חג שמח?

[ים כחול שלי4]

חג שמח?

אז קודם כל תודה לכל מי שענה לי על השאלה מה לעשות כשהילד אלים כלפיי.
אימצתי את השיטה של לחבק אותו ולהגיד שלא מרביצים לאמא ושיטה נוספת שמישהי כתבה לי שבה אני אומרת לו בדיוק מהאנחנו עושים היום כדי שלא יהיו הפתעות.
התחלתנו גן תקשורת בתל השומר השבוע.
קשה מאוד.
היו לי ימים שבהם הרגשתי כאילו אני בתוך סיוט.
כאילו זה לא החיים שלי בכלל.
הילד נראה לי נורמלי...
יש שם חדר תצפית וראיתי אותו עם ילדים אחרים חלקם צורחים חלקם סתם דופקים על דברים.
והוא בוהה בהם.
איך יוכל להתפתח ולהתקדם כשיש מסביבו ילדים ברמה נמוכה יותר?
אין סוף לכאב לב שלי.
והאמת שנכנסתי כדי לשאול מה עשוים בסיטואציה הבאה
אני הולכת הרבה עם הילד לברכה.
הוא בן 4 וזו האהבה הכי גדולה שלו המים.
אבל הוא נוטה להרביץ.
להיות במים עם עצמו ואם מישהו עובר לידו הוא נותן לו מכה על הראש או דוחף.
אני לא יודעת למה הוא עושה את זה.
אולי הוא חושב שהם רוצים להציק לו.
יוצא שאני מתעמתת עם הורים כל הזמן כי הם פונים לבן שלי וזה נראה לי כמו איום.
וזה מתחיל בלגן שלם בסופו אני תמיד מרגיגה שזה לא מגיע לי.
דבר נוסף.
הוא פתאום מוריד את המכנסיים ועושה פיפי.
לפעמים באמצע הברכה ליד אנשים.
היום הוא עשה את זה פשוט הוריד ועשה פיפי וגם צחק כאילו הוא מבין שזה לא נכון.
נבהלתי כשראיתי את זה צעקתי עליו ולא קניתי לו ארטיק.
אמרתי לו שזה עונש.
ואז הלכתי הבייתה כואבת.
חוץ מזה אני רק רוצה שיהיה לו טוב שיהיה מאושר.

 

[רואה 6 6]

לתחושתי

הילד עוד לא למד לחוש סובלנות למישהו שחודר למרחב האישי שלו ולכן מכה.
הצעתי היא זו: או ללכת לבריכה וליהיות לידו כל הזמן כי נצרך תיווך והרגעה כאן,או ללכת לים,ששם יש הרבה יותר מרחבים.
באם הוא עושה פיפי,להוציא אותו מיד ולהגיד נחרצות שאת לא מרשה לעשות פיפי בבריכה.
(הבן שלי בזמנו היה עושה קקי בבריכה.היה הורס אותי לגמרי.המציל היה נאלץ לסגור את הבריכה ולהחליף את המים.זה עבר כמובן).
כחול יקרה,עליך להתעזר בהמון סבלנות והרבה לשונות לנשוך

.הרבה סבלנות.
יש דברים שהוא לגמרי לא בשל אליהם ואני חוששת שסנקציות לא יסייעו למהר את ההבשלה.
נסי להישאר חיובית אבל שמרי על צמידות. אין להתיר לו להכות אף אחד אבל מאוד יתכן שבמחיצך הוא גם ילמד מהר יותר לחוש נוח.

 

[ים כחול שלי4]

אני אנסה את זה

בכל אופן איך שזה קרה
איך שהוא קצת נלחץ מילד לידו נכנסתי לברכה והייתי קרובה אליו.
לאנשים שהוא מכיר הוא לא עושה את זה.
ואת לגמרי עלית על משהו שאנימרגשיה.
הלשון הזו שצריך לנשוך...

באיזה גיל הם כבר מבינים את הדברים הבסיסיים האלה?

 

[kagome10]

איזה דברים בסיסיים?

לא להרביץ? זה קורה כשיש דרכים אלטרנטיביות לפעול.

סבלנות לחדירה למרחב האישי? אני בת 19 ואני לא חושבת שזה יקרה לי אי פעם.

השתנה בבריכה? יש גם מבוגרים שעושים את זה, והם נ"טים לחלוטין.

 

[רואה 6 6]

בואי לא נדבר על גיל

כי כמו שקאגומה אמרה כאן,הוא לעולם לא יתאהב בזה,וגם זה תיאור מוגזם. מתישהו הוא יתרגל לכך שזה קורה ולא יכה.
לטעמי,הכניסה המידית לבריכה לא תסייע כי את מגיעה ממצב של חירום. ישיבה רגועה שלך לזמן רציף יותר תאפשר לך פעולה שקטה יותר וביטחון אצלו.אפשר לנצל את הזמן למשחקי מים הדדיים.
אני לא יכולה לציין ממש גיל. זה יכול לעבור בעוד שנה ופחות וזה יכול להישאר יותר זמן,תלוי ברגישותו ותלוי ברצון החברה מסביב להקל (אצל כל ילד,אוטיסט או רגיל,כאשר מנגישים רעיון או סיטואציה לגובה העיניים מקבלים שיתוף פעולה).

את מוצפת מאוד כרגע,יש לך הרבה התמודדויות וקשה מאוד להישאר רגועים אבל תזכרי ששום דבר לא יישאר כמותשהו עכשיו. הכל רגעים,הכל משתנה. הכל. גם את וגם הוא.

 

[TikvaBonneh]

אמרו לך נכון

לא לחכות שהוא ילחץ ורק אז להכנס. להיות לידו מהתחלה. הוא לא יודע להתמודד לבד.

 

[TikvaBonneh]

איך אפשר להתפתח כשיש מסביב ילדים ברמה נמוכה?

אפשר ואפשר. לבן שלי הייתה שנה כזו בגן, והוא מאוד התפתח בה. הוא גם הפך באותה הזדמנות לילד יותר טוב, יותר מכיל, יותר מקבל את השונה. זה עשה לו רק טוב. גם הביטחון העצמי שלו עלה.
לגבי ההתנהגות בבריכה, אני לא בעד לתת עונש אם את לא מבינה למה הוא עושה מה שהוא עושה.
אם הוא דוחף כי הוא חושב שרוצים להציק לו, את צריכה ללמד אותו איך מגיבים נכון במצב כזה. אולי קוראים לאמא ומתלוננים שילד מציק? אולי זזים הצידה מהילד המציק?
לגבי הפיפי בבריכה, אולי קשה לו להתאפק. תקפידי שילך לשרותים לפני שנכנס למים.

 

[ים כחול שלי4]

תודה אני אנסה את השיטה הזו.

ולגבי הגן.
הוא היה שנה בגן תקשורת ואז עבר לרגיל?
באמת יש שינוי?

 

[TikvaBonneh]

לא עבר לגן רגיל

אבל יש שינוי עצום. ממש מדהים. הוא לומד בכיתה ב. אני מעדיפה כיתת תקשורת מהרבה סיבות, בין השאר כי בכיתה של 40 תלמידים הוא בחיים לא יצליח להתרכז, גם אם תשב לידו סייעת. הכיתה נמצאת בבית ספר רגיל, בהפסקה הוא משחק בכיף עם חברים מכיתות אחרות, אבל בשיעור הוא צריך את השקט שלו כדי ללמוד. יש פעילויות משותפות של כל בית הספר שהוא משתתף בהן - ימי ספורט, טקסים. והוא משולב בחשבון ובחינוך גופני. בשיעורי שפה קשה לו והוא לא ברמה של הכיתה, צריך עבודה פרטנית. אני צופה שבהמשך יהיה לו קושי בכל הרבי מלל והוא ישולב רק בחשבון ובמדעים.

 

[dina199]

הילד מרביץ, נותן מכה עח הראש,

דוחף , מוריד מכנסיים ועושה פיפי.
לדעתי בכל המקרים הוא באמת לא מבין מה קורה והצחוק לא אומר שמשהו מצחיק אותו.
אז אם מישהו מסתכל בחוץ על התאור הזה - האם הילד נראה לו נורמלי והאם כל הילדים אחרים בגן באמת ברמה יותר נמוכה ממנו ?
אני יודעת שמה שאני שואלת זה קשה , אבל זו בדיוק הסיבה שהורים לא אמורים להיות מטפלים .
הרגשות חזקים מדי .

 

[ים כחול שלי4]

תראי דינה

היום אני כבר מזהה את מה ששונה.
בני מעופף.
נמצא בבועה.
הוא לא מנסה לתקשר עם ילדים מלבד אלה שמכיר.
הוא פתאום צועק ולא מבין מה אני אומרת.
אבל בסוף הוא מצליח להבין.
והוא מנסה.
אני מאמינה שהוא יצא מזה.
הוא יהיה בין אלה שמצליחים לצאת מהקשת.
אני מאמינה בו.

 

[dina199]

אני לא אומרת שאני לא מאמינה במשהו.

 

[רואה 6 6]

אני מקוה איתך שאת צודקת

אבל אני גם חושבת שעליך להתכונן ליום אחר לגמרי.
יום שבו יש שיפור,תקשורת,מיצוי אבל לא יציאה מהאבחנה.
האופן שבו אני רואה את הפידידיסטים שלנו הוא כשל אנשים שירדו מהמטוס למדינה זרה ומוזרה בכל היבט ואפילו שיחון אין להם.
אנו כרגילים נסתדר מתישהו בסיטואציה זהה. לפידידיסטים שלנו זה כל יום אותה ירידה מהמטוס,אותו בילבול,אותה זרות.
אנחנו שואפים שהם ילמדו בדיוק מה שאנחנו למדנו כנורמטיבים באופן אוטומטי ובהתאם לשלבי ההתפתחות שלנו. אנחנו אומרים בליבנו,מה כבר יכול ליהיות,שיזכור שכשמדברים צריך להביט בעיניים,כשיש משחק משותף צריך להתחלק וכד'. זה לא תמיד ככה. לא רק שזה לא ככה,אנחנו שוכחים שגם אם מישהו הפנים לעומק איזה "חוק" הוא תמיד יצתרך לשלוף באופן מודע,בניגוד לנו.
זה לא בדיוק יציאה מהאבחנה,נכון?
ההצעה שלי,תחיו את החיים,תשקיעו בטיפולים שמקדמים תחומים קרדינליים (נגיד קבעתם ששפה מאוד חשובה אז תשקיעו בזה)תבנו שגרה ברורה,והרבה צחוקים.ממש הרבה.מצאו את הדרך לגלות כבוד לרגישיותיו גם אם לא לחיות לפיהן וזה יהיה הרבה,הרבה יותר קל.

 

[lavendula]

 

[bambina האחת]

אני מכירה המון ילדים בספקטרום

לא מכירה אפילו ילד אחד שיצא מזה.
מכירה ילדים שתפקוד שלהם מאוד מאוד השתפר עם השנים.
אני חושבת שמפתח לתפקוד טוב של הילד זה קודם כל שהורים מקבלים אותו כמו שהוא. אם את כל הזמן חושבת שהוא צריך להשתנות במשהו ולצאת מהספקטרום הילד בטוח מרגיש את זה. תנסי פשוט לקבל אותו כמו שהוא. אז הוא בספקטרום. אז הוא שונה מאחרים. אז מה? אני מבטיחה לך שאת יכולה לגלות הרבה נפלאות בילד כמו שהוא בספקטרום. גם ילדים בספקטרום יכולים להגיע לחיים עצמאים ומאושרים בלי שיצטרכו לצאת מהספקטרום.

 

[kagome10]

 

[נועהספרבר]

למה רק עכשיו הוא נכנס לגן תקשורת?

 

[ים כחול שלי4]

אובחן רק לפני חודשיים

 

[נועהספרבר]

זאת אומרת שהוא בתפקוד גבוה? הוא מדבר?

 

[רנה73]

פיפי במים

אולי להתנות כניסה ראשונה למים בזה שיעשה פיפי לפני כן בשירותים, וכל שעה או שעה וחצי לגשת איתו לשירותים שוב למקרה שיש לו עוד. זה לא מחליף את עניין הלימוד ש"לא עושים בבריכה" אבל אם מבחינה פיזית הוא יהיה מרוקן, תהיה לך דאגה אחת פחות ותוכלי להתמקד בעניין המרחב האישי במים.
אגב, יש משהו במים שמעודד ילדים לעשות את הצרכים שלהם. לא יודעת מה בדיוק. כשהגדולה נגמלה מחיתולים התחילה לה עצירות פסיכולוגית למהדרין, ובכל פעם שהיינו הולכים לבריכה הייתי בהיכון. ברגע שהיתה מפסיקה לשחות ומקבלת פרצוף מרוכז-תוהה הייתי שועטת לשלוף אותה מהמים ודוהרת לשירותים. אמנם היא ידעה להתאפק אבל כיוון שהיתה בלי חיתול מים פחדתי שיברח לה. ולקטנה שלי יש עצירות בערך מאז שנולדה וכמעט בכל פעם שמגיעים לבריכה ליותר מחצי שעה, זה נגמר בקקי בחיתול המים.