חג שמח!!
אחרי הודעה ממישהי מהפורום (תודה...
) נזכרתי שהרבה זמן לא הייתי פה... אז אצלי הכול בסדר, חורשים חזק למתמטיקה... (יש לי את שאלון 006 ו 007 לעשות, אם מישהי יודעת על מה אני מדברת...) האמת שגם כשלא כתבתי הייתי פה וקראתי הודעות... כאב לי לראות איך אווירת החג הכניסה כ"כ הרבה בנות למצב רוח ירוד שכזה וזכרונות שמכאיבים... אני מנסה להתסכל על החגים בצורה שונה... אח שלי (שאגב הוא האדם הקרוב אליי בעולם, ובכלל, הוא מדהים..) ואני, ישבנו בשבת בצהריים ודיברנו על פסח ועל חגים ועל אימא... אולי זה בגלל שלשנינו יש את אותה הבעיה. שמחקנו מהחיים את הזמן שבו היא היתה חולה, או לפחות שידענו שהיא חולה, אבל היה כיף לנסות ולהיזכר דווקא בזכרונות הנחמדים מהחגים, במאכלים, בשירים, ובכלל בהשקעה... נהנו אפילו להיזכר איך היא היתה לוקחת אותנו לקנות בגדים לחג, למרות שזה דבר כ"כ שולי וחסר חשיבות.. בקיצור בנות, מה שרציתי להגיד, (נראה לי), זה שלדעתי אפשר לקחת את אווירת החג, ואת ה"קצת לבד" שבחג, לשתי הרגשות.. הראשונה, דיכאון, עצב, ואיפושהו הרגשה של פספוס, של חג ללא אימא, (ותאמינו לי שעברתי את זה). והשנייה, היא להודות בעצם על מה שהיה עם אימא במשך השנים, ועל החגים הנהדרים שבילתם ביחד (ואני מקווה שהם היו כאלה)... ולהנות מזה שיש לכן זכרונות, כי יש הרבה שפשוט אין להם (אחותי הקטנה, שהיתה ממש פיצית שאימא שלי נפטרה).. ולנסות להיזכר בדברים הטובים... בנות, שיהיה לכולנו חג שמח אני אשתדל לקפוץ לכאן יותר, אבל תמיד כיף לקבל ממישהי כאן הודעה... חג-שמח!
אחרי הודעה ממישהי מהפורום (תודה...
) נזכרתי שהרבה זמן לא הייתי פה... אז אצלי הכול בסדר, חורשים חזק למתמטיקה... (יש לי את שאלון 006 ו 007 לעשות, אם מישהי יודעת על מה אני מדברת...) האמת שגם כשלא כתבתי הייתי פה וקראתי הודעות... כאב לי לראות איך אווירת החג הכניסה כ"כ הרבה בנות למצב רוח ירוד שכזה וזכרונות שמכאיבים... אני מנסה להתסכל על החגים בצורה שונה... אח שלי (שאגב הוא האדם הקרוב אליי בעולם, ובכלל, הוא מדהים..) ואני, ישבנו בשבת בצהריים ודיברנו על פסח ועל חגים ועל אימא... אולי זה בגלל שלשנינו יש את אותה הבעיה. שמחקנו מהחיים את הזמן שבו היא היתה חולה, או לפחות שידענו שהיא חולה, אבל היה כיף לנסות ולהיזכר דווקא בזכרונות הנחמדים מהחגים, במאכלים, בשירים, ובכלל בהשקעה... נהנו אפילו להיזכר איך היא היתה לוקחת אותנו לקנות בגדים לחג, למרות שזה דבר כ"כ שולי וחסר חשיבות.. בקיצור בנות, מה שרציתי להגיד, (נראה לי), זה שלדעתי אפשר לקחת את אווירת החג, ואת ה"קצת לבד" שבחג, לשתי הרגשות.. הראשונה, דיכאון, עצב, ואיפושהו הרגשה של פספוס, של חג ללא אימא, (ותאמינו לי שעברתי את זה). והשנייה, היא להודות בעצם על מה שהיה עם אימא במשך השנים, ועל החגים הנהדרים שבילתם ביחד (ואני מקווה שהם היו כאלה)... ולהנות מזה שיש לכן זכרונות, כי יש הרבה שפשוט אין להם (אחותי הקטנה, שהיתה ממש פיצית שאימא שלי נפטרה).. ולנסות להיזכר בדברים הטובים... בנות, שיהיה לכולנו חג שמח אני אשתדל לקפוץ לכאן יותר, אבל תמיד כיף לקבל ממישהי כאן הודעה... חג-שמח!