חדר האוכל - טייק 2
אני חושב שבביקור השני הצלחנו לפענח את הגנום של המקום – הוא יקר. כן, אפרט קצת בהמשך.
לקחנו כך :
מזאט של ממרח כבד ולחם גרעינים עם שני ממרחונים – הכל טעים, הכבד מרוח בכמות יחסית קטנה ועליו כמות יפה של בצל מטוגן היטב, מלפפון חמוץ אחד מוצלח לסוגו. לחם הגרעינים טעים, לא גדול במיוחד, שני הממרחונים גם הם מיוחדים וטעימים, מוגשים בפינכונת "סימבולית". השילוב של השניים מביא אותנו במחיר ל 46 ש"ח – וזה המון ביחס לתמורה, לדעתי.
רביולי ערמונים וארטישוק ירושלמי, "נגיעות" תרד תורכי – נחמד שהתרד תורכי, מעריך את זה. המנה עולה 62 ש"ח, וקולעת להגדרה בגודלה ובכמותה למנת ביניים. המנה טעימה מאוד, עשויה היטב, הרביולי מעט יבשים לטעמי עם מה שנראה כ"דיסק" מחית ערמונים, הארטישוק הירושלמי עשוי נהדר, התרד תורכי.. הכל טוב ויפה, אבל מול קונספט המסעדה כ"מנות לחלוקה", זו מנת חלוקה עגומה. אולי אם כקונספט הלא רשמי של המסעדה היינו מזמינים "המון מנות לחלוקה", זו הייתה מנת חלוקה נחמדה, אך הארנק בהחלט היה יוצא קליל יותר בהתאם.
"מחבת שרימפס" עם ברוקולי ושאר ירקות ברוטב שמנתי – המלצרית טרחה להדגיש שמדובר ב 9 יחידות, פסדר. לעולם אתלבט ביני לבין עצמי מה מקור השרימפסים הדי קטנים אך נחמדים, ואנחש שמדובר בטייגרים שמגיעים כבלוק קפוא ומופשרים אך אינם מבושלים מראש ומקבלים טיפול נאות וזמן בישול "על הנקודה" בחדר האוכל, כי הם באמת היו עשויים טוב מאוד, אך לא מדובר כמובן בחומר גלם מצויין.
שוב, המנה יכולה להיות מוגדרת כמנת מיניים, במיוחד כשמדובר בפרוטאין ימי.. שאר התוספות מסביב לא "כבדות" וממלאות, ובהחלט הרוטב ימי לבנבן אך די קליל, אולי בחיזוק יין לבן אך לא הרגיש בטעמו משהו שאזכור לדורות. 89 ש"ח הוא תמחור פראי לטעמי למנה הזו – כשאין בה שום דבר יוצא דופן וראוי לציון מעבר לדיוק ברמת הכנת השרימפס.
הקינוח – לקחנו את "מיוחד היום" או "לא רשום בתפריט היום", רצינו בכוונה קינוח שאינו שוקולדי וקלורי מאוד כמו עוגת השוקולד הדי מוצלחת שלהם, כך שהתיאור טארט אגסים עם "קרם שקדים" בליווי גלידת וניל התאים לנו מאוד, לפחות בצד הקל יותר. המנה הייתה גרועה ומאוד לא מומלצת – הגיעה צלחת מבויישת עם חתיכת טארט הקטנה ביותר שקיבלתי אי פעם במסעדה או בבית קפה, בביצוע רע ולטעמי גם מתק מידי. הבסיס יבשושי ולא נעים, קרם השקדים הגרוע ביותר שפגשתי עם רמיזות שקדים ושוב, יובש. אסתכן מאוד ואומר שגלידת הוניל הסבירה ולא יותר למקום "בסדר גודל כזה" ונגיעות סימבוליות של גרגרי הוניל, אינה מיוצרת שם, כי פשוט היא הייתה יותר מידי דומה לגלידת הוניל שאכלנו שם לפני כחודש. ב 32 ש"ח ללא ספק הקינוח הגרוע שפגשתי בשנה האחרונה.
שתי בירות האחת אלכסנדר בלונד (32 ש"ח למיטב זיכרוני, ככה לא מחדירים בירות "חדשות" במסעדות) וחצי גולדסטאר ב 26 שהיה נחמד.
סה"כ כ 300 ש"ח לזוג – זהו סכום שמאוד לא נוח לי להוציא באופן "סדיר" על ארוחה כזו, אני חושב שהתמורה מאוד בסימן שאלה. זו מסעדה נחמדה ומאוד משתדלת, אבל לי היא מסתמנת לאחר הביקור השני כבעייתית.
השירות אגב היה נחמד מאוד, אך דבר אחד בתחילת הארוחה הפריע לי מאוד – התלבטנו בין הרביולי למנה ממיוחדי היום וקיבלנו תשובה ששתי המנות שונות מאוד ושאפשר להזמין את שתיהן, או משהו בסיגנון של "ללכת על שתיהן". אני מבין את הכוונה הכללית של התשובה, ששתי המנות כנראה ראויות (או אולי כל התפריט) ובקונסטלציה מסוימת אפשר לבנות ארוחה עם שתיהן ביחד, אבל זה לא מה שאני שאלתי, ואם הייתי רוצה להזמין עוד מנות "לחלוקה", הייתי עושה את זה בעצמי
אני חושב שבביקור השני הצלחנו לפענח את הגנום של המקום – הוא יקר. כן, אפרט קצת בהמשך.
לקחנו כך :
מזאט של ממרח כבד ולחם גרעינים עם שני ממרחונים – הכל טעים, הכבד מרוח בכמות יחסית קטנה ועליו כמות יפה של בצל מטוגן היטב, מלפפון חמוץ אחד מוצלח לסוגו. לחם הגרעינים טעים, לא גדול במיוחד, שני הממרחונים גם הם מיוחדים וטעימים, מוגשים בפינכונת "סימבולית". השילוב של השניים מביא אותנו במחיר ל 46 ש"ח – וזה המון ביחס לתמורה, לדעתי.
רביולי ערמונים וארטישוק ירושלמי, "נגיעות" תרד תורכי – נחמד שהתרד תורכי, מעריך את זה. המנה עולה 62 ש"ח, וקולעת להגדרה בגודלה ובכמותה למנת ביניים. המנה טעימה מאוד, עשויה היטב, הרביולי מעט יבשים לטעמי עם מה שנראה כ"דיסק" מחית ערמונים, הארטישוק הירושלמי עשוי נהדר, התרד תורכי.. הכל טוב ויפה, אבל מול קונספט המסעדה כ"מנות לחלוקה", זו מנת חלוקה עגומה. אולי אם כקונספט הלא רשמי של המסעדה היינו מזמינים "המון מנות לחלוקה", זו הייתה מנת חלוקה נחמדה, אך הארנק בהחלט היה יוצא קליל יותר בהתאם.
"מחבת שרימפס" עם ברוקולי ושאר ירקות ברוטב שמנתי – המלצרית טרחה להדגיש שמדובר ב 9 יחידות, פסדר. לעולם אתלבט ביני לבין עצמי מה מקור השרימפסים הדי קטנים אך נחמדים, ואנחש שמדובר בטייגרים שמגיעים כבלוק קפוא ומופשרים אך אינם מבושלים מראש ומקבלים טיפול נאות וזמן בישול "על הנקודה" בחדר האוכל, כי הם באמת היו עשויים טוב מאוד, אך לא מדובר כמובן בחומר גלם מצויין.
שוב, המנה יכולה להיות מוגדרת כמנת מיניים, במיוחד כשמדובר בפרוטאין ימי.. שאר התוספות מסביב לא "כבדות" וממלאות, ובהחלט הרוטב ימי לבנבן אך די קליל, אולי בחיזוק יין לבן אך לא הרגיש בטעמו משהו שאזכור לדורות. 89 ש"ח הוא תמחור פראי לטעמי למנה הזו – כשאין בה שום דבר יוצא דופן וראוי לציון מעבר לדיוק ברמת הכנת השרימפס.
הקינוח – לקחנו את "מיוחד היום" או "לא רשום בתפריט היום", רצינו בכוונה קינוח שאינו שוקולדי וקלורי מאוד כמו עוגת השוקולד הדי מוצלחת שלהם, כך שהתיאור טארט אגסים עם "קרם שקדים" בליווי גלידת וניל התאים לנו מאוד, לפחות בצד הקל יותר. המנה הייתה גרועה ומאוד לא מומלצת – הגיעה צלחת מבויישת עם חתיכת טארט הקטנה ביותר שקיבלתי אי פעם במסעדה או בבית קפה, בביצוע רע ולטעמי גם מתק מידי. הבסיס יבשושי ולא נעים, קרם השקדים הגרוע ביותר שפגשתי עם רמיזות שקדים ושוב, יובש. אסתכן מאוד ואומר שגלידת הוניל הסבירה ולא יותר למקום "בסדר גודל כזה" ונגיעות סימבוליות של גרגרי הוניל, אינה מיוצרת שם, כי פשוט היא הייתה יותר מידי דומה לגלידת הוניל שאכלנו שם לפני כחודש. ב 32 ש"ח ללא ספק הקינוח הגרוע שפגשתי בשנה האחרונה.
שתי בירות האחת אלכסנדר בלונד (32 ש"ח למיטב זיכרוני, ככה לא מחדירים בירות "חדשות" במסעדות) וחצי גולדסטאר ב 26 שהיה נחמד.
סה"כ כ 300 ש"ח לזוג – זהו סכום שמאוד לא נוח לי להוציא באופן "סדיר" על ארוחה כזו, אני חושב שהתמורה מאוד בסימן שאלה. זו מסעדה נחמדה ומאוד משתדלת, אבל לי היא מסתמנת לאחר הביקור השני כבעייתית.
השירות אגב היה נחמד מאוד, אך דבר אחד בתחילת הארוחה הפריע לי מאוד – התלבטנו בין הרביולי למנה ממיוחדי היום וקיבלנו תשובה ששתי המנות שונות מאוד ושאפשר להזמין את שתיהן, או משהו בסיגנון של "ללכת על שתיהן". אני מבין את הכוונה הכללית של התשובה, ששתי המנות כנראה ראויות (או אולי כל התפריט) ובקונסטלציה מסוימת אפשר לבנות ארוחה עם שתיהן ביחד, אבל זה לא מה שאני שאלתי, ואם הייתי רוצה להזמין עוד מנות "לחלוקה", הייתי עושה את זה בעצמי
הוא לטעמי הפך את המנה למשהו אחר. 