אתך בכאבך,
אכן מסע כבד, שבו אני כמוך נמצאת מזה 8 חדשים, אותה מחלה ארורה אצלו החלה המחלה בערמונית ועברה למעי הגס...שנה וחצי נלחמנו ללא הועיל...
"היה סמל הבריאות
רץ, צעד, שחה , , עבד בגינה, לא עישן , לא שתה ,צייר במחוננות עילית ומוצלחת, תמיד הקפיד על תזונה נכונה , הקפיד להבדק
וכשעשה את בדיקת הערמונית מסתבר שכבר היו לוגרורות
שום טיפול לא עזר, "
אנו לא ויתרנו , נלחמנו עד יומו האחרון .
והנה כאן אנו לבד,מתגעגעים,שואלים למה ומדוע? מבכים אותו וגם אותנו שאותו איבדנו...
אכן יש לנו את ילינו ואת נכדינו, אבל אל לנו לשכוח שיש לנו גם את עצמנו, שאנו למרות כ להכאב את חיינו ממשיכים ועדיף למצוא דרכים להמשיכם כך שלא רק נהיה אלא ננסה אף לחיות, מוקדם מדי לעניות נסיוני בשלב זה לראות זאת כך,אבל האמיני לי אין לנו ברירה אחרת, לא נוכל להביאו אלינו חזרה, אלא להישען על התקופות היפות שהיו לנו יחד על זכרונותינו הטובים ממנו.
בכדי להתגבר במובן מסויים על הכאב והצער, אולי גם להדחיק אותו שבתי לעבודתי מייד אחרי פטירת בעלי, אוכל לאמר שזה עזר לי לפחות בחיי היום יום, שיכולתי לאחר תקופה מסויימת להדחיק את הכאב לפחות עד הערב שבו הייתי בדד... וכן לא התכנסתי בתוך עצמי למרות הרחמים העצמיים שלי נפתחתי שוב לחברי שגם הם לי עזרו לזחול מחורים שחורים שבם נפלתי...
טוב עשית בהצתרפותך לפורום,כאן תקבלי כמו כל אחד מאתנו את התמיכה הנפשית שלה זקוק כל אחד במצבנו, תוכלי לפנות אלינו כל רגע שבו את זקוקה לעידוד או חיבוק וירטואלי, יש כאן אנשים מדהימים שעברו ועוברים את אותם הדברים שאנו חווים...
חיבוק חזק ואנא את תתמהמהי ואם תרצי לשפוך את ליבך כאן אנו איתך עם אוזן קשבת ולב מחמם...
רחל 17