jellybelly1
New member
חדשה. אולי טריגר
שלום, אני חדשה בפורום, אשמח להזדמנות לשתף כי מרגישה מאוד בודדה עם ההפרעה
היא מלווה אותי כבר כמה שנים, אנורקסיה בשילוב עם בולימיה, על הצד הבולימי פחות או יותר השתלטתי, בפועל פחות מקיאה, אבל המוח שלי עסוק באובססיביות ברצון לאכול
לא נשאר הרבה מקום לשום דבר אחר. לא שהיה משהו אחר לפני שההפרעה נכנסה לחיים שלי, היא מילאה חלל ענקי של חיי חברה חסרים, תחומי עניין לא קיימים... בדידות וריקנות
אני מרגישה שהגעתי לקצה של דרך, שאיבדתי את הכוחות להחזיק את עצמי לא לאכול. אני יודעת שברגע שהפה שלי ייפתח הוא לא ייסגר לעולם כי הייתי שמנה קודם לכן ואני נוטה לקיצוניות באופן כללי. לא יודעת מה יישאר לי אם אהיה גם אומללה, מבוגרת שחיה עם ההורים, לא עובדת ולא מתפקדת וגם שמנה. אני ארצה למות יותר מעכשיו. מצד שני יש את הנזקים שאני גורמת לגוף שלי (הפסקת מחזור, נשירת שיער מזעזעת, אוסטיאופורוזיס) והעובדה שהחיים שלי לא מתקדמים לשום מקום ואולי מידרדרים לאחור.
שלום, אני חדשה בפורום, אשמח להזדמנות לשתף כי מרגישה מאוד בודדה עם ההפרעה
היא מלווה אותי כבר כמה שנים, אנורקסיה בשילוב עם בולימיה, על הצד הבולימי פחות או יותר השתלטתי, בפועל פחות מקיאה, אבל המוח שלי עסוק באובססיביות ברצון לאכול
לא נשאר הרבה מקום לשום דבר אחר. לא שהיה משהו אחר לפני שההפרעה נכנסה לחיים שלי, היא מילאה חלל ענקי של חיי חברה חסרים, תחומי עניין לא קיימים... בדידות וריקנות
אני מרגישה שהגעתי לקצה של דרך, שאיבדתי את הכוחות להחזיק את עצמי לא לאכול. אני יודעת שברגע שהפה שלי ייפתח הוא לא ייסגר לעולם כי הייתי שמנה קודם לכן ואני נוטה לקיצוניות באופן כללי. לא יודעת מה יישאר לי אם אהיה גם אומללה, מבוגרת שחיה עם ההורים, לא עובדת ולא מתפקדת וגם שמנה. אני ארצה למות יותר מעכשיו. מצד שני יש את הנזקים שאני גורמת לגוף שלי (הפסקת מחזור, נשירת שיער מזעזעת, אוסטיאופורוזיס) והעובדה שהחיים שלי לא מתקדמים לשום מקום ואולי מידרדרים לאחור.
