אמא של שירה היחידה
New member
חדוות העשייה
מעשייה על עשייה.. ואומנם יש בה מכשפה,ופייה,אבל גם מוסר השכל,כנהוג במשלים... בת הטוחן` טחנת קמח הייתה לטוחן,ומאפייה צמודה.את הקמח שטחן,אפתה ביתו ללחמים טעימים.וכשהייתה לשה את הבצק,הייתה מזמרת זמר יפה: הוי,קמח,שמרים, מים ובייצים! אם אוסיף סוכר,ומלח, הבצק ייתפח לבטח!. בתנור יזהיב, מאפה מרהיב... ומכשפה אחת,שמעה את הזמר,את קולה היפה,הלחן המופלא-וחמדה אותו לעצמה. היא הופיעה בפני בת הטוחן,והציעה לה עיסקה:הזמר הזה,תמורת עושר מופלג."לכי לך מכאן! אין אני עושה סחר-מכר עם מכשפות!.והזמר הזה,הוא שלי,ואיתי תמיד יישאר!"-השיבה בת הטוחן.אך המכשפה,הייתה ברייה עיקשת.היא חזרה והציעה את העיסקה.שוב ושוב,יום יום,במשך שנה תמימה... אך גם אז,נענתה בשלילה.היא לא אמרה נואש,והמשיכה להטריד את בת הטוחן שנה נוספת... עתה אמרה בת –הטוחן:"קשה לדמיין עושר ששווה את הזמר הזה... אומנם העבודה בטחנה קשה,אך לא אתן את הזמר,ולו בעבור חיי נוחות ורווחה". המכשפה המשיכה להציע את הצעתה המפתה,ובמשך השנה השלישית,אמרה בתחילה בת הטוחן כי:"הזמר שווה מיליון מטבעות של זהב".ובסופה,הסכימה למוכרו תמורת אלף ואחת מטבעות זהב... באותו יום שבו נחתמה העיסקה,שבתה הטחנה והמאפייה. לא היה צורך עוד להרוויח את הלחם,במכירת לחם... תחילה,הייתה בת הטוחן מרוצה עד מאוד-איזו עיסקה מוצלחת!. לא תצטרך לעבוד עוד יום אחד בחייה!! אולם,הזמר חסר לה.היא הרגישה ריקה בלעדיו.וחייה הלכו ונראו עגומים יותר ויותר... כשטיילה יום אחד לייד המאפייה,מנסה להזכר בזמר ההוא,שנדמה כבר מעורפל בזכרונה,פגשה אותה פייה."פייה טובה!-לו רק יכולת להחזיר לי את הזמר שלי!.את כל העושר שקיבלתי,הייתי נותנת עכשיו בעבור הזמר שאבד לי בסיכלותי!". ענתה הפייה:"אם באמת את נחושה בדעתך,יישנה דרך.קיראי לאביך לטחון קמח לשבעה לחמים,ואחר-כך אפי אותם". עשתה בת הטוחן כעצתה.והנה פלא-משערבבה את חומרי הלישה,החלה מפזמת את אותו זמר... "פייה טובה!.איך הצלחת להחזיר אליי את הזמר??"-שאלה משתאה. צחקה הפייה:"את הזמר,החזרת את...מה שאבד לך,היה חדוות העשייה. הזמר היה חלק ממנה,וכשהפסקת להכין,לעבוד,-הוא נעלם... אך משחזרת שוב לאפות,ליבך התמלא שוב,והזמר התחדש". המכשפה הופיע שם,ובכעס לקחה את כל העושר חזרה אליה.אך בת הטוחן,הייתה מאושרת,ושמיחה בחלקה...
מעשייה על עשייה.. ואומנם יש בה מכשפה,ופייה,אבל גם מוסר השכל,כנהוג במשלים... בת הטוחן` טחנת קמח הייתה לטוחן,ומאפייה צמודה.את הקמח שטחן,אפתה ביתו ללחמים טעימים.וכשהייתה לשה את הבצק,הייתה מזמרת זמר יפה: הוי,קמח,שמרים, מים ובייצים! אם אוסיף סוכר,ומלח, הבצק ייתפח לבטח!. בתנור יזהיב, מאפה מרהיב... ומכשפה אחת,שמעה את הזמר,את קולה היפה,הלחן המופלא-וחמדה אותו לעצמה. היא הופיעה בפני בת הטוחן,והציעה לה עיסקה:הזמר הזה,תמורת עושר מופלג."לכי לך מכאן! אין אני עושה סחר-מכר עם מכשפות!.והזמר הזה,הוא שלי,ואיתי תמיד יישאר!"-השיבה בת הטוחן.אך המכשפה,הייתה ברייה עיקשת.היא חזרה והציעה את העיסקה.שוב ושוב,יום יום,במשך שנה תמימה... אך גם אז,נענתה בשלילה.היא לא אמרה נואש,והמשיכה להטריד את בת הטוחן שנה נוספת... עתה אמרה בת –הטוחן:"קשה לדמיין עושר ששווה את הזמר הזה... אומנם העבודה בטחנה קשה,אך לא אתן את הזמר,ולו בעבור חיי נוחות ורווחה". המכשפה המשיכה להציע את הצעתה המפתה,ובמשך השנה השלישית,אמרה בתחילה בת הטוחן כי:"הזמר שווה מיליון מטבעות של זהב".ובסופה,הסכימה למוכרו תמורת אלף ואחת מטבעות זהב... באותו יום שבו נחתמה העיסקה,שבתה הטחנה והמאפייה. לא היה צורך עוד להרוויח את הלחם,במכירת לחם... תחילה,הייתה בת הטוחן מרוצה עד מאוד-איזו עיסקה מוצלחת!. לא תצטרך לעבוד עוד יום אחד בחייה!! אולם,הזמר חסר לה.היא הרגישה ריקה בלעדיו.וחייה הלכו ונראו עגומים יותר ויותר... כשטיילה יום אחד לייד המאפייה,מנסה להזכר בזמר ההוא,שנדמה כבר מעורפל בזכרונה,פגשה אותה פייה."פייה טובה!-לו רק יכולת להחזיר לי את הזמר שלי!.את כל העושר שקיבלתי,הייתי נותנת עכשיו בעבור הזמר שאבד לי בסיכלותי!". ענתה הפייה:"אם באמת את נחושה בדעתך,יישנה דרך.קיראי לאביך לטחון קמח לשבעה לחמים,ואחר-כך אפי אותם". עשתה בת הטוחן כעצתה.והנה פלא-משערבבה את חומרי הלישה,החלה מפזמת את אותו זמר... "פייה טובה!.איך הצלחת להחזיר אליי את הזמר??"-שאלה משתאה. צחקה הפייה:"את הזמר,החזרת את...מה שאבד לך,היה חדוות העשייה. הזמר היה חלק ממנה,וכשהפסקת להכין,לעבוד,-הוא נעלם... אך משחזרת שוב לאפות,ליבך התמלא שוב,והזמר התחדש". המכשפה הופיע שם,ובכעס לקחה את כל העושר חזרה אליה.אך בת הטוחן,הייתה מאושרת,ושמיחה בחלקה...