חדר כושר חלק ראשון
שרה היתה גדולה ממני בכעשרים שנה. חברה – שכנה שנעשתה שותפה לסודות ההתבגרות שלי. שרה יעצה לי כשהתלבטתי. ליוותה את אהבותי הראשונות ושמעה בפרטי פרטים את התנסויותי עם בנים. עכשיו הייתי אחרי כל זה. גמרתי עם החבר. גמרתי עם התיכון וגמרתי עם האזרחות. התגייסתי. טירונות, קורס, הגעתי ליחידה וקיבלתי רגילה. בדרך הביתה החלטתי לעלות אליה, לשמוע ממנה אם המדים הולמים אותי. סיפרתי לה מה קורה ובעיקר מה לא קורה. "את נראית נורא חוורת" העירה (ברכה פולנית מסורתית...) והזמינה אותי ביום ראשון לבריכה שבה הפעילה שרה את המזנון. תחילת יוני. חם אבל החופש הגדול עוד לא פרץ, והבריכה כמעט ריקה. המציל השתעמם ורק כמה פנסיונרים נהנו מלפטפט ליד הבריכה. אחרי שקצת השתכשכתי במים פרסתי מגבת ושכבתי להשתזף בדשא, ליד שפת הבריכה. כמעט נרדמתי. השקט הופר. שני חתיכים בני עשרים פלוס פטפטו עם המציל, סקרו את האזור, קלטו אותי, ניפחו חזיהם והעלו קצת את הטונים בשיחה. ידעתי שהם יבואו. אחד אחר השני קפצו למים בראוותנות ושחו לאורך הבריכה יוצרים שבילי קצף על המים הרגועים. רגעים אחריכן הם הגיחו מן המים ממש ליידי, מבהילים אותי בקריאות "היי" קולניות. כשעברו ממש מעלי התיזו טיפות קרות על עורי החם. קפצתי. "הרטבתם אותי !" קראתי. "רק הגענו וכבר את רטובה ?" העיר אחד מהם. השני צחק. אני חושבת שהסמקתי אבל התאוששתי והצטרפתי לצחוקיהם. ראיתי מבט חומד. הסתכלתי על עצמי. הפטמות בלטו דרך הבד הכחול של הביקיני. שאלתי אותם מי הם. יוני הבלונדיני השזוף הוא מפעיל חדר הכושר וגבי, השחרחר, מדריך הטניס, ולשניהם אין תעסוקה בשעות האלו של הבוקר. השיחה פרחה ויוני הזמין אותי לראות את חדר הכושר. השמש החלה לצרוב ולא רציתי להצלות בשמש הצהרים. נעניתי להזמנה. בדרך עצרתי ליד שרה. דיווחתי לה על ההזמנה. שרה חייכה אלי חיוך ממזרי, פתחה מגירה והוציאה ממנה שתי חפיסות והציעה לי אותן. "על כל צרה" אמרה. זיהיתי את הקונדומים ומצאתי שזה הרגע לומר לה כמה אני אוהבת אותה. תחבתי את הקונדומים לתיקי. "על כל צרה שתבוא, הלוואי..." אמרתי לעצמי.
שרה היתה גדולה ממני בכעשרים שנה. חברה – שכנה שנעשתה שותפה לסודות ההתבגרות שלי. שרה יעצה לי כשהתלבטתי. ליוותה את אהבותי הראשונות ושמעה בפרטי פרטים את התנסויותי עם בנים. עכשיו הייתי אחרי כל זה. גמרתי עם החבר. גמרתי עם התיכון וגמרתי עם האזרחות. התגייסתי. טירונות, קורס, הגעתי ליחידה וקיבלתי רגילה. בדרך הביתה החלטתי לעלות אליה, לשמוע ממנה אם המדים הולמים אותי. סיפרתי לה מה קורה ובעיקר מה לא קורה. "את נראית נורא חוורת" העירה (ברכה פולנית מסורתית...) והזמינה אותי ביום ראשון לבריכה שבה הפעילה שרה את המזנון. תחילת יוני. חם אבל החופש הגדול עוד לא פרץ, והבריכה כמעט ריקה. המציל השתעמם ורק כמה פנסיונרים נהנו מלפטפט ליד הבריכה. אחרי שקצת השתכשכתי במים פרסתי מגבת ושכבתי להשתזף בדשא, ליד שפת הבריכה. כמעט נרדמתי. השקט הופר. שני חתיכים בני עשרים פלוס פטפטו עם המציל, סקרו את האזור, קלטו אותי, ניפחו חזיהם והעלו קצת את הטונים בשיחה. ידעתי שהם יבואו. אחד אחר השני קפצו למים בראוותנות ושחו לאורך הבריכה יוצרים שבילי קצף על המים הרגועים. רגעים אחריכן הם הגיחו מן המים ממש ליידי, מבהילים אותי בקריאות "היי" קולניות. כשעברו ממש מעלי התיזו טיפות קרות על עורי החם. קפצתי. "הרטבתם אותי !" קראתי. "רק הגענו וכבר את רטובה ?" העיר אחד מהם. השני צחק. אני חושבת שהסמקתי אבל התאוששתי והצטרפתי לצחוקיהם. ראיתי מבט חומד. הסתכלתי על עצמי. הפטמות בלטו דרך הבד הכחול של הביקיני. שאלתי אותם מי הם. יוני הבלונדיני השזוף הוא מפעיל חדר הכושר וגבי, השחרחר, מדריך הטניס, ולשניהם אין תעסוקה בשעות האלו של הבוקר. השיחה פרחה ויוני הזמין אותי לראות את חדר הכושר. השמש החלה לצרוב ולא רציתי להצלות בשמש הצהרים. נעניתי להזמנה. בדרך עצרתי ליד שרה. דיווחתי לה על ההזמנה. שרה חייכה אלי חיוך ממזרי, פתחה מגירה והוציאה ממנה שתי חפיסות והציעה לי אותן. "על כל צרה" אמרה. זיהיתי את הקונדומים ומצאתי שזה הרגע לומר לה כמה אני אוהבת אותה. תחבתי את הקונדומים לתיקי. "על כל צרה שתבוא, הלוואי..." אמרתי לעצמי.
