ולי יש שאלות קונקרטיות יותר (ארוך)
מתעלקת על השאלה המקורית עם שאלות משלי: הבנתי את נושא ההדרגתיות, אבל נושא מערכת היחסים ביני לבין הבת שלי, בשעות שאני איתה בגן, וכן בינה לבין הצוות - לא ברור לי לחלוטין. האם בשעות שאני נמצאת איתה בגן, בימים הראשונים, אני "אמורה" לטפל בה, או שאני אמורה להניח לצוות לעשות את עבודתו ולא להסתובב להן בין הרגליים? דוגמאות:
ראיתי שהיא הכניסה לפה משהו קטן ואסור. לקפוץ ולהוציא לה מהפה, או לא? (טוב, במקרה הזה מכיוון שיש סכנה מן הסתם אקפוץ...)
שעת ארוחת הבוקר. הילדים שמורגלים בגן יושבים ואוכלים. הבת שלי - מנשנשת, לא ממש אוכלת. אני יודעת שאם יושבים איתה ועוזרים לה - היא תאכל הרבה יותר. המטפלות לא יושבות עם הילדים. אז לשבת איתה ולהאכיל אותה? אם כן - אז היא תהיה שונה מהילדים האחרים. אם לא - אז תוך חצי שעה-שעה היא תהיה רעבה מחדש.
הילדה משתתפת בפעילויות אבל בשלב מסויים "נגמר לה" והיא פוצחת בבכי (בין שהיא עייפה - כי היא מורגלת עדיין בשנת בוקר ובגן היא לא תישן בבוקר, בין שהיא צמאה - כי צריך לשדל אותה לשתות ואני לא מצפה מהצוות שיצליחות במשימה הזו, בין שהיא רעבה - כי לא אכלה טוב בבוקר או כי לא הספיק לה) - להרים אותה? לחבק ולנשק ולנחם? להיות שם בשבילה, או לתת לגננות ולסייעות לעשות זאת? שוב - אם אגש אליה - איך היא תתרגל להיות שם בלעדי?
הגיעה שעת צהריים, שבה הילדים הולכים לישון. אם אני בסביבה - אין שום סיכוי שבעולם שהיא סתם ככה תסכים ללכת לישון. אם אני ארדים אותה - איך היא תתרגל להירדם בגן בלעדי?
ה- 1 בספטמבר יוצא השנה ביום רביעי. נניח שעברנו שני ימי הסתגלות ראשונים, ואז בא הסופשבוע שבו היא איתנו בבית במשך יומיים. מה יהיה בתחילת השבוע הבא? ימי ההסתגלות ירדו לטמיון? צריך להתחיל מחדש? כמה חופש מהעבודה אני צריכה לשריין לי?
על האורך, אבל השאלות הקטנות האלה ממש מטרידות אותי. תודה.