חדשה בפורום

חדשה בפורום

שמי ענת, אימא ל - 4 בנות, הגדולה חיילת בת 19, שניה בת 18 בשירות לאומי, שלישית סנדוויצ'ית אמיתית ילדה בכיתה מקדמת עם ליקויי למידה רב בעייתיים שלומדת בבית ספר ממלכתי דתי רגיל, בת 16 והקטנה בת 11.
עם הילדה השלישית אני חווה קשיי התבגרות בעוצמות רגשיות רבות מלוות בכעסים ברמות כאלה שלא היכרתי עם הגדולות. אלו מעיבים על איכות החיים במשפחה ושואבים אותי רגשית ומותירים אותי באפיסת כוחות גם רגשית וגם פיזית.
וועדת השמה שנה שעברה קבעה כי הילדה צריכה ללכת לבית ספר לחינוך מיוחד, ערערתי בשל גבוליותה - והערר התקבל.
מנסה למצות אפשרויות טיפול דרך הרשויות המקומיות והרווחה אך בלא הצלחה יתרה ומרגישה שהכל תקוע - גם בגלל שאחד הגורמים המכוונים מטעם העיריה 'שם רגליים' בגלל התנהלות לא מקצועית.
אין ממש שיתוף פעולה עם צוות בית הספר, הגם שאין בעיות איתם. ברמה הבית ספרית הילדה לומדת והם עוזרים לה כמיטב יכולתם - אבל לא לי. יש בי כעס גדול - לו היועצת הייתה עושה מה שהייתה צריכה לעשות וקושרת קצוות ומפנה לאן שצריך - לא הייתי במצב הזה היום. כיון שאני צריכה לעשות הכל - יש בלבול גדול. לו היו לי יותר משאבים כלכליים - ודאי שהייתי לוקחת לטיפול פרטי .
הילדה הזאת עושה לי בית ספר - מה שלא התמודדתי עם האחרות אני מתמודדת איתה וקשה לי מאוד. אני מניחה שאני יכולה למצוא מסגרות להדרכת הורים נטו בלי טיפול בילדה בינתיים אבל בינתיים אני פונה לכל הכיוונים וקצה חוט בינתיים אין -גם במישור הזה.
אומרים שהכל יעבור אבל עד ש - משלמים מחיר. גם בריאותי.
אשמח לחלוק חוויות ועצות טובות. וחוץ מזה זקוקה לעידוד.
 

adif11

New member


ממליצה בחום על הדרכת הורים, מנסיון אישי זה יכול רק לתרום.
במה את מרגישה שבבית הספר לא עוזרים לך ?
 
הדרכת הורים זה לא העניין

אי אפשר לנתק הדרכת הורים מטיפול. בדלית ברירה נכון שצריך.
העניין הוא שהבת שלי נופלת בין הפטיש לסדן ואחרי הערר בית הספר לא ממש עוזר לי להתנהל מול השירות הפסיכולוגי החינוכי ו/או בריאות הנפש. הכל אני צריכה לעשות לבד ואחר כך אומרים לי שאני 'יורה לכל הכיוונים' וזה לא נשמע טוב. היום דיברתי עם היועצת והמחנכת שכך זה לא יכול להימשך ואני רוצה להיפגש עם המנהלת. אני לא כדור פינג פונג בין משרדי ואני צריכה שיעזרו לי .
 

XמXלה

New member
אני לא יודעת מהן הקשיים של ביתך

אבל יכולה לספר לך שהילד שלי בן 13 לומד בחינוך מיוחד בבית ספר שמיועד לילדים עם בעיות רגשיות והתנהגותיות אבל בעלי אינטילגינציה תקינה.
הילד שלי מוכשר וחכם ומקסים אבל מה לעשות שבבית ספר רגיל (לצערי!!!) אין כלים להתמודד עם ילדים שהם קצת יותר מ"הפרעות קשב וריכוז"?
מילד שנחשב בעייתי (בבית הספר הרגיל) וכל היום הסתובב בחצר והיה הסיוט של כל מורה - הוא הפך לילד שחווה הצלחות, אהוב על המורים ומספס יום לימודים רק אם יש לו 40 מעלות חום. מובן שגם בבית הכל יותר רגוע כי הוא חוזר מבית הספר עם פחות תסכולים.
שוב... אני לא יודעת עם אילו בעיות אתם מתמודדים אבל לא הייתי פוסלת מחשבה על מקום שידע להתמודד עם הקשיים ויהיה קשוב לה ולצרכיה.
 
ולא כאב לך הלב?

כשראית את בית הספר לחינוך מיוחד? האם לרגע לא חשבת שאולי צריך להילחם על הגבוליות הזאת כדי לאפשר לילדך חיים נורמטיביים? נכון שבדיעבד יצא טוב כי עזרו לו. אני ראיתי את בית הספר אליו הפנו את הבת שלי ויצאתי בוכה. הרגשתי כאילו עומדים לסגור עליה דלת. אני לא באה בביקורת. חס וחלילה. אני רק אומרת שבחרתי להילחם ואני משלמת מחיר אבל אני לגמרי שלמה עם עצמי רק מתוסכלת מאוד. בסופו של דבר זה המבחן - אם אני שלמה או לא עם מה שאני עושה. אני לא רוצה לראות את הבת שלי בבית ספר לחינוך מיוחד. לעולם לא! מערכת או לא מערכת. היא את הטיפול תקבל בחברה נורמטיבית ותנהל חיים נורמטיביים ככל הניתן בעזרת המשאבים שאוכל לתת לה מחוץ לבית הספר. נכון שזה הרבה הרבה יותר קשה. אבל זו הבחירה שלי.
 

אימם

New member
מצד אחד אני מזדהה עם האמירה


מהמקום של אמא שרוצה שהבת תגדל בחברה נורמטיבית.
מצד שני, את אומרת שעשית החלטה שתישאר בחינוך הרגיל, כשאת יודעת שהמערכת אינה מתפקדת כמו שכולנו מצפים ואת כועסת על המערכת (ובצדק). יחד עם זאת קצרה ידך ואת לא יכולה לממן את השיעורים הפרטיים הדרושים, אפשר לשאול על איזה טיפולים את מדברת?
 
אני לא ממש יודעת לגבי טיפולים

בעיקר מדובר לדעתי בטיפולים רגשיים כי היא לא מתאימה לטיפולים קוגנטיביים התנהגותיים בגלל קשיי תקשורת. היכולת שלה לפתח שיחה היא דלה. אני גם חושבת שהיא צריכה כישורי חיים וליווי אישי שידריך אותה. היא מאוד כועסת עלי ולא מקבלת עצות ממני. למרות שככה זה על פני הדברים אבל בפנים אני חושבת שהיא כן שומעת אותי.
 

XמXלה

New member
היה לי קשה בהתחלה

הרי מי רוצה ילד בחינוך מיוחד? הקונוטציה הראשונה שעולה זה ילד "מפגר" ועד היום כשאני מציינת שהילד בחינוך מיוחד אני מיד מתחילה לצרף לזה הסברים "אלו ילדים עם אינטילגנציה תקינה, לא מקבלים ילדים עם לקויות קשות" וכו'.
מי שמכיר את הילד מחוץ לבית הספר לא מבין בכלל מה הבעיה. הוא ילד מקסים, מלא חברים, כישרון באומנות (מצייר) השכנה מתה עליו כי כל פעם שהוא רואה אותה עם שקיות מהסופר הוא מיד עוזר לה מבלי שיתבקש.
להגיד לך שאני מתה על האוכלוסיה של הילדים שלומדים איתו? לא ממש... אבל מה שחשוב זה שהילד שלי מקבל סביבה טיפולית היקפית וקשובה אבסולוטית לקשיים שלו. הילד מאושר, חווה הצלחות ופידבקים חיוביים, אהוב על כולם - מה צריך יותר מזה?
 

רוני810

New member
הוא נשמע ממש מתוק. גם הבן שלי קופץ ועוזר

עם שקיות, אני כל כך אוהבת את התכונה הזו.
כל הכבוד שהתגברת על ה"סטיגמה" ועל האגו, בשביל טובתו של הילד שלך.
אני מאוד מעריכה אותך.
 
ערב טוב. קראתי את הפוסט שלך פעמיים

ולא הבנתי איפה הבעיה בדיוק. מה שכן הבנתי, זה שאת זקוקה לעידוד. אז הגעת למקום שנותן עידוד. מעבר לכך, האם את מטפלת גם בעצמך? לא רוצה להשמע קלישאתית, אבל יצא לך לבלות בילוי כיפי ומרגיע בזמן האחרון? אם לא, אני מאוד ממליצה לך לדאוג לאיזו פעילות לעצמך.
 
למעלה