חדר מיון 24-25.5
לא ישנתי בלילה ההוא. למרות שכבר איני עובד שם חזרתי. זה היה אינסטינקט, לא היתה ברירה אחרת. במשך שעות הייתי שם, טיפלתי בפצועים שמעתי את הצעקות- כאב, כעס, בלבול וכולי... לא ישנתי באותו לילה, ובבוקר חזרתי הביתה הרוג. ועכשיו אני חושב לי, יותר מ300 פצועים, עדין יש נעדרים, איזה אסון. ובטלויזיה מקרינים שוב ושוב את התמונות מסרט הוידיאו, בשביל מה??? עברנו שם אתמול במקום ההוא בדרכנו לחברים מרחוק זה נראה שקט ודומם ואין שום סימן לדרמה, אם מסתכלים היטב רואים את המחלצים עובדים כמו חבורה של נמלים עמלניות.ואני חושב על החוגגים, שבשניה רגע של שמחה הפך לסיוט עבורם. ואני גם מוצא את עצמי כועס, על החיפוף, על חוסר תשומת הלב ועל התחמונים שגבו את חייהם של יותר מעשרים ואת שמחתם של מאות...
לא ישנתי בלילה ההוא. למרות שכבר איני עובד שם חזרתי. זה היה אינסטינקט, לא היתה ברירה אחרת. במשך שעות הייתי שם, טיפלתי בפצועים שמעתי את הצעקות- כאב, כעס, בלבול וכולי... לא ישנתי באותו לילה, ובבוקר חזרתי הביתה הרוג. ועכשיו אני חושב לי, יותר מ300 פצועים, עדין יש נעדרים, איזה אסון. ובטלויזיה מקרינים שוב ושוב את התמונות מסרט הוידיאו, בשביל מה??? עברנו שם אתמול במקום ההוא בדרכנו לחברים מרחוק זה נראה שקט ודומם ואין שום סימן לדרמה, אם מסתכלים היטב רואים את המחלצים עובדים כמו חבורה של נמלים עמלניות.ואני חושב על החוגגים, שבשניה רגע של שמחה הפך לסיוט עבורם. ואני גם מוצא את עצמי כועס, על החיפוף, על חוסר תשומת הלב ועל התחמונים שגבו את חייהם של יותר מעשרים ואת שמחתם של מאות...