ארנב ערבות
New member
חדר חשוך
מזדרון ארוך, בית מלון שקט.
את עוברת דלת אחר דלת, עד שלבסוף את נעמדת מול מספר 309.
ידך קרבה לדלת, ולרגע מהססת.
את יודעת שמאחורי הדלת הזו מסתתר בעיקר הלא נודע.
חששות, תשוקה, דפיקות לב.
לבסוף את דופקת קלות. בתוך תוכך מקווה שאולי לא יהיה מענה מצידה השני של הדלת.
אבל קול בס עמוק עונה, היכנסי.
פותחת את הדלת, נכנסת. סיגרי את הדלת אומר הקול.
החדר חשוך לחלוטין. את נעמדת צמודה לדלת הסגורה.
תנעלי את הדלת מצווה.
את נענת. עכשיו עינייך התחילו להתרגל לחשכה.
חדר גדול, מיטה זוגית. כורסת יחיד, ודמות יושבת בה.
יש דבר מה על הרצפה למרגלות הכורסה, אך אינך מזהה מה זה.
ליד הדלת תמצאי שקית ניילון, בתוכה כיסוי עיניים אומר הקול, ועכשיו את מזהה שזה קולו של היושב בכורסה. קחי אותו, כסי את עינייך.
את מצייתת. בשקית פרטי לבוש שונים, אזיקים, שוט, ועוד מיני אביזרי מין. את מוצאת את כיסוי העיניים.
לובשת אותו על ראשך.
עכשיו חשכה מוחלטת.
במובן מסויים האפלה הזו מקילה עלייך. ברור ך לגמרי שמעכשיו הוא שולט בך לחלוטין.
תתפשטי, אומר הקול. עכשיו כבר אין היסוסים, בתנועות מהירות משילה מעלייך את הגופיה הדקה, חולצת את סנדלייך. רוכסן נפתח, והחצאית על הרצפה.
את החזיה גם, אומר בתון תקיף, ובפעם הבאה שלא תצייתי, יהיו לכך השלכות.
גוערת בעצמך שהתרשלת, פותחת את החזיה, מוצאת דרכה אל הרצפה. הפעם לא ממתינה שיגער בך שוב, את מושכת את התחתונייך מטה.
עומדת מולו ערומה לחלוטין.
על ארבע, מצווה הקול.
את יורדת מטה. לפתע את מרגישה את נשימתו קרוב קורב, מגע על צווארך, תחושה של חומר קשה. ואז את מבינה, קולר נסגר סביב צווארך. הקולר קשור ככל הנראה לרצועה, אשר נמשכת ברגע זה, מכריחה אותך להתקדם לכיוון הכורסה.
את הולכת על 4 מספר צעדים, ואז את נתקלת בגוף אחר. ממגע ידייך את מנחשת (נכונה) שזה גוף נשי.
יופי, כלבות טובות הקול אומר. כן, צדקת, עוד אשה נמצאת פה כנראה הגוף הזר שלא היית בטוחה לגביו כשעוד יכולת לראות מעט מהחדר.
לפסק רגליים אומר הקול, ואת לא יודעת אם הוא התכוון אלייך או לבחורה השניה. אבל את לא לוקחת את הסיכון,ומפסקת אותן.
איי! נשמעה צעקה מהשניה, ואז צליל של סטירה על גוף.
זאת הפעם האחרונה שאת מצייצת בלי רשות, ברור?? צוער הקול הסמכותי. כן אדון עונה בקול סדוק.
ואז את מרגישה על בשרך מה הוביל ליבבה. חפץ פלסטי נדחף לפי הטבעת שלך. את נושכת שפתיים מתאמצת לא להשמיע קול.
התחושה כואבת, שורפת. לבסוף הוא מסיים, החפץ נשאר תחוב בתוכך. באט פלאג את מנחשת.
שקט. קול נשימתה צמוד אלייך. את מנחשת שראשה נמצא סנטימטרים בודדים מראשך.
קולו לא נשמע, ואת לפעת חוששת שאולי השאיר אתכן כאן לבד.
המשך יבוא...
מזדרון ארוך, בית מלון שקט.
את עוברת דלת אחר דלת, עד שלבסוף את נעמדת מול מספר 309.
ידך קרבה לדלת, ולרגע מהססת.
את יודעת שמאחורי הדלת הזו מסתתר בעיקר הלא נודע.
חששות, תשוקה, דפיקות לב.
לבסוף את דופקת קלות. בתוך תוכך מקווה שאולי לא יהיה מענה מצידה השני של הדלת.
אבל קול בס עמוק עונה, היכנסי.
פותחת את הדלת, נכנסת. סיגרי את הדלת אומר הקול.
החדר חשוך לחלוטין. את נעמדת צמודה לדלת הסגורה.
תנעלי את הדלת מצווה.
את נענת. עכשיו עינייך התחילו להתרגל לחשכה.
חדר גדול, מיטה זוגית. כורסת יחיד, ודמות יושבת בה.
יש דבר מה על הרצפה למרגלות הכורסה, אך אינך מזהה מה זה.
ליד הדלת תמצאי שקית ניילון, בתוכה כיסוי עיניים אומר הקול, ועכשיו את מזהה שזה קולו של היושב בכורסה. קחי אותו, כסי את עינייך.
את מצייתת. בשקית פרטי לבוש שונים, אזיקים, שוט, ועוד מיני אביזרי מין. את מוצאת את כיסוי העיניים.
לובשת אותו על ראשך.
עכשיו חשכה מוחלטת.
במובן מסויים האפלה הזו מקילה עלייך. ברור ך לגמרי שמעכשיו הוא שולט בך לחלוטין.
תתפשטי, אומר הקול. עכשיו כבר אין היסוסים, בתנועות מהירות משילה מעלייך את הגופיה הדקה, חולצת את סנדלייך. רוכסן נפתח, והחצאית על הרצפה.
את החזיה גם, אומר בתון תקיף, ובפעם הבאה שלא תצייתי, יהיו לכך השלכות.
גוערת בעצמך שהתרשלת, פותחת את החזיה, מוצאת דרכה אל הרצפה. הפעם לא ממתינה שיגער בך שוב, את מושכת את התחתונייך מטה.
עומדת מולו ערומה לחלוטין.
על ארבע, מצווה הקול.
את יורדת מטה. לפתע את מרגישה את נשימתו קרוב קורב, מגע על צווארך, תחושה של חומר קשה. ואז את מבינה, קולר נסגר סביב צווארך. הקולר קשור ככל הנראה לרצועה, אשר נמשכת ברגע זה, מכריחה אותך להתקדם לכיוון הכורסה.
את הולכת על 4 מספר צעדים, ואז את נתקלת בגוף אחר. ממגע ידייך את מנחשת (נכונה) שזה גוף נשי.
יופי, כלבות טובות הקול אומר. כן, צדקת, עוד אשה נמצאת פה כנראה הגוף הזר שלא היית בטוחה לגביו כשעוד יכולת לראות מעט מהחדר.
לפסק רגליים אומר הקול, ואת לא יודעת אם הוא התכוון אלייך או לבחורה השניה. אבל את לא לוקחת את הסיכון,ומפסקת אותן.
איי! נשמעה צעקה מהשניה, ואז צליל של סטירה על גוף.
זאת הפעם האחרונה שאת מצייצת בלי רשות, ברור?? צוער הקול הסמכותי. כן אדון עונה בקול סדוק.
ואז את מרגישה על בשרך מה הוביל ליבבה. חפץ פלסטי נדחף לפי הטבעת שלך. את נושכת שפתיים מתאמצת לא להשמיע קול.
התחושה כואבת, שורפת. לבסוף הוא מסיים, החפץ נשאר תחוב בתוכך. באט פלאג את מנחשת.
שקט. קול נשימתה צמוד אלייך. את מנחשת שראשה נמצא סנטימטרים בודדים מראשך.
קולו לא נשמע, ואת לפעת חוששת שאולי השאיר אתכן כאן לבד.
המשך יבוא...
