אני וה...הוא?
הסיפור המלא נמצא איפושהו בארכיון אבל לא אכפת לי לכתוב אותו שוב ושוב ושוב
נפגשנו פעם אחת לפני בדיוק שנה... החברה הכי טובה שלי מעפולה באה אליי לסופ"ש ורצתה לפגוש ידידים שלה מהאיזור אז ירדתי איתה לעיר וישבנו איתם אולי אולי אולי חצי שעה. לי היה חבר... הוא היה בתהליך של פרידה קשה ובכלל לא שמנו אחד על השנייה... אני אפילו לא בטוחה שהוא אמר לי שלום. אחרי כמה חודשים אני והאקס נפרדנו.... סיפור ארוך ולא מעניין.... עברתי תקופה נוראית ואותה חברה באה אליי להיות איתי כמה ימים... היא התחברה למסן שלה מהמחשב שלי והתכתבה עם הידיד שלה... לא הרגשתי מאוהבת או משהו אבל נורא רציתי להמשיך לדבר איתו ואמרתי לה שתשאל אם זה בסדר שאני אוסיף אותו למסן. הוא היה בדיוק בבית סופשבוע ואני הייתי אצל דוד שלי בחולון אז התכתבנו פשוט המון ועל מלא דברים. ביום ראשון שאלתי את חברה שלי אם היא חושבת שזה בסדר שאני אשלח לו סמס "יום מקסים" או משו
והתפתחה מסורת שיחות והודעות בוקר-ערב-לילה. נורא פחדתי להתחיל איתו קשר כי היה לי ברור שאם זה לא יצליח זה יפגע ביחסים של החברה שלי איתו והם ממש אחים ב5 שנים האחרונות... אבל עם כל שיחה איתו הרגשתי שאני מתאהבת יותר... כשלא דיברנו רק חשבתי עליו...כתבתי עליו שירים
חפרתי עליו ברמות בפורומים/ בלוג/אייסי/מסן/כל אמצעי תקשורת אחר. ואז התברר לי שהוא משתף את חברה שלי בדיוק באותם הדברים.... וחברה שלי לא יכולה פשוט לשבת ולשתוק..חחחחח בקיצור היא אמרה לי כל מה שהוא אמר ואני די אנסתי אותו להגיד לי את זה בטלפון כשהוא היה בבסיס. לא הבנתי אחרי השיחה הזאת אם אנחנו ביחד או לא עד שכמה ימים אחרי זה הוא אמר משו "ואם אפשר להביא חברות אז תדברי עם ההורים כבר מעכשיו..." [לעצמי: הוווווו אנחנו ביחד!!] ונפגשנו בין שבוע לשבועיים אחרי זה בשישי אחרי הצהריים..היה הכי מושלם! ומאז אנחנו ביחד.. אתמול חמישה חודשים...
אז ככה... אני תלמידת יב וחבר שלי עוד מעט מתגייס. אני אשמח לשמוע על הנסיון שלכן במצב הזה- זה מקשה על הקשר? מחזק אותו?
