגובות שלשמן פניתי וזה "מה עושים"? מה אם קשה לבוא ולדבר איתו על טיפול זוגי, או יעוץ מקצועי או אישי? מה הצעות כאלה נתפסות אצלו כרגע כסוג של ביקורת ולא כנסיון לקדם ולשפר את המצב?

 

[מיציפיצי1]

שלום תותי

אני אכתוב לך משהו קצת מפתיע : מצבכם הכלכלי הטוב הוא לרועץ! הוא מאפשר לבעלך לקפוא על השמרים. אולי צריך להרע את המצב הכלכלי, לא להסכים יותר לקבל תמיכה מהמשפחה (זה בטוח לא מוסיף לאדם בריא לדימוי העצמי - להיות בגיל 40 נמתך סעד). אילו היה קושי כלכלי המצוקות היו יותר בולטות והיו מציפות את עצמן על פני השטח בצורה הרבה יותר מוחשית, נכון שזה בפני עצמו גם היה יוצר מריבות, אבל יש סיכוי שבעקבותיהן היה יכול להתעורר דיון בנושא האחריות האישית של אדם כלפי עצמו וכלפי משפחתו. אי נוחות חומרית וחוסר יכולת לעשות דברים שאדם היה רוצה לעשות, בגלל שאין לו את הכסף, יכולה ליצור אצלו מצב של מוטיבאציה להיות יצירתי יותר כדי כן להרוויח את הכסף. אולי אם לא תתעלמי מהפן הכלכלי ותבואי אליו לדיון מהכיוון הזה, תקבלי שיתוף פעולה. בכל מקרה, תקבעי תור לייעוץ, תודיעי לו על כך (אם צריך תקבעי ביביסיטר לאותו היום) - אם יבוא טוב, אם לא - תלכי לבד, הניסיון מלמד שהרבה פעמים בן זוג "סרבן טיפול" כן מצטרף בהמשך. את בטוח תצאי מזה מרווחת. ועוד רעיון שחשבתי עליו עכשיו - אולי דווקא כן לנצל את העובדה שמצבכם הכלכלי טוב ולעשות משהו מטורף - משהו שכולם חולמים עליו אבל לא עושים כי אי אפשר לעזוב עבודה "ככה סתם" (אז עכשיו כשאין לו עבודה, זאת ההזדמנות) - טיול משפחתי גדול של כמה חודשים, לאוסטרליה, קנדה, המזרח הרחוק - מה שבא לכם (זה יכול לצאת בסופו של דבר יותר זול מטיפול זוגי...

ואולי יותר יעיל - בטוח יותר כייף). זה מה שאני הייתי עושה...