אנונימית 1122
New member
חדשה וחוששת
שלום בנות יקרות, אני חדשה כאן בפורום ואולי בכלל לא שייכת, אומנם הרופא שלי עוד חושב שיש סיכוי אך תחושת הבטן שלי אומרת שבמוקדם או מאוחר אני אצטרך תרומת ביצית, המחשבה הזאת נמצאת אצלי כל הזמן בראש וממלא אותי בחששות/ פחדים/ חרדות.
קצת רקע על עצמי: בת 29 (אוטוטו 30 מכחישה את המעבר לעשור חדש), סובלת מאנדומטריוזיס למי שמכירה, עברתי ניתוח לפני שנה וחצי (הוציאו חצוצרה,הוציאו אנדומטריומה מהשחלה בעקבות כך השחלה לא מתפקדת יותר והסירו הידבקויות), לאחר הניתוח התחלנו טיפולי IVF, בטיפול השני נקלטתי להריון אך לצערי ההריון הסתיים בלידה שקטה בשבוע 19. לאחר ההפלה עברתי עוד 3 טיפולי IVF כשהשניים האחרונים לא הניבו ביציות (ככל הנראה בעקבות אנדומטריומה ציסטה בשחלה), הרופא שלי לא מוכן להרים ידיים, הוא מאמין שנצליח בדרך כזו או אחרת אך גם הוא מופתע מהמצב שלי. אני קצת פחות אופטימית, אני מרוסקת מהניסיונות הכושלים ומתגעגעת להריון שאיבדתי ומפחדת לא לחוות הריון נוסף שוב. לכן בנות יקרות אני משתפת פה את התחושות שלי, אני מבינה שיש סיכוי גדול שאצטרך תרומת ביצית ואני מפוחדת, חוששת ומבוהלת מהתהליך, צריכה את עזרתכן במידע. אשמח לשמוע מבנות שכבר עברו וילדו מתרומת ביצית, איך התהליך, האם מתחברים/ נקשרים להריון, איך מתמודדים עם החשש שהילד לא יהיה דומה לי/לבעלי, איך מתמודדים עם הסביבה. אני מלאת חששות ואני מניחה שכל מי שהחליטה לפנות לתרומת ביצית מרגישה אותו הדבר. אני מברכת את האפשרות הזו שקיימת לנו ותאפשר לנו להיות אימהות עם זאת קשה להשלים עם העובדה שזה לא הריון טבעי שהגוף שלי מייצר. תודה למי שהשקיעה וקראה עד הסוף, מעריכה מאוד. שלכם, אני J
שלום בנות יקרות, אני חדשה כאן בפורום ואולי בכלל לא שייכת, אומנם הרופא שלי עוד חושב שיש סיכוי אך תחושת הבטן שלי אומרת שבמוקדם או מאוחר אני אצטרך תרומת ביצית, המחשבה הזאת נמצאת אצלי כל הזמן בראש וממלא אותי בחששות/ פחדים/ חרדות.
קצת רקע על עצמי: בת 29 (אוטוטו 30 מכחישה את המעבר לעשור חדש), סובלת מאנדומטריוזיס למי שמכירה, עברתי ניתוח לפני שנה וחצי (הוציאו חצוצרה,הוציאו אנדומטריומה מהשחלה בעקבות כך השחלה לא מתפקדת יותר והסירו הידבקויות), לאחר הניתוח התחלנו טיפולי IVF, בטיפול השני נקלטתי להריון אך לצערי ההריון הסתיים בלידה שקטה בשבוע 19. לאחר ההפלה עברתי עוד 3 טיפולי IVF כשהשניים האחרונים לא הניבו ביציות (ככל הנראה בעקבות אנדומטריומה ציסטה בשחלה), הרופא שלי לא מוכן להרים ידיים, הוא מאמין שנצליח בדרך כזו או אחרת אך גם הוא מופתע מהמצב שלי. אני קצת פחות אופטימית, אני מרוסקת מהניסיונות הכושלים ומתגעגעת להריון שאיבדתי ומפחדת לא לחוות הריון נוסף שוב. לכן בנות יקרות אני משתפת פה את התחושות שלי, אני מבינה שיש סיכוי גדול שאצטרך תרומת ביצית ואני מפוחדת, חוששת ומבוהלת מהתהליך, צריכה את עזרתכן במידע. אשמח לשמוע מבנות שכבר עברו וילדו מתרומת ביצית, איך התהליך, האם מתחברים/ נקשרים להריון, איך מתמודדים עם החשש שהילד לא יהיה דומה לי/לבעלי, איך מתמודדים עם הסביבה. אני מלאת חששות ואני מניחה שכל מי שהחליטה לפנות לתרומת ביצית מרגישה אותו הדבר. אני מברכת את האפשרות הזו שקיימת לנו ותאפשר לנו להיות אימהות עם זאת קשה להשלים עם העובדה שזה לא הריון טבעי שהגוף שלי מייצר. תודה למי שהשקיעה וקראה עד הסוף, מעריכה מאוד. שלכם, אני J
התחושות, ההרגשות, הבלבול, האימה והפחד... הכל כל כך מוכר פה לכולנו...והכי טבעי...גם למתלבטת שכתבה לפנייך, אני כרגע ממש לא יכולה לפרט, אבל ממליצה בחום, לשבת בסבלנות וללכת אחורה בפורום... אפילו כמה שבועות ואם יש סבלנות אז יותר... אתן תראו בנות שנכנסו בדיוק עם אותן מחשבות וקיבלו תשובות מדהימות פה מבנות בעלות נסיון, בשלב זה או אחר.יש הודעות שלי לא ממזמן, יש הודעות מהממות מאיילת ר. וממאמינקה ועוד בנות...בכל מקרה בטוחה שיכנסו לכאן בקרוב ויתנו תשובה ...בהצלחה ... אני חושבת שזה נפלא שאת עם הראש והמבט קדימה... בודקת ובוחנת... הזמן עובר... השנים רצות... וכל אחת צריכה לעשות את החשבון שלה, כמה היא מוכנה לקחת, למה היא מוכנה להקשיב ולמה לא, ומתי היא רוצה לקום ממסדרונות בתי החולים ולעבור הבייתה לטפל בתינוק... ואולי יותר מאחד...