חדשה בפורום הנ"ל וחדשה בתחום

[ש י ק מ ה]

חדשה בפורום הנ"ל וחדשה בתחום

של האספרגר אבל ה"חדשה" שהנני היא רק ההבנה והידיעה במה אנו מתמודדים כל כך הרבה שנים. ככל שאני מעמיקה את ההבנה לגבי בני בן 9.5 אני מזועזעת מההבנה שבני שהיום בן 24 יש לו את כל התסמינים של האספרגר. אך הזעזוע לחוד וההתמודדות היום יומית היא זו בעצם שקיימת ואיתה צריך להתמודד. האבחון לבני הקטן נעשה לפני חודשיים אך מגיל 4 אנו יודעים שיש לו ADHD. השאלה אותה אני רוצה להביא לפניכם היא. האם יכול להיות שדוקא כאשר נמצאים מחוץ לבית, בביקור משפחתי, ההתנהגות מקצינה לכיוון הילדותיות? זה מה שקורה אצלנו גם כאשר באים אלינו הביתה ההתנהגות הזו חוזרת בעוצמות חזקות. הפטפטת לא ניתנת לשליטה והדיבור במבטא מצחיק את כולם ומטריף אותי. האם יכול להיות שבבית אני מרגישה בטוחה יותר מביקורת ואז אני מרגישה את העוצמות הללו שבחוץ במינון נמוך כביכול? אולי המרחב של הבית שמאפשר לי להיות ניידת ולא לשבת כאורחת במקום אחד ולצפות בו בהתנהגותו זו היא בעצם מהווה את השוני בין הבית לבחוץ? מה קורה אצלכם? איך אתם מפסיקים התנהגויות אלו, אצלי לא מצליח, אני מבקשת, אני מציעה תעסוקה אחרת, כלום עד אשר קמים והולכים. ואז בדרך הביתה הגוזל הזה שלי שואל, את כועסת עלי?

 

[dina111111]

שלום. אני שמחה שמצאת את הפורום.

אני לא יודעת מה עושים בבעיה הספציפית הזאת.מקווה שאחרים יוכלו לעזור. דינה.

 

[גאמי]

לשיקמה

בני בן 6 אובחן כאספרגר לפני כשנה. עד האיבחון היה בגן רגיל, אך תמיד בלט בקשייו. הקושי הגדול ביותר היה החברה ולא חלילה כי אני מתביישת בו, אלא בעיקר בגלל בורות האנשים וחוסר היכולת לקבל אדם שונה. היו גם מקרים בהם חברה טובה של בני הורחקה ממנו לאחר שנות חברות עם הבת וכן עם אמה בשל חוסר היכולת של האם שלה להתמודד עם מושגים כמו אוטיזם ושכאלו. אך מצאתי שאני הרבה יותר רגועה, גם במשפחה היותר קרובה כגון גיסות, לאחר שהצגתי את העובדות כפי שהן: לבני יש קושי חברתי. בפני האנשים במשפחה היודעים על הקשיים אין לי צורך להתנצל בשם בני על חוסר רצונו להתייחס לילדים אחרים במשפחה, והם מקבלים אותו כפי שהוא. לא מספיק ההתמודדות היום יומית שלנו עם הקשיים, צריך להערים עוד קשיים הקשורים לתגובות האחרים כלפי התנהגות בננו? ל מ ה? יתכן שהתגובה שלי מעט מבולבלת ולא ברורה שכן אני מעט עייפה, אך אני מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה. ע ר ב ט ו ב !!!

 

[אמאלה 1]

נקודה למחשבה

לפי מה שאת מתארת, נשמע שההתנהגות הילדותית היא ביטוי לקושי אותו הילד חווה , וזו הדרך שלו להתמודד. הביקור המשפחתי מחוץ לבית, וכנראה גם הביקורים אצלכם מהווים סיטואציה מלחיצה עבור הילד (סביבה חדשה ו/או ההתמודדות עם אנשים נוספים), וכתגובה הוא מתמודד ע"י ההתנהגות שתיארת. את מתארת שבזמן הביקורים את נוטה "לשבת כאורחת במקום אחד ולצפות בו בהתנהגותו זו". במקום זאת אולי תנסי לסייע לו בכך שתהיי איתו, כלומר תצמדי אליו ותנסי להוות עבורו את מקור הבטחון, כך שלא יצטרך להשתמש בהתנהגות הילדותית כדרך להתמודדות. במקום זה הוא יוכל לשאוב ממך בטחון, כשירגיש שאת שם בשבילו, והוא יכול לסמוך עלייך.