חדשה וכבר מתלבטת

ממה מיה

New member
חדשה וכבר מתלבטת

קראתי בעניין את הדיונים על גמילת יונקים גדולים מהנקת לילה ואני תוהה: בני בן 3 חודשים השבוע. הוא ישן איתנו במיטה, אלא שבמשך החודש האחרון הרגלנו אותו להרדם במיטה שלו (בסביבות השעה שמונה) ואז אני מעבירה אותו אלינו (כי אני עצלנית מדי לקום ולהיניק אותו בחדר שלו...) הוא מתעורר בשלוש לפנות בוקר ובחמש לאכול ואני מיניקה מתוך שינה... ועתה להתלבטות: ההשכבה במיטה שלו לוקחת לפחות שעה של נדנודי מיטה עד שהוא נרדם, הרבה יותר מהיר להרדים אותו ישר במיטה שלנו עם הציצי. האם יש טעם להרגיל אותו כבר בגיל כזה להרדם במיטה שלו בלי ציצי או שהוא צעיר מדי וחבל על האנרגיות שלנו כל ערב ? שאלה נוספת: עד לפני שבוע הצלחנו להרדים אותו במיטה שלו עם המוצץ, השבוע הוא התחיל לא לסבול את המוצץ ובוכה כל פעם שדוחפים לו אותו, מוכר למישהי ? ושוב אותה שאלה : להמשיך להוציא אנרגיות על להרגיל אותו להירדם עם מוצץ ?
 
ברוכה הבאה!../images/Emo39.gif

מניסיוני - אנחנו הרגלנו את אייל להירדם במיטה שלו, בערך בגיל שעליו את מדברת. אח"כ, בגיל חצי שנה בערך, ישנה רגרסיה טבעית בכל הנוגע לשינה (כמובן - יכול להיות שאצלכם לא תהיה, אבל זה קורה הרבה פעמים בסביבות הגיל הזה), עם הופעת חרדת נטישה. אחרי תקופה של חודשיים החלטנו להחזיר את אייל למסלול השינה ה"נכון". בקיצור - עבדנו פעמיים
מצד אחד - אומרים, ויכול להיות שזה נכון, שלהרגיל תינוק לפני גיל חצי שנה למשהו זה חסר משמעות. מצד שני, אני בטוחה שלאייל היו את ההרגלים הבסיסיים מגיל ארבעה חודשים, וגם אם במשך חודשיים הוא זנח אותם - יחסית היה לו קל יותר לחזור אליהם (יותר מאשר להתחיל מכלום). ההחלטה, כמובן, היא שלכם בלבד, אבל אני חושבת שאם ממילא התחלתם בזה, וזה עובד (בצורה כזו או אחרת) וטוב לשלושתכם - אולי כדאי להתמיד (?!?) לגבי המוצץ - אני חושב שזה עניין שבא והולך. לא נתקלתי בבעייה כזו אז אני לא יכולה לענות.
 

michal@gal

Active member
מנהל
לדעתי

חבל על האנרגיות שלכם בינתיים, ועדיף כבר להרדים אותו עם ציצי. גם להרדים עם נדנודי מיטה זו בעיה שתצטרכו "לגמול" אותו ממנה, אז באמת חבל על הזמן. אני לא הייתי מתחילה אפילו לנסות לשנות את הרגלי השינה שלו לפני גיל חצי שנה. לגבי המוצץ, אני באופן אישי מאד תומכת בלהרגיל ילד לקחת מוצץ, כי זה עוזר לו להרגע בהמשך, אבל אם הוא רוצה להרדם עם ציצי אז בינתיים, למה לא?
 
ברוכה הבאה!

לדעתי 3 חודשים זה קטן מידי. אני מסכימה עם מיכל שמשמעות ה"להרגיל" בגיל הזה היא אח"כ לנסות לגמול מההרגל - במקרה הזה הירדמות על הידיים תוך נענעוע. הרבה יותר קל להרדים עם ציצי. דרך-אגב - עידן נגמל מעצמו מהרדמות עם הציצי, אבל זה היה כשהוא היה גדול בכשנה מבנך... לגבי מוצץ - אין לי נסיון כזה ארוך, כשעידן היה בערך בגיל של בנך ניסינו לתת לו פעמיים-שלוש בחוסר הצלחה מוחלט, אז ירדנו מזה.
 

Shellylove

New member
קודם כל, ברוכה הבאה ל../images/Emo82.gifנו

גם שלי עברה בגיל 3 חודשים למיטה שלה, אבל המשכתי (עד היום - שנה וכמעט 3 חודשים) להרדים אותה עם ציצי, אבל לא במיטה. כלומר, לא חייבים שההנקה תהיה במיטה שלכם, אפשר לשבת בחדר שלו, או אפילו בסלון, להניק ואז לשים במיטה. נראה לי הרבה יותר יעיל וחסכוני בזמן (למה "לבזבז" שעה על נדנודים?). באותו גיל (3 חודשים) היא גם נפרדה מהמוצץ ומאז לא מוכנה לקחת (לפעמים רק לשחק), אז צר לי על הבשורה, אם כי לא בהכרח זה יהיה אותו דבר אצלכם. אני במקומך הייתי מנסה, אם כי לא לבזבז יותר מדי אנרגיה בעניין (אני בעד חיסכון באנרגיה, כמו שאת כבר מבינה). איך קוראים לפשוש?
 

ממה מיה

New member
המון תודה על התגובות ועוד..

לפשוש קוראים איתן, ואנחנו גרים כרגע בחו"ל (באופן זמני). הבעייה עם להרדים אותו על הידיים זה שברגע שהוא עובר למטה הוא מתעורר מייד ! הוא לא מת על שינות ארוכות, בעיקר לא ביום. אנחנו מרדימים אותו במיטה שלו, אחרי שעה הוא מתעורר ושוב מנדנדים לו את המיטה ואז הוא נרדם לארבע-חמש שעות בזמן הזה אנחנו מעבירים אותו למיטה שלנו (תוך כדי שהוא ישן). הוא מתעורר לינוק בשעה שלוש לפנות בוקר, ובחמש אבל אני מיניקה מתוך שינה כך שאני לא מרגישה עייפה בבוקר. אז באמת אני תוהה ע"פ התגובות אולי להפסיק לבזבז אנרגיה על להרדים אותו במטה שלו ולחכות עם זה לגיל חצי שנה.
 

ronnieyuval

New member
הי ממה מיה! ../images/Emo95.gif

בעניין המוצץ - יש שלוקחים ויש שלא, ויש שלוקחים ואח"כ לא, ויש שלא לוקחים ואח"כ כן.... בקיצור - מוכר מוכר הנושא. יובל סירבה למוצץ (חוץ ממקרים נדירים מאוד) עד גיל 5 חודשים. פתאום היא התאהבה בו ואפילו היתה מוכנה לישון איתו במקום ציצי... זה עבר לה אחרי חודש וחצי ומאז היא שוב לא אוהבת אותו כל כך חוץ מלמשחקים (היא בת 9 חודשים). דווקא דעתי כאן שונה מדעת הבנות - אם את יכולה להרגיל אותו להירדם במיטה שלו ולהשאר שם (גם אם קשה לך לקום בלילה) זה עדיף. מנסיון שלי זה ממש קשה לעשות את זה בגיל מאוחר יותר. אצלנו זה ממש בלתי אפשרי עכשיו. האם הוא בוכה בזמן ההירדמות? נראה לך שהוא סובל? אם לא אז לכי על זה. את יכולה בהדרגה להרגיל אותו לנענועים פחות חזקים ופחות ופחות עד שבכלל לא. אם הוא יתרגל אח"כ שאת באה להיניק ומחזירה אותו למיטתו יהיה לך יותר קל בהמשך. הנסיון המר שלנו עם הרגלי השינה (שבמקרה שלנו לא קיימים...) לימד אותי משהו לגבי התינוק הבא... חלילה אינני דוגלת בשיטת חמש הדקות או בלתת לו לבכות לנצח - אני לא מסוגלת לשמוע אפילו דקה של בכי! אבל להרגיל ממש מההתחלה שלא מנשנשים על הציצי מתוך שינה (פשוט להוציא אותו!) ושישנים במיטה ולא על אמא, וכאלה דברים.
 

ממה מיה

New member
אנחנו בשבדיה, ארץ מאירה פניה להנקה

מאד מעודדים פה להיניק, אלמלא העידוד והתמיכה שקיבלתי עוד בבית החולים אני בספק אם הייתי מיניקה. האמהות כאן מקבלות שנה של חופשת לידה ודי מסתכלים עקום על מי שלא מיניקה. פגשתי אחת כזו ובלי ששאלתי אותה היא מייד הצטדקה וסיפרה שהיתה לה דלקת חמורה.. נשים כאן מיניקות בכל מקום אפשרי, בתי קפה, מסעדות (רק שיהיה מקום סגור ומוגן מפני הקור) ום אני למדתי לא לדפוק חשבון ולשלוף את הציצי בכל מקום. בכל קניון וחנויות גדולות יש בפינת ההחתלה גם ספה שם אפשר לשבת בניחותא ולהיניק, מעבר לכך ברשת אולינס יש גם מיקרוגל לחימום הבקבוקים, כסאות אכילה לילדים היותר גדולים ומשחקים. יש עוד הרבה דברים לספר על היחס הנהדר כאן לאמהות אבל התמקדתי בנושא ההנקה.
 
ברוכה המצטרפת ממה מיה ../images/Emo39.gif

שאלה יפה את שואלת ובטח תשמעי דיעות לכאן ולכאן. מה שאת מתארת מאד מזכיר את מה שקרה לנו עם נורי(היום בן שמונה וחצי חודשים). הוא היה ישן בעריסה בחדר איתנו ועובר אליי מתישהו בלילה, ודפוס הנקה כמו אצלכם. מתישהו בחורף, כשגדל קצת, התחיל להתעורר כל פעם כשהייתי מניחה אותו בעריסה(היה נרדם על הציץ)ואז נשברתי ושמתי אותו במיטה שלנו. היום יש לנו בעיות בגלל זה. הוא לא רגיל לישון חוץ מאשר לידי והוא מעיר אותי איזה מליון פעם בלילה לציצי. מצד שני הבנתי שגם תינוקות שלא ישנים עם ההורים מעירים מליון פעם בלילה לציץ. בסופו של דבר, מה שתחליטי, תהיי שלמה עם זה ותהיי מוכנה לשינויים בהמשך.
 

לאה_מ

New member
בקיצור, חמדתי, לא ממש בטוח

שה"בעיות" שלכם הם בגלל "זה"
. אני בעד הפתרונות הקלים - מה שמאפשר לך לישון כמה שיותר טוב, ועכשיו. עצלנית, מה אפשר לעשות.
 

zimes

New member
לנו אין "מטה שלו"

וממש טוב לנו עם זה. אנחנו בני שנה ושליש. בהתחלת הלילה הילדים ב"הרחבה" - מזרון שהוספנו לשלנו, כי נהיה צפוף, וביניקות, הם מצטרפים אלינו. סידור דומה לשלכם, בלי הענין לשים במיטה, לקום, להוציא מהמיטה. עוד יתרון - לפני השינה, אם צריך, אני מיניקה בשכיבה, הם נשארים לישון (לא צריך להעביר, אלא רק להוציא את הפטמה מהפה), ואני קמה לעוד סיבוב בבית לפני השינה (כוס תה, מקלחת, אינטרנט...).
 

Shellylove

New member
ועוד על בזבוז אנרגיה

כאמא לילדה שאף פעם לא ישנה הרבה במהלך היום (רק בגן היא דופקת שעתיים שנת צהריים), אני יכולה להגיד לך שכשהיא היתה בגילו של איתן מצאתי את עצמי מבזבזת שעה בנסיון להרדים אותה (ידיים, נענועים, שירים, מוצץ) ואז היא היתה ישנה חצי שעה. עשיתי את המתמטיקה הפשוטה וראיתי שלא שווה לי, כי אני לא מרויחה שום מנוחה בכך, אלא להיפך. אז נתתי לה לישון על הציצי וזהו.
 
היי ממה מיה וברוכה הבאה../images/Emo141.gif

לדעתי, אם כי אני רחוקה מלהיות מומחית, הנסיון לגמול מדפוס שינה "לא טוב" בעינייך באמצעות דפוס שינה "לא טוב" אחר הוא לא רעיון כל כך טוב. הרי יום אחד אני מניחה שתצטרכי לגמול אותו גם מנדנודי המיטה, לא? מה שחשוב הוא שתתאימו את דפוס השינה למה שטוב לכם ולא למה שכתוב בספרים. אצלנו נעה ישנה איתנו כמעט מהתחלה. בהתחלה היא ישנה בעריסה לידינו ואז היא עשתה עוד צעד אחד קטן לתוך המיטה שלנו. אנחנו נהנים מזה מאד (שנינו) ובכלל לא בא לנו לגמול אותה מזה, אבל שוב - אנחנו שלמים עם ההחלטה שלנו. וחשוב שכך גם אתם. ברוכה הבאה וד"ש לקטנטן מיכל
 

לאה_מ

New member
אני לא בטוחה עד כמה מה שאנחנו עושים

באמת משנה. מוצץ אף אחד מהילדים שלי לא ממש לקח (עומר השתעשע עם זה לפעמים עד גיל חצי שנה, ושירה ואורי בכלל לא), וגם לגבי ההשכבה וההרדמות זה היה מאד שונה בין אחד לשני, ולדעתי קשור יותר למנגנונים הטבעיים שלהם מאשר לכל דבר אחר. אורי בן שנה וחמישה חודשים ונרדם כל ערב עם ציצי (אלא אם כן אני לא בבית, ואז הוא יודע יפה מאד להרדם גם בלי). הוא ישן איתנו כל הזמן עד גיל שנה בערך, ואז שי (בן זוגי) החליט להעביר אותו לחדר הילדים. עכשיו הוא נרדם בחדר הילדים, ובשלב כלשהו בלילה הוא מגיע אלינו (הוא ישן על מזרון על הרצפה, כך שהוא לא צריך עזרה). לפעמים אני בכלל לא זוכרת בבוקר מתי הוא הגיע. וישן איתנו את שאר הלילה. זה סידור שנוח לכולנו. אז בעיני לא צריך להתאמץ להוציא אנרגיות על כלום. רוצה מוצץ - יופי. לא רוצה - חבל על המאמץ (וגם כנראה לא יעזור בכל מקרה). נרדם עם ציצי - מעולה. ולגבי הרגלים - כמו שאמרתי, לדעתי הרדמות זו יכולת שמתפתחת. יש כאלה (כמו שירה) שנולדים עם זה, ויש כאלה שמפתחים זאת מאוחר יותר. גם אם לא "מאלפים" אותם (בשיטת חמש הדקות ודומיה) הם בסופו של דבר יודעים להרדם לבד ולישון לילה שלם, ואף אמא עוד לא היתה צריכה לחכות כל היום באוהל בטירונות שהילד יחזור מהמסע כומתה, כי צריך להרדים אותו
.
 

נירית1

New member
מסכימה עם לאה

לא יודעת מה משפיע ממה שאנחנו עושים , בני הגדול ישן במיטתו ונרדם ע"י הנקה עד קצת לפני גיל שנה אז הוא פתאום הפסיק להרדם בהנקה והייתי שמה אותו במיטה הוא היה שומע סיפור ונרדם. עכשיו יש לי תאומות בנות ארבע חודשים (וכמו אמא לתאומות אחרות שאומרת שיש לה את קבוצת הניסוי והבקורת) - אחת נרדמת על הציצי ומתעוררת בלילה כל שלוש שעות כמו שעון, והשניה נרדמת במיטה לבד וישנה שמונה-תשע שעות בלילה. ועם שתיהן עשיתי בדיוק את אותם דברים -כנראה האופי והמנגנונים שונים והם גורמים חשובים בהתנהגות
 

מאיה10

New member
משהו קטן

לא הספקתי לקרוא את כל מה שענו לך אבל רק רציתי להגיד שאני בעד לזרום עם הילד. אנחנו ניסינו וגם הצלחנו להרגיל את תומר להרדם במיטתו אבל מאחר ולא רצינו לתת לו לבכות בשום אופן אז זה דרש כל כך הרבה אנרגיות של טקסים ולהיות לידו שבסוף פשוט החלטנו לותר על זה וחזרנו להרדים בידיים ואנחנו מאוד מרוצים עם זה (הוא בן עשרה וחצי חודשים ואין לי כוונה לגמול אותו מזה בינתיים). אני רוב הזמן גם ככה נהנית מזה בעצמי וגם אם יש ערב שאני עייפה או עם פחות סבלנות אז אני מנצלת את זה כזמן להרגע ותמיד מסיימת את הערב עם יותר סיפוק כשאני מחזיקה אותו ישן ומלאכי כזה. אגב הוא ישן במיטה משלו אבל זה עניין אחר.
 
למעלה