חדשה בסביבה

[א ף ע ל פ י כ ן]

חדשה בסביבה

היי, אני חדשה פה, עד היום צפיתי בקנאה מן הצד, אז העזתי והנה אני פה. אולי זה יהיה קצת ארוך, אבל יש לי סיפור וגם שאלה. נתחיל בעובדות: אימי נהרגה בתאונת דרכים כשהייתי בת 9. אבי נהרג בנסיבות דומות שלוש שנים אחרי. נשארנו חמישה ילדים קטנים שלמרבה המזל אומצו בחום ע"י המשפחה הקרובה וגדלו אצל דודים אוהבים. אני, הבת היחידה בן ארבעה בנים, גדלתי אצת דודתי החרדית ובלית ברירה אימצתי לעצמי את אורח החיים שלה. עם הזמן "חזרתי בשאלה", וכיום אני מתגוררת לבד בעיר הגדולה אחרי השלמת השכלה אקדמית, הכשרה מקצועית ועבודה מסודרת ומקווה שגם יציבה. וזה השלב שבו אשמח לתגובות: נכון להיום אני לבד, לאחר מערכת יחסים אחת בת כשנתיים ועוד כמה מערכות קטנות יותר. ככל שחולף הזמן נדמה לי שלי, יותר מלשאר האנשים בסביבתי, קשה להתחבר באמת, ידיד טוב הגדיר אותי כסובלת מ"עצמאות יתר". זה נשמע מוכר למישהו/י? ** סליחה על המגילה...

 

[איחוד האחת]

שלום לך

וברוכה הבאה אלינו

בטוחה שתוכלי למצוא אצלנו בית חם. שמחה שהעזת וחושבת שתגלי שהיה כדאי...

. קצת לא נעים להגיד ברוכה הבאה, ובכל פעם מחדש אני מרגישה מוזר/נבוכה עם הברכה הזו למצטרפות החדשות, אך האמת שזה בא ממקום של ברכה על ההצטרפות הדגש|לפורום ולא למעגל היתמות ולכן בכל זאת מברכת כך... אם "תחזרי לאחור" בפורום, תוכלי למצוא את סיפורי (לא רוצה לחזור על עצמי למען כל אותן בנות שכבר שמעו אותו לא פעם...) אך בקצרה אספר לך שאיבדתי את אבי בגיל 5 ואת אמי בגיל 15, נותרתי עם אחי הבוגר שהיה עסוק בענייניו הוא, ולמעשה "גידלתי" את עצמי. עצמאות יתר...? כן זו אני או כך לפחות הייתי עד שעברתי שינוי בחיי והתחלתי "להרשות" לאחרים לעזור לי או לשתף באמת בדברים. עצמאות אין בה רע אלא שכמו כל דבר היא צריכה להיות מאוזנת...מילת מפתח - איזון. זוכרת שאחי אמר פעם שלא היה מתחתן איתי בגלל אותה עצמאות יתר שאת מספרת עליה. עם השנים הדברים קצת השתנו וכיום אני כמעט טוענת לתלותיות...מה שנראה לי הוא שצריך ללמוד לבטוח בחיים ובאחר ורק אז מורידים קצת מאותה עצמאות שלמעשה נועדה להגן ומתוך חוסר ברירה גיליתי שבנות רבות שגדלו ללא אם הפכו לעצמאיות מכורח המציאות,וחוץ מזה מי אמר שנשים עצמאיות זה לא טוב??? אני בעד אבל כמו שאמרתי בצורה מאוזנת. ושוב, שמחה שהעזת ופה בשבילך

. שיהיה לך יום נפלא.

 

[gitta]

אעפ"כ יקרה, שלום לך,

עצמאות יתר יכולה לקבל פנים שונות. כמו איחוד גם אני חושבת שהיא ההיפך מתלות באדם אחר. בשני המצבים לא טוב להימצא בשוליים הקיצוניים, וכדאי להיות באמצע, קצת עצמאיים וקצת תלותיים, בכל פעם לפי הצורך. מכיוון שאת מודעת לנושא זה, יהיה לך קל להתאים את אורח חייך ומחשבותייך לפי הצורך. למשל, כל גבר רוצה "לפרוש את חסותו" על זוגתו ה"חלשה", כי אחרת איך הוא ירגיש גבר גבר? לכן לא כדאי לדעתי להפגין עצמאות יתרה לידו, כאילו הוא מיותר... הבעייה שלי עם עצמאות יתר היתה בגיל שבו לא הבנתי שזה מצבי, עוד בגיל הגן. לא הוצבו לי גבולות, לא התעניינו להיכן אני הולכת ומתי אני חוזרת, הלכתי לבד ברגל לגן וחזרה למרחק של 4 ק"מ בכל כיוון ולא ידעתי שאפשר גם אחרת. בגלל זה נכנסתי הרבה פעמים למצבים שלמזלי נגמרו בטוב, אך יכלו גם להיגמר אחרת. מי שגדל ככה, בלי גבולות ובלי שיצטרך לדווח, עלול לצאת מעופף קצת, במקרה הטוב, ובלתי משתלב במקרה הפחות טוב. אני מקווה שהטלתי קצת אור על הנושא הזה, מנקודת הראות שלי.

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה! ../images/Emo140.gif

סיפור עצוב וכואב. בואי נגיד שהחיים לא פינקו אותך יותר מידי.. אבל יש גם נקודות אור בסיפור. שמחתי לשמוע שמשפחתך החמה אימצה אתכם, ושמחתי גם לשמוע שאת דואגת לעצמך, לוקחת אחריות ושליטה על גורלך, ועושה כמה שאפשר כדי לשדרג את מצבך. כל הכבוד! את מוזמנת להצטרף לביתנו החם.

נשמח לשמוע עוד אודות הקורה איתך.

 

[libi4]

ברוכה הבאה בצל קורתנו../images/Emo24.gif

נעים לי מאוד לראות שהעזת לכתוב....לא תתחרטי....יש כאן פורום נשים מ-ד-ה-י-מ-ו-ת!!! את מגדירה עצמך כסובלת מעצמאות יתר ואני רוצה להגדיר אותך כשורדת...כאדם שיש לו את הכלים להתמודד.כאישה חזקה שאנשים במערכת יחסים לעיתים מפחדים מהעוצמה שלך... מאחלת לך רק טוב.... ברוכה הבאה...

 

[לונה..]

עצמאות יתר

כן, זה לעתים מאוד מורגש אצלי, הדבר היחיד שמעכיר את זה הוא חוסר הבטחון, לעתים... רציתי לשאול אותך לגבי התהליך של החזרה בשאלה, אם זה בסדר מבחינתך. איך עושים את זה?

יש לי תמונה כללית בראש, אבל אף פעם לא דיברתי עם מישהו שחזר, אז נורא מעניין אותי לדעת, גם אם זה נשמע מטופש

. חוץ מזה, זה שינה משהו בפרספקטיבה שלך בנושא השכול? וכמובן, ברוכה הבאה |4u|

 

[לונה..]

מה קורה לאייקון הזה *../images/Emo140.gif

 

[א ף ע ל פ י כ ן]

היי לונה

תודה לכולן על ההתייחסות המחבקת! בקשר לחזרה בשאלה: זה אחד התהליכים היותר מורכבים שאדםפ יכול לעשות, והוא אכן לא קל. הדבר המפתיע שעיקר הקושי הוא לא שלך עם עצמך, אלא שלך מול הסביבה. מי שמכיר קצת חברה דתית יודע שהחשיבות של הכלל שם עולה על זו של הפרט, ובעצם ההחלטה לשנות החוזר בשאלה בעצם מכריז מלחמה שאין בה מנצחים או מפסידים, אבל יש הרבה עוגמת נפש ואכזבה. לעומת זאת, ברמה האישית, זה הרי החלום של כל אחד לקום בבוקר ולהתנהג לפי הקולות הפנימיים שלו. מקווה שהצלחתי להעביר קצת מהחוויה. בקשר לשכול: כשאת מגיעה למסקנה שגורל חייך נתון בידיים שלך ולא בידיים של איזושהי ישות לא מוכרת, יותר קל לחפש את החיובי גם באירועים הקשים ולא לצפות לאיזשהו גואל מסתורי...

 

[לונה..]

תודה ../images/Emo20.gif

אני בהחלט מסכימה עם מה שכתבת, שמחה שהיה לך את האומץ ללכת בגאווה בעקבות הקולות הפנימיים שלך

 

[קוראסון שוקולד]

ברוכה הבאה../images/Emo20.gif

פה תמצאי תמיד הקשבה ויעוץ חם ואוהב לא צינת בת כמה את?

 

[מיכל של הכוכבים]

ברוכה הבאה

שמחה שאת איתנו

 

[נ ע ם ב ת]

נעה תנוע ...

ברוכה הבאה

 

[Ofra m]

נעים מאוד להכיר וברוכה הבאה ולתגובה

אני מאוד מבינה אותך,אולם קשה לי להזדהות איתך כי אומנם שתינו איבדנו אמא בצורה טרגית אבל אני בת 38 ואימי נפטרה לפני שלוש שנים כך שצברתי יותר חוויות עימה ואני יכולה אפילו לזכור איך קולה נשמע,אצלך זה קרה בעודך ילדה ולמרות שהכאב הוא נורא לילדה בגיל זה,אני חושבת ותקני אותי אם אני טועה,עם השנים אולי הוא נדחק והחום שקיבלת מהדודה איכשהו עזר לך לעמוד על הרגליים, והיא היתה בשבילך כאם,ועובדה שהצלחת ואת עצמאית מאוד ומצליחה

עצמאות היתר שאת כותבת לדעתי ואני לא פסיכולוגית,היא משום שהיית חייבת להסתדר עם הרבה דברים בכוחות עצמך,ולסמוך על עצמך,אני לא רואה בזה פסול ואני תמיד דוגלת בסיסמא שאימי תמיד אמרה אם אין אני לי מי לי. ברוכה הבאה לפורום זה נקווה שתהיי עצמאית בשטח...