חדשה בפורום

[מעוז אישה]

אמא שלי...

כבר לא זה ולא זה.. אבל היתה לה ממש מאניה של לצלם את הנכדים.הבנות הגדולות שתיהן מעל 30 היום- שרתו בצבא באותו הזמן .פעם אחת היא הכריחה אותן ללבוש מדים בשבת לבוא אליה עם ה"קטנציק" שהיה בגן( הזה ..מההנדסה קרבית) והיא צילמה אותן מניפות אותו באויר. היא כבר עזבה את העולם ...אבל התמונה..אוי התמונה הזו..כשאני מראה להם אותה( היא הוגדלה מאוד) איזה פירצי צחוק..הבן בכלל לא מאמין איך הוא ניקלע לסיטואציה כזו. וטוען - שזה היה התעללות בקטין חסר ישע. והיום....ניחשתם. אני גם רודפת אחריהם עם מצלמה.

 

[סמדר בנ]

שלום ג'ודי

וברוכה הבאה. אני מאוד מזדהה עם דבריך משני הכיוונים: אתמול גייסתי בת שנייה ומצאתי שזה ממש לא יותר קל מאשר הראשונה - אולי להפך. גם אני מוצאת את עצמי עם חששות, חרדות וכו'. כפי שאמרו לי אתמול ואני אמרתי לאחרים עוד קודם - הזמן הוא התרופה הטובה ביותר, ועם הזמן פשוט מתרגלים. מהפן השני - ביתי הבכורה שירתה באיו"ש. צר לי לאמר לך שהנסיעות למקומות בהם שרתה (בד"כ לא בסיס מסודר אלא מוצבים ולפעמים בתוך התנחלויות) לא היו מסודרות אלא באוטובוסים. האוטובוסים עצמם היו ממוגנים עד כמה שאני יודעת. בכל מקרה, מעולם היא לא נסעה בטרמפים - תמיד היה אוטובוס שהגיע עעד המקום (ובד"כ במסלול וזמנים בלתי נוחים לחלוטין...). לפעמים רכב של היחידה הקפיץ אותה לאוטובוס. אם זה בסיס מסודר, ייתכן וכן יש להם הסעות. וכמו שאמרתי קודם, בהתחלה כשנסעה מהבית הייתי מחכה בכליון עיניים לטלפון שיודיע שהגיעה. עם הזמן, זה הפך לשגרה. דווקא כששרתה ברמת הגולן דאגתי יותר כי היתה תקופה שחטפו שם חייל (אולג שייחט) ועוד אחת נעלמה... אני מציעה שתתני לילדה לזרום עם מה שהחליטה, מה אנחנו יודעים היכן הסכנות טמונות? הנה אתמול - מי שהלך בשוק החדרה נפגש עם הסכנה פנים אל מול פנים... שיהיה לה שירות כייפי ולך - לילות שינה רגועים (ואם לא בשרשור קודם הציעו

)

 

[אימשל2]

יש משהו בנסיון שמגביר חרדות

אולי בגלל שאחרי הילד הראשון (או לצורך הענין כל התנסות בחיים), איבדנו את התמימות ואנחנו יודעים עם מי באמת יש לנו עסק - צה"ל. זה מזכיר לי, שהורי החרדנים שלחו אותי למסעות ולמחנות הקיץ של התנועה בלי לעשות לי בעיות. אני, אחרי שהייתי מדריכה וקומונרית, לילדים שלי עשיתי פרצופים. אני כבר ידעתי מי הם ה"מפקדים" שהאמא היהודיה צריכה לשים את מבטחה בהם, כשהיא מוסרת לידיהם את בניה... זה בהחלט לא הופך להיות קל יותר, במיוחד אם מדובר בילד הקטן, שלנצח נשאר התינוק שלנו.

 

[אממאא]

לא קלה היא לא קלה דרכנו.....

זה לא הולך ונהיה קל יותר, כי היום אני יודעת מול מה אני עומדת ומול מה הם מתמודדים. אני מגייסת את השלישי אוטוטו, וכדורי ההרגעה להורים קרביים, שמחולקים פה בפורום, שמורים אצלי מכל משמר (ותודה לכל מי שהעניק לי אותם וירטואלית).

 

[מעוז אישה]

לילד הקטן...

יש תקן של נסיך לכל ימי חייו. תודו שזה לא ככה?

 

[האילתית 2]

לידה ראשונה קלה יותר מהשנייה

בלידה השנייה יודעים כבר ממה לחשוש.

 

[mikmik 1האחת]

גו'ד, ברוכה הבאה, הגעת למקום הנכון

עם הסיפורים הנכונים והמוכרים. על כולנו זה עובר בדרך זו או אחרת. המקום הזה מאד עוזר לנו לעבור את הרגעים והתקופות הקשות והמפחידות. ולחילופין גם את האירועים המצחיקים והמרגשים. בהצלחה לבת.

 

[judyb]

ואוו איזו קבלת פנים חמה ../images/Emo24.gif

תודה תודה לכולם על מילות העדוד, זה מחמם את הלב

מרגיש לי כאילו הגעתי הביתה... אז נכון לעכשיו החלטנו כולנו (החצי הטוב שלי, הגוזלים ואני) שביום שני היא תגיע לבסיס, נחכה משהו כמו שבוע, שבועיים -נראה איך זה עובד מבחינת הג'וב עצמו, ההסעות, המרחק וכו' ואז נשב להערכת מצב בשנית (צבא או לא ?)...וואלה - אני נשמעת כאילו הצבא בידים שלי ואנחנו יכולים לעשות מה שבא לנו...טוב נו, לפחות אנחנו נחליט - מה שהצבא יעשה עם זה ,זה כבר סיפור אחר

מה שמרגיע בכל הסיטואציה הזאת - שהחיילת עצמה מתייחסת לכל זה "בָּקְטָנַה" אם אצטט אותה, וזה באמת מקל על העניין. אתם יודעים מה, עכשיו כשאני חושבת על זה - נכון שזה קשה, נכון שזה מדאיג, אבל גם הטראקים של הגוזל הבכור שלי בדרום אמריקה היו מדאיגים, והטיולים של שניהם בהודו הדאיגו.... אבל בואו רגע הצידה - יש לי משהו לספר לכם בשקט...נכון שהילדים שלנו מממשים את החלומות שלנו, ת'אמת - עם יד הלב, לא ככה ? שרק יהיו לנו בריאים ומאושרים

ג'ודי

 

[סמדר בנ]

../images/Emo160.gifדרום אמריקה

אפילו יותר מלחיץ - זה כבר ממש רחוק, וממש לא בשליטה. אצלנו בחודש הבא הגדולה מתעופפת לשם

 

[אממאא]

סמדר, הנה עוד ../images/Emo24.gif מהמלאי....

 

[י רדן]

סמדר, זה לא קל אך עוברים גם את זה

אצלנו הגדולה יצאה בשבוע הגיוס של הצעירה לטיול למזרח..ל-8 חודשים..

 

[מעוז אישה]

לסמדר - ממי שכבר "עברה"את גואה

ניסיתי לשלוח לך במסר וזה לא הלך . שהבת תיתן לך יפוי כח להמשך ביטוח בחברה במידה ותירצה להאריך את שהותה. תיגשי איתה למחלקת גביה בביטוח לאומי ותשלמי אתת כל התקופה שהיא לא תהיה בארץ בשביל לשמור על רצף. כמו כן מומלץ בדיקה אצל רופא שיניים. מקווה שזה לא אישי מידי מה שכתבתי. רק רציתי לעזור. נסיעה טובה!!!

 

[י רדן]

כן מסכימה עם מעוז, חשוב לשמור

על רצף ולעשות ביטוח בריאות שכולל הכל.. שלא נצטרך.. אך אנו כך עשינו לביתנו.

 

[מעוז אישה]

בבנק הדואר

ניתן להעביר כסף לכל מדינה באותו רגע - לידיי מי שמצטרך.

 

[סמדר בנ]

אהבתי את ה "תיגשי איתה"....

הבת שלי ממשיכה את הגישה הצבאית "אמא, מה נראה לך שאני ילדה קטנה?" - מתעקשת לעשות הכל בכוחות עצמה. היא הלכה כבר לביטוח לאומי ויש לה ביטוח בריאות - אבדוק באמת את נושא ייפוי הכוח. תודה על ההמלצות. אנחנו עוברים עכשיו מקניות לקראת גיוס לקניות לקראת טיול. גם כאן היה קשה לשכנע אותה שאנחנו נשלם על הקניות...

 

[י רדן]

סמדר, מתי הבת אמורה לטוס?

 

[סמדר בנ]

24.11

הקן מתרוקן..... לבן זה הכי קשה - היו עכשיו כמה חודשים שהבנות היו שתיהן בבית ופינקו אותו. עכשיו שתיהן נעלמות לו במכה.

 

[טנצר בן עמי]

שימו ../images/Emo23.gif, יש חברות שלא מאפשרות

להאריך ביטוח בעת שהבמוטח בחו"ל. עדיף לקבוע תאריך חזרה מאוחר יותר ובמקרה של חזרה מוקדמת ניתן לקבל החזר על התקופה הנותרת.

 

[טנצר בן עמי]

../images/Emo9.gifבמוטח=מבוטח