חדשה בפורום

judyb

New member
חדשה בפורום

שלום לכם, הנה גם אני כאן - אחרי בן ובת בוגרים (31-28) אשר שרתו ביחידות קרביות, ושניהם היו "מורעלים", בת הזקונים התגייסה גם, סיימה טירונות שבוע שעבר וכעת ל"דבר האמיתי". ופתאום הלב דופק אחרת, הדאגות הן בעוצמות גדולות יותר, מכירים את זה, או שזה רק אצלי ? והיא הקטנה, כל מה שהיא רוצה זה לעבור שירות מעניין וכייפי. היא בחרה להיות פקידה פלוגתית בבסיס סגור וזה סבבה מבחינתו, אך שיבצו אותה בשטחי יהודה ושומרון, ממש בשטחים ואנחנו דואגים שבעתיים עכשיו. מה יהיה עם הנסיעות לשם, איך היא תחזור הביתה משם, האם יהיו הסעות עם רכבים מוגנים? מאיפה אוספים אותם ולאן מורידים אותם ? האם כדאי להשפיע עליה לוותר על השירות בתפקיד שהיא בחרה ולעבור למקום "בטוח" יותר? מצד אחד ההגיון אומר ככה, אך מיד בא "אחיו הרשע" (או לא...) ואומר ההפך - כי מי אנחנו שניקח את גורלה בידנו ונחליט עבורה ....ושוב חוזר חלילה ... ומה אם היא תעבור לבסיס "בטוח" יותר ויהיה לה שירות "על הפנים"? אוף - מה עושים ? אני לא זוכרת שהיו לנו התלבטויות מסוג זה עם הבוגרים שלנו, האם זה הגיל המבוגר שלנו? או בגלל שזאת בת הזקונים ? בטוח שהמצב במדינה לא תורם להרגעת המצב.... זהו, הוצאתי את התסכולים שלי... תודה על הסבלנות ג'ודי
 
ברוכה הבאה ג'ודי

 
../images/Emo24.gifברוכה הבאה, זה ה..מקום לפרוק

תסכולים, להחליף רשמים ו..מרשמים
, לחבק, לעודד ומה לא.
 

י רדן

New member
ברוכה הבאה../images/Emo140.gif../images/Emo140.gif../images/Emo140.gif../images/Emo140.gif

 

סמדר בנ

New member
טנצר

האם הרגשתי איזו התגרות בקולך בנושא ה-
או שמא אתה רוצה להחליף איתנו כמה מתכונים?
 

paulika

New member
בהחלט שימח אותי לגלות

את הפורום הזה. רוב חברינו הם הורים לילדים קטנים יותר או גדולים יותר. אין להם חילים ואני מרגישה (לצערי) שזה הנושא הכמעט יחיד שמענין אותי בתקופה הזו. מאידך אני לא רוצה לשעמם, אז כאן יש אנשים שיודעים מה אני חמרגישה וזה מחמם את הלב
 

אימשל2

New member
סיפור בשביל הפרופורציות

צר לי שתשובות ברורות לגבי הסדרי נסיעה ל"שטחים" אין בידי לספק, דבר שמן הסתם היה מרגיע אותך. החייל הותיק יותר אצלנו - שריונר - לא שרת בבסיס שנמצא ב"שטחים" באופן קבוע. הוא עשה שם רק אבט"שים. למיטב ידיעתי הנסיעה לאזורים אלה בוצעה ברכבים ממוגנים. איך מתבצעת נסיעה שוטפת לבסיסים באיזורים אלה, אין לי מושג. אבל, רציתי לספר לך סיפור שישים את החששות שלך (במיוחד את ההתלבטות האם להתערב) בפרופורציות. אנו מכירים אישית סיפור על חייל שאמו נלחמה מלחמת חורמה כדי שלא יהיה קרבי וכדי שיוצב בבסיס עורפי. ביום הראשון לשרותו באותו בסיס עורפי, החייל נהרג מפליטת כדור. הלוואי שזו היתה רק תפארת מליצה, אבל מסתבר שלכדור הייתה כתובת, וזה שהבחור החליף כתובת לא ממש הועיל. אי לכך, נצרף אותך למועדון היוקרתי של ההורים שפשוט מאמינים שהכל יהיה בסדר, פשוט כי אי אפשר להמשיך לחיות אם לא מאמינים בכך. אחזור ואשנן באוזניך מה שאמרנו להורים רבים לפניך. מסוכן בכל מקום. על הכביש, בשוק, במועדון, באוטובוס, בחנות הפלאפל... לכן, חייבים להאמין שיהיה טוב. לחיות דבר מסוכן, זה תמיד מסתיים ב... רצוי אחרי מאה ועשרים שנים.
 

zehava17

New member
למרות שזה כואב,כמה את צודקת...

לצערנו, בהמתחתינו סיפורים רבים מן החיים כדי להכנס לפרופורציות.אנו חייבים להמשיך לקוות ולהתפלל.
 

אשד4

New member
ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

גו'די שלום, מודה לך וטוב ששיתפת אותנו. את תראי לאט לאט שיש מכנה משותף רחב בין כל חברי הפורום הזה, וחלק נכבד מההתלבטויות הוא האם להתערב, אם כן- עד כמה וכו'. אין כמובן תשובות ברורות. מה שלי ברור, שזה שמה שחשוב באמת הוא שהבת תהיה מרוצה, מסופקת מהשירות. הרי היא זאת שצריכה להעביר עכשיו שלוש שנים בתפקיד. ואנחנו- יכולים רק לתמוך, לחזק, ולעודד.
 
ושוב, ציטוט מפי אמי הפולניה -

אמא שלי אמרה תמיד, גם אצל אחי - שהיה סופר-דופר קרבי וגם אח"כ אצל ילדי: "אל תתאמצי יותר מדי למלא את תפקיד הגורל". כלומר, אם זו הבחירה שלה, ובעקבות הבחירה שלה - זו ההצבה שקיבלה - יהי כך! על פי אמא שלי - אם מתערבים יותר מדי ב"עבודתו" של הגורל - בהרבה מקרים יש מקום לחרטה. לא חייב להיות מקרה קיצוני כמו מוות מפליטת כדור חלילה, אבל יש כל כך הרבה משתנים שאת לא יודעת ולא מכירה וגם אנחנו לא - הניחי לכך. כמובן תוכלי לעשות את המקסימום כדי להסיע אותה ולאסוף אותה ממקומות מוסכמים. עד כמה שידוע לי - התנועה בשטחים של חיילים היא ברכבים ממוגנים וגם משתדלים שיהיה יותר מרכב אחד. וחוצמזה - ברוכה הבאה לפורום
כאן פתוח 24 שעות ביממה. יש לילה לבן? יש קצת געגועים? חרדות? אנחנו כאן!
 

רוני61

New member
אמשל, את בטוחה שאין לנו את אותה

האמא, מה שבטוח הוא שגם שלי פולניה. בכל מקרה לא כדאי להתערב יותר מידי כי כשזורקים אבן למים היא גורמת לאדוות אבל אף פעם אנחנו לא יודעים כמה אדוות וכמה גלים ומה תהיה התוצאה כך שעדיף לא לזרוק את האבן..... בקיצור כאן (ג'ודי) תלמדי לשחרר חבל כי אין ברירה. ושוב- ברוכה הבאה.
 
כל האמהות אותו הדבר פולניה, מרוקאית

לכולן יש בסופו של דבר אותן אמירות, הנובעות מהאהבה הענקית לילדים. היום אני כבר במצב של לצחוק על חלק מהדברים, וזה לא תמיך היה כך. מה שלפעמים מטריד עד מפחיד - זה שאני תופסת את עצמי מדברת כמוה, כאילו מגרונה, מה שנשבעתי לעצמי בנעורי שהיה לא יהיה! כולנו חכמים, כולנו נבונים, ואיך אמרו לא פעם: "דברים שרואים מכאן - לא רואים משם."
 
למעלה