חדשה בפורום (ארוך)

[מאמאיה]

חדשה בפורום (ארוך)

אני קוראת את הפורום כבר די הרבה זמן ומאוד נהינת. עכשיו יש לי גם שאלה. מאיה שלי בת שנה ושבעה חודשים. ילדה מקסימה

חייכנית מאוד חברותית ומאוד מפותחת. היא נמצאת איתי בבית ובספטמבר נכנסת לגן. בשבוע האחרון פחות או יותר נראה לי שהיא מתחילה לחוות את מה שנקרא" משבר גיל שנתיים" רק מוקדם יותר. היא רוצה לעשות הכל לבד או שפתאום לא מוכנה ללכת ורוצה רק ידיים וכו'.. אז מה הבעייה? סף התסכול שלה התקצר אם היא לא מקבלת מיד את מבוקשה יש צרחות היסטריות. זה יכול להיות עוגיה על הבוקר, או לשחק עם הארנק שלי. אני מסבירה שאסור אי אפשר אני לא מרשה בהתאם לסיטואציה מנסה להרגיע והסב את תשומת ליבה למשהו אחר. היום היינו בהפנינג לכבוד הקיץ והיתה רכבת חשמלית. היא ביקשה רכבת והלכנו.אבל יש תור וצריך להמתין.. מאיה התחילה לצרוח ולבכות וניסתה להיכנס לתוך הגדר. לקחתי אותה על הידיים ניסיתי להרגיע להסביר שמיד יגיע תורנו וכו' ללא הועיל, גם המוצץ בקושי עזר.ברכבת היא נהנת מאוד. מיד אחרי הרכבת היא שוב התחילה לבכות ואמרתי לה שאנחנו הולכים הביתה ומאוד לא נעים לי הבכי שלה. אנחנו אובדי עצות מה לעשות? איך להגיב? לכעוס? להתעלם?(מה שלא נראה לי) ממש לא יודעת

 

[irisgh]

לומדים לדרוש החבר'ה

נראה לי שאת מגיבה בסדר גמור. מה לעשות? - בעיקר להמשיך הלאה ולא לעשות מזה עניין גדול. אם הסחת הדעת עוזרת - נהדר. אם לא - מה לעשות. צורחת, שתצרח. אם הכלה מילולית ('דנה עצובה שמחכים בתור. גם אמא עצובה שמחכים בתור') עוזרת - יופי. אבל הרבה פעמים הם רוצים שנעגל את הריבוע. הרי אינך יכולה 'להעלים' את התור. לקחת אותה משם בהחלט נראה לי פתרון, בעיקר אחרי נסיעה - שתיים. יכול להיות שלעמוד בתור, לפעמים מהווה עבורה תסכול גדול מדי. אני זוכרת שהייתי עם יניבי בפרק שעשועים. הוא היה יותר גדול -בן שנתיים וקצת. היה לו מאוד קשה לחכות בתור. אז בפרוש ויתרתי על מתקנים עם תורים ארוכים. עם ההתנסות הוא התרגל שזו הדרך בה דברים פועלים, והיה מסוגל להכריע אם הוא יכול לחכות בתור, או שנלך למקום אחר. זה היתרון של גני שעשועים למינהם. הילד יותר פעיל ופחות מחכה.

 

[מאמאיה]

תודה../images/Emo39.gif

אנחנו עוברים אכן תקופה קשה, ואשמח לשמוע כיצד אתם מגיבים במצבים דומים.

 

[אוזי2]

אני מתנהגת אותו דבר

התאומים שלי בני שנתיים וחודש ומתנהגים ממש ככה, סיוט אמיתי שאני רוצה שיעבור כבר (מתי הם יגיעו לגיל שלוש?) אני משתדלת לא ללכת למקומות שיש בהם תור אלא למשחקיות, אם יש תור אני מסבירה שצריך להמתין או ללכת למשחק אחר, הביעה מתחילה כשאחד רוצה להמתין והשני רוצה משחק אחר

. אם יש בכי אני פשוט חוזרת על הדברים ומסבירה גם את הרצון"יובל רוצה ללכת עכשיו לרכבת ולא להמתין? אי אפשר, אתה רואה יש תור וכולם ממתינים", בדרך כלל הוא עוצר ומסתכל ואם לא, אני מציעה לעבור למשחק אחר. מזל שיש גיל שלוש

 

[מאמאיה]

זה נשמע רעיון טוב, תודה.

אני אנסה לחזור ולהסביר לה גם איך היא מרגישה, אולי זה יקל עליה קצת אם היא תדע שאני מבינה מה היא מרגישה.