חדוות נתינה

[גדעון היחידי]

חדוות נתינה
איני מבקש להלאות אתכם
חריג שאני כותב כ"כ הרבה
נראה לי ששיר זה יהנה אתכם, לכן הבאתי אותו עתה
שב"ש גידי.

חדוות נתינה

רוח נושאת אותי אלייך
נושבת בשיבלים,
שיד קוצר בהן אחרה.

מעט הועם הזוהר, הגו שפוף -
מכובד המעמסה.
אך הברק נותר בעינייך
כגחלים, רושפות במדורה.

עדיין לא נועדנו,
אך לי את מצטיירת כנפש יפה .
מפרי דמיוני נוצרת,
עתה,
אני נופח בך אהבה.
גידי.

הערה.
את המילה נופח לקחתי מספר של דפנה דה מוריאק בשם "נופחי הזכוכיתץ

 

[שוש אור]

חוות דעת אישית
הרעיון שעומד בבסיס ה'שיר' יפה,
בחירת המילים נכונה,
הדימויים וההשאלות נאים,
אבל גדעון, צר לי, החיבור של כל אלה לכדי יצירת שיר פשוט אינה עובדת.
זה נקרא כמו משהו שילד צעיר היה כותב.
איך כתבה לפני, במקום אחר, יחפה?
מאד בוסרי.

אל תנטוש את רעיון הכתיבה,
לך לסדנאות שיתנו בידך את הכלים לקחת את החומרים ולהפוך אותן ל'יצירות'.

לא חייבים להיות ביאליק ולא טשרנחובסקי,
ובכל זאת, צריך טיפה יותר מיכולת ביטוי ומילים יפות.

שבת שלום

** אגב, לגבי 'נופח בך' - חיפשתי ולא מצאתי שום הסבר לכוונה שאתה מכוון אליה למעט זו אשר שלחתי לך בהתכתבויות במסרים בינינו.
אולם עוד בדיקה אחת עשיתי וכאשר אקבל תשובה, מבטיחה לעדכן ואולי אחכים ואלמד שלמילה 'נופח' אכן יש משמעות נוספת על זו הידועה והמוכרת.

 

[גדעון היחידי]

שוש אור
תודה לך על הערותייך ושבת שלום
גידי

 

[יחפהבפארק]

אני מצטרפת לביקורת הזאת

לגבי המילה נופח, אני יודעת שיש מה שנקרא נופח את נשמתו, כלומר נופח = מוציא/משחרר.
אבל אני לא בטוחה כבר בכלום.

 

[שוש אור]

הבטחתי ומקיימת
פניתי אל האקדמיה ללשון העברית ולהלן התשובה של תמר כץ מן המזכירות המדעית:

מנפח זכוכית או נפח זכוכית?

נכון לומר מנפחי זכוכית וגם נַפָּחֵי זכוכית, ונראה ששני הצירופי האלה משמשים. האקדמיה לא עסקה בעניין זה ואין קביעה מחייבת.
בלשון חז"ל אדם היוצר כלי זכוכית ומוכר אותם נקרא זַגָּג. אך בעברית החדשה נתייחדה מילה זו לאדם החותך זכוכיות ומתקינן בחלונות ובדלתות.

*** אין כל איזכור להטיה 'נופח' בהקשר זה ומכאן שהפירוש היחידי הנו: הוציא אויר מגופו; שחרר נפיחה; הפליץ.
וכפי שכתבתי לך קודם, אני משוכנעת ללא כל צל של ספק שלא לזאת כיוונת