חדשה בפורום...

ברוכה הבאה! זה בהחלט לא קל..

נאמרו פה כבר דברים יפים וחכמים מפי חבריי.. להיות לבד זה באמת בסדר....אם את לוקחת את זה למקום הנכון: להפנים לקחים - להתחזק - להתחדש. אני חייבת לאמר לך שזה קורה לך בזמן טוב - לקרת האביב שזו תקופה של התחדשות - התחממות ותהעוררות מחודשת! נצלי את זה ותתחזקי תיהי עם חברים ואם כל מי שנעים לך - ואל תוותרי לעצמך כי יותק רל לא לנסות! וכן תדעי גם לקחת את הלבד שלך לעצמך - להיות קשובה לעצמך מתי הלבד נחוץ. לקחת סרט טוב ולראות לבד עם אוכל "מנחם" שאת אוהבת. (אצלי זה היה מן מנהג שכזה שלי עם עצמי..ועדיין לפעמים!) לא לפחד מהלבד - אבל לא לשקוע פה!(מה שגם כבר נאמר פה..) וכמובן - שאנחנ התחברנו - אם לא ידעת - בגלל הסיבה הזו - שאנחנו אנשים שמצאו את עצמם בסטטוס חדש בחיים - בפינה לא מוכרת...ולכן הגענו לפה כל אחד בזמנו ובדרכו. אז תתעדכנ פה כי יש מלא מפגשים - ויהיו עוד יותר עכשיו לקראת הקיץ ! אז תקרא ותעיזי ותבואי! נשבעת לך שאנחנו בסדר! יום נפלא לך ושבוע טוב! תעברי את הדרך - עם כל הקשיים שבה - כי זה חשוב לעבור את זה ולהיות "שם". ותדעי שזה משתנה - ואת תצאי רק מחוזקת ומכירה את עצמך יותר טוב.
 
היי...

המון תודה. אני חייבת לומר שהתגובות של כולכם והעידוד ממש חיממו לי את הלב (וסליחה על הרגשנות)
תמיד אמרתי שאם כבר להיפרד אז באביב...כי יש באוויר תחושה מיוחדת, שמשהו חדש עומד לקרות. אני אחרי תקופת פירוד שהכילה לבטים רבים ומחשבות אינסופיות שהובילו לצערי למסקנה שכנראה שלא נותר לי אלא להתגרש. אבל התובנה שאני סוגרת פרק והתחושה שנעשתה כאן ההחלטה הסופית גרמה לי לעצב גדול השבת הזו. המיילים שנשלחו כאן והמילים היקרות שנכתבו עשו לי טוב על הלב. לרגע קטן התחלתי לחשוב שאולי הלבד הזה הוא לא כ"כ מפחיד? אולי בסופו של תהליך יגיעו תובנות חדשות?... אין לי מושג אם אתם חבורה אחת או מקבץ אנשים שחלקם מכירים דרך הפורום והסטטוס הדומה...כך או כך - עשיתם לי את היום. ילדה מסיפור אחר (אולי אולי טוב יותר...)
 
איך מתמודדים?

או לבד, או המשפחה, או עם החברים- מה שעובד לך נכון באותו רגע. אני דאגתי לעטוף את עצמי בסביבה הנכונה והשתדלתי לא להיות לבד- לפחות לא בהתחלה. היה קשה, היה עצוב, היה הרבה בכי, אבל התמודדתי- עטפי את עצמך בחיבוקים, בצחוקים, בדיבורים של הסביבה הקרובה אלייך, אין לי ספק שזה יעביר את הזמן הזה שמוגדר לנו בראש ל"זמן ביחד" או "זמן זוגי" הרבה יותר קל. בהצלחה וברוכה הבאה
 
ההתמודדות

אני מנסה למצוא את הדרך הנכונה עבורי... אני כ"כ מזדהה עם העצב, הבכי והכאב. לצערי, אני נוטה לעשות את זה הרבה לאחרונה... אבל מקווה שבאמצעות הסביבה הקרובה התקופה הזו תיהפך פחות ופחות קשה ... בימים בהם אני מקיפה את עצמי בחיבוקים וחיוכים התחושות הופכות קלות יותר. בערבים הריקנות אמנם מרימה מדי פעם את ראשה אבל אני אופטימית מטבעי ומקווה לטוב
תודה על האיחולים, שיהיה ערב מקסים.
 
למה לצערך? זה כ"כ טבעי והגיוני שתרגישי ככה-

הערבים, אלה שבהם הולכים לישון לבד, בעיקר הראשונים, נורא קשים. והכי הגיוני שאלה בדיוק הזמנים שבהם תרגישי את הצורך לבכות, כי אלה שעות שבהן את לבד והראש עובד שעות נוספות.
 
מניחה שאת צודקת...

ורוצה להאמין שבעוד כמה שבועות אדבר אחרת... אני פשוט בדיוק בשלב בו החלטתי סופית לעבור מסטטוס פרודה לסטטוס גרושה..ולפני השיחה בה אני "סוגרת" את העניינים עם בעלי.והשלב הזה בו את שומטת לעצמך את הקרקע הבטוחה מתחת לרגליים הוא שלב מורכב ולא פשוט...
 
למעלה