תקראו לי מיושנת, תקראו לי דתיה
תקראו לי כשיש חרוסת, אבל לדעתי זה אחד החגים בה' הידיעה, שהכי חשובים לעם היהודי. זה לא סתם "והגדת לבניך", חשוב מאד שנזכור את היציאה מעבדות לחירות, את שנות העבדות והגלות שלנו, ושנבין שהמשפט "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו" רלוונטי אז כמו לפני 1000 שנה, כמו לפני 100 שנה, כמו לפני 60 שנה וכמו היום. אז נכון, האוכל מבאס (וללכת לשירותים אחכ מבאס אפילו יותר) ונכון, בסוף אנחנו נראים כמו תפ"א ממולא בביצה ברוטב קרוש (חוץ מסטלי שהיא כוסית-על), ונכון, נוטלה עושים עלינו קופה, אבל בסופו של יום אנחנו יהודים, עם עבר הווה ועתיד, ובזכות העבר העשיר והעובדה שלאורך דורות אנחנו זוכרים, נוצרים (לא במובן הישועי של המילה, כן?) ומקיימים את המסורת ואת מצוות החג- זה מה ששומר אותנו יחד, ואם נפר את האיזון הדק הזה- אז זה גם מה שיפריד אותנו. אגב, חשבתם פעם למה הסדר ב'מה נשתנה' הוא קודם מצה ורק אחכ המרור? הרי הסדר הכרונולוגי היה הפוך- קודם בני ישראל 'אכלו' מרור מהמצרים ורק אחכ אכלו מצות. יש למישהו השערה?