אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
חג שמח
- פותח הנושא מנחם 77
- פורסם בתאריך
../images/Emo172.gif הכל על שבועות ../images/Emo158.gif
ש ב ו ע ו ת . חג השבועות הוא החג השני מבין שלוש הרגלים שבתורה. הוא חל בסיום ספירת העומר בת שבעת השבועות. בדומה לכל יום טוב, אוסרת התורה עשיית מלאכה ביום זה. מועד החג לפי ההלכה, חל החג ביום החמישים לספירת העומר (יום החמישים מהיום שאחרי יום טוב הראשון של פסח), ובזמן שהיו מקדשים את החודש על פי ראיית הלבנה היה החג יכול לחול בימים ה', ו' או ז' בסיוון (תלוי במספר הימים של ניסן ואייר באותה שנה). בלוח הנהוג כיום ניסן הנו תמיד בן 30 יום ואייר הנו תמיד בן 29 יום, כך שחג השבועות חל תמיד בו' בסיוון. לפי הלוח העברי הקיים היום לעולם יחול חג השבועות בארץ ישראל באחד מהימים הללו: ראשון, שני, רביעי או שישי, ואילו בחוץ־לארץ, יום זה יהיה היום הראשון לחג, ולאחריו יחול יום טוב שני של גלויות. חג השבועות הוא החג היחיד מבין שלושת הרגלים שאין לו חול המועד. יש שהסבירו עובדה זו בכך שחג השבועות חל בתקופה בה יש עומס חקלאי רב, בקצירת התבואה ועיבודה. לחג ישנם מספר שמות: * שָבוּעוֹת על שם שבעת השבועות שסופרים מיום הנפת העומר עד חג זה. שם זה מופיע בתורה מספר פעמים. * חג הקציר, משום שבתקופה הסמוכה לחג זה היה מתבצע קציר החיטים שהיה מובא ל-ה' בתור מנחה. שם זה מופיע בשמות כ"ג: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה". * חג הביכורים מפני שהיו מתחילים להעלות בטקס צבעוני ורב רושם את ביכורי האדמה לירושלים לבית המקדש. שם זה מוזכר בספר במדבר כ"ח, כ"ו: "וביום הבכורים, בהקריבכם מנחה חדשה לה'--בשבעתיכם". הבאת הביכורים מתוארת בספר דברים פרק כ"ו א' - ד' ובמסכת ביכורים. * עצרת - בתלמוד, בלשון חז"ל (משנה ראש השנה א, ב). * חג מתן תורה שם זה אינו מופיע בתורה, והוא ניתן בעקבות המסורת לפיה ביום זה נערך מעמד הר סיני, שבו אלוהים התגלה אל ישראל סביב להר במעמד נבואי-היסטורי חד פעמי, והורה להם את עשרת הדברות שלאחר מכן נחקקו על לוחות הברית שהושמו במשכן. * יום הקהל - ביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם לפני הר סיני. השם מביע את אחדות העם. * יום החמישים - מבטא את תאריך החג, שבעה שבועות ועוד יום (שהם חמישים ימים) ממוצאי פסח ראשון. קיצורם של כלל השמות הוא "חקת שבעה" - חמישים, קציר, תורה, שבועות, ביכורים, עצרת, הקהל. ממנהגי החג קישוט הבית בירק מנהג עתיק יומין הוא לקשט בירק את בתי הכנסת כסמל לביכורים ולחיטים ולהרמוניה עם הטבע, ובהקשר לאגדה המספרת שהר סיני לבלב במהלך מתן תורה. היהודים באירופה נהגו להציב עצים בחג השבועות, אלא שבגלל עץ חג המולד הנוצרי, החליטו כמה רבנים (ביניהם הגר"א) לבטל את המנהג. עדות אחת מני רבות מובאת במשנה ברורה סימן תצ"ד סעיף קטן י: "נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים, זכר שבעצרת [כלומר, בחג השבועות] נידונו על פירות האילן; והגר"א ביטל מנהג זה משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם." לימוד תורה כל הלילה בליל החג נוהגים להשאר ערים וללמוד תורה במה שקרוי תיקון ליל שבועות. על פי המסורת, בני ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בזמן למתן תורה, ומשה היה צריך לעבור ולעוררם, וכתיקון התקבל המנהג ללמוד כל הלילה ולהיות ערים בבוקר ומוכנים למתן התורה. בתפילת שחרית נוהגים האשכנזים לומר את הפיוט אקדמות לפני קריאת התורה. חלק מהספרדים נוהגים לומר לפני קריאת התורה את הפיוט המכונה "הכתובה" (חובר על ידי רבי ישראל נג'ארה). פיוט זה מתאר את ה"כתובה" כביכול, בין הקב"ה (החתן) לבין עם ישראל (הכלה). קריאת התורה היא בפרשת יתרו, שבה מתואר מעמד הר סיני. המפטיר הוא בפרשת פנחס, והוא עוסק בחג הביכורים ובקורבנותיו. ההפטרה היא בתחילת ספר יחזקאל. (מעשה מרכבה). לאחר קריאת התורה, נוהגים האשכנזים לומר את תפילת יזכור, לעילוי נשמותיהם של קרובי המתפללים שנפטרו, ביחד עם חללי צה"ל, השואה והרוגי מלכות. קריאת מגילת רות בנוסף לקריאת התורה נהוג לקרוא במגילת רות, העוסקת ברות, גיורת מואביה שהצטרפה לעם ישראל וממנה נולד דוד המלך. הסיבה הפשוטה היא שעיקר סיפור המגילה התרחש בתקופה זו של השנה, בימי קציר חיטים. יש הנוהגים גם לקשור את מלכות בית דוד שיצאה מרות אל מתן תורה, שבה הצטוו ישראל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". כמו כן, קריאתה דווקא בחג זה של קבלת תורה מדגישה את האוניברסליות של התורה, שכל הרוצה לקבל את התורה יוכל לעשות כן גם אם הוא ממואב, עם שהיה אויב מר וקשה לעם ישראל באותה תקופה. בחו"ל, שם חוגגים את חג השבועות במשך יומיים, נהוג בקהילות הספרדיות לקרוא את חצי המגילה ביום הראשון ואת היתר ביום השני, ויש שאף נוהגים לתרגם אותה ללאדינו. האשכנזים קוראים את המגילה כולה ביום הראשון, ללא תרגום. לפני תפילת מנחה אומרים הספרדים והתימנים את הפיוט "אזהרות" (חובר על ידי רבי שלמה אבן גבירול) שתוכנו מניית כל תרי"ג מצוות התורה (ראו: ספר המצוות לרמב"ם). בקהילות יהודי גאורגיה נוהגים שאחרי קריאתן קוראים את "עשרת הדברות". בחו"ל קוראים ביום הראשון את מצוות עשה וביום השני את מצוות לא תעשה. בחלק מקהילות צפון אפריקה קוראים פיוט אזהרות דומה שחיבר רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני, ובקהילות מרוקו נוהגים לקרוא את שני סוגי ה"אזהרות". אכילת מאכלי חלב מנהג נוסף האופייני לחג השבועות הוא אכילת מאכלי חלב. לפי המסורת, אחרי שישראל מתעלים למדרגה רוחנית-מוסרית גבוהה, והסתלקה זוהמתם וחזרו לשעה קלה למדרגה של אדם הראשון קודם חטא עץ הדעת ולהרמוניה עם הבריאה, חוזר איסור אכילת בשר שהיה תקף עד ימי נח, וגם קשה להם לפגוע בבעלי חיים, שהקשיבו קשב רב למתן תורה כפי המתואר באגדה[דרוש מקור]. יש הטוענים כי כאשר קיבלו תורה וקיבלו את האיסור של עירוב בשר בחלב, הכלים כולם הוטרפו ולכן לא יכלו לבשל ולאכול בשר, כי היו צריכים להכשיר את הכלים, או כי לא היו בקיאים בהלכות שחיטה. ביכורים החל מראשית ההתיישבות החדשה בארץ ישראל נוהגים לערוך טקסי הבאת ביכורים, שבהם חוגגים גם את סוף הקציר, בעיקר ביישובים החקלאיים (מושבים, קיבוצים וכפרים). בטקסים אלו נוהגים להעלות מופע חגיגי עם שירים, ריקודים, תהלוכה של כלים חקלאיים מקושטים ועוד. טקסים אלה מבוססים על המסורת היהודית על פיה זמן העלאת פירות הביכורים לירושלים אל הכהנים שבבית המקדש היה בחג השבועות.
ש ב ו ע ו ת . חג השבועות הוא החג השני מבין שלוש הרגלים שבתורה. הוא חל בסיום ספירת העומר בת שבעת השבועות. בדומה לכל יום טוב, אוסרת התורה עשיית מלאכה ביום זה. מועד החג לפי ההלכה, חל החג ביום החמישים לספירת העומר (יום החמישים מהיום שאחרי יום טוב הראשון של פסח), ובזמן שהיו מקדשים את החודש על פי ראיית הלבנה היה החג יכול לחול בימים ה', ו' או ז' בסיוון (תלוי במספר הימים של ניסן ואייר באותה שנה). בלוח הנהוג כיום ניסן הנו תמיד בן 30 יום ואייר הנו תמיד בן 29 יום, כך שחג השבועות חל תמיד בו' בסיוון. לפי הלוח העברי הקיים היום לעולם יחול חג השבועות בארץ ישראל באחד מהימים הללו: ראשון, שני, רביעי או שישי, ואילו בחוץ־לארץ, יום זה יהיה היום הראשון לחג, ולאחריו יחול יום טוב שני של גלויות. חג השבועות הוא החג היחיד מבין שלושת הרגלים שאין לו חול המועד. יש שהסבירו עובדה זו בכך שחג השבועות חל בתקופה בה יש עומס חקלאי רב, בקצירת התבואה ועיבודה. לחג ישנם מספר שמות: * שָבוּעוֹת על שם שבעת השבועות שסופרים מיום הנפת העומר עד חג זה. שם זה מופיע בתורה מספר פעמים. * חג הקציר, משום שבתקופה הסמוכה לחג זה היה מתבצע קציר החיטים שהיה מובא ל-ה' בתור מנחה. שם זה מופיע בשמות כ"ג: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה". * חג הביכורים מפני שהיו מתחילים להעלות בטקס צבעוני ורב רושם את ביכורי האדמה לירושלים לבית המקדש. שם זה מוזכר בספר במדבר כ"ח, כ"ו: "וביום הבכורים, בהקריבכם מנחה חדשה לה'--בשבעתיכם". הבאת הביכורים מתוארת בספר דברים פרק כ"ו א' - ד' ובמסכת ביכורים. * עצרת - בתלמוד, בלשון חז"ל (משנה ראש השנה א, ב). * חג מתן תורה שם זה אינו מופיע בתורה, והוא ניתן בעקבות המסורת לפיה ביום זה נערך מעמד הר סיני, שבו אלוהים התגלה אל ישראל סביב להר במעמד נבואי-היסטורי חד פעמי, והורה להם את עשרת הדברות שלאחר מכן נחקקו על לוחות הברית שהושמו במשכן. * יום הקהל - ביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם לפני הר סיני. השם מביע את אחדות העם. * יום החמישים - מבטא את תאריך החג, שבעה שבועות ועוד יום (שהם חמישים ימים) ממוצאי פסח ראשון. קיצורם של כלל השמות הוא "חקת שבעה" - חמישים, קציר, תורה, שבועות, ביכורים, עצרת, הקהל. ממנהגי החג קישוט הבית בירק מנהג עתיק יומין הוא לקשט בירק את בתי הכנסת כסמל לביכורים ולחיטים ולהרמוניה עם הטבע, ובהקשר לאגדה המספרת שהר סיני לבלב במהלך מתן תורה. היהודים באירופה נהגו להציב עצים בחג השבועות, אלא שבגלל עץ חג המולד הנוצרי, החליטו כמה רבנים (ביניהם הגר"א) לבטל את המנהג. עדות אחת מני רבות מובאת במשנה ברורה סימן תצ"ד סעיף קטן י: "נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים, זכר שבעצרת [כלומר, בחג השבועות] נידונו על פירות האילן; והגר"א ביטל מנהג זה משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם." לימוד תורה כל הלילה בליל החג נוהגים להשאר ערים וללמוד תורה במה שקרוי תיקון ליל שבועות. על פי המסורת, בני ישראל האריכו בשינה ולא התעוררו בזמן למתן תורה, ומשה היה צריך לעבור ולעוררם, וכתיקון התקבל המנהג ללמוד כל הלילה ולהיות ערים בבוקר ומוכנים למתן התורה. בתפילת שחרית נוהגים האשכנזים לומר את הפיוט אקדמות לפני קריאת התורה. חלק מהספרדים נוהגים לומר לפני קריאת התורה את הפיוט המכונה "הכתובה" (חובר על ידי רבי ישראל נג'ארה). פיוט זה מתאר את ה"כתובה" כביכול, בין הקב"ה (החתן) לבין עם ישראל (הכלה). קריאת התורה היא בפרשת יתרו, שבה מתואר מעמד הר סיני. המפטיר הוא בפרשת פנחס, והוא עוסק בחג הביכורים ובקורבנותיו. ההפטרה היא בתחילת ספר יחזקאל. (מעשה מרכבה). לאחר קריאת התורה, נוהגים האשכנזים לומר את תפילת יזכור, לעילוי נשמותיהם של קרובי המתפללים שנפטרו, ביחד עם חללי צה"ל, השואה והרוגי מלכות. קריאת מגילת רות בנוסף לקריאת התורה נהוג לקרוא במגילת רות, העוסקת ברות, גיורת מואביה שהצטרפה לעם ישראל וממנה נולד דוד המלך. הסיבה הפשוטה היא שעיקר סיפור המגילה התרחש בתקופה זו של השנה, בימי קציר חיטים. יש הנוהגים גם לקשור את מלכות בית דוד שיצאה מרות אל מתן תורה, שבה הצטוו ישראל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". כמו כן, קריאתה דווקא בחג זה של קבלת תורה מדגישה את האוניברסליות של התורה, שכל הרוצה לקבל את התורה יוכל לעשות כן גם אם הוא ממואב, עם שהיה אויב מר וקשה לעם ישראל באותה תקופה. בחו"ל, שם חוגגים את חג השבועות במשך יומיים, נהוג בקהילות הספרדיות לקרוא את חצי המגילה ביום הראשון ואת היתר ביום השני, ויש שאף נוהגים לתרגם אותה ללאדינו. האשכנזים קוראים את המגילה כולה ביום הראשון, ללא תרגום. לפני תפילת מנחה אומרים הספרדים והתימנים את הפיוט "אזהרות" (חובר על ידי רבי שלמה אבן גבירול) שתוכנו מניית כל תרי"ג מצוות התורה (ראו: ספר המצוות לרמב"ם). בקהילות יהודי גאורגיה נוהגים שאחרי קריאתן קוראים את "עשרת הדברות". בחו"ל קוראים ביום הראשון את מצוות עשה וביום השני את מצוות לא תעשה. בחלק מקהילות צפון אפריקה קוראים פיוט אזהרות דומה שחיבר רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני, ובקהילות מרוקו נוהגים לקרוא את שני סוגי ה"אזהרות". אכילת מאכלי חלב מנהג נוסף האופייני לחג השבועות הוא אכילת מאכלי חלב. לפי המסורת, אחרי שישראל מתעלים למדרגה רוחנית-מוסרית גבוהה, והסתלקה זוהמתם וחזרו לשעה קלה למדרגה של אדם הראשון קודם חטא עץ הדעת ולהרמוניה עם הבריאה, חוזר איסור אכילת בשר שהיה תקף עד ימי נח, וגם קשה להם לפגוע בבעלי חיים, שהקשיבו קשב רב למתן תורה כפי המתואר באגדה[דרוש מקור]. יש הטוענים כי כאשר קיבלו תורה וקיבלו את האיסור של עירוב בשר בחלב, הכלים כולם הוטרפו ולכן לא יכלו לבשל ולאכול בשר, כי היו צריכים להכשיר את הכלים, או כי לא היו בקיאים בהלכות שחיטה. ביכורים החל מראשית ההתיישבות החדשה בארץ ישראל נוהגים לערוך טקסי הבאת ביכורים, שבהם חוגגים גם את סוף הקציר, בעיקר ביישובים החקלאיים (מושבים, קיבוצים וכפרים). בטקסים אלו נוהגים להעלות מופע חגיגי עם שירים, ריקודים, תהלוכה של כלים חקלאיים מקושטים ועוד. טקסים אלה מבוססים על המסורת היהודית על פיה זמן העלאת פירות הביכורים לירושלים אל הכהנים שבבית המקדש היה בחג השבועות.
../images/Emo171.gif שבעת המינים ../images/Emo173.gif
שבעת המינים . שבעת צמחי השדה והכרם שנשתבחה בהם ארץ-ישראל מפורטים בספר דברים (ח: ח): "ארץ חטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים פירות שהבשילו משבעת המינים.שבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמרים שימשו לעתים קרובות כמוטיבים בעיטור בתי כנסת וחפצי יום-יום באמנות היהודית הקדומה. הם מופיעים על מטבעות, חותמות, טבעות, נרות, תכשיטים, כלי זכוכית ועוד. גפן ארץ-ישראל הייתה ידועה מאז ומתמיד בכרמיה ובתוצרתם. הגפן סימלה את פוריות הארץ ועם ישראל נמשל לגפן שניטע על-ידי האל. הגפן, האשכול, העלים והקנוקנות היו שכיחים כדגמי עיטור. הענבים שסימלו שמחה וחיי נצח, עיטרו את מטבעות החשמונאים ובר-כוכבא, וכן עוטרו המטבעות במנורות שמן. העיטורים נועדו להזכיר את בית המקדש, שבו ניצבה גפן עשויה זהב, שהתקין הורדוס בפתח קודש הקדשים. דגם הגפן מופיע בעיטורי בתי כנסת קדומים, על ארונות קבורה ועוד. רימון פרי הרימון הגדוש בעסיס ומרובה בגרעינים היה סמל מקובל לפריון האדם, החי והצומח, משום כך עוצבו כלי פולחן, כגון כדים, תליונים ושרביטים בדמות פרי הרימון. כך למשל עיטורים בצורת רימון קישטו את שולי בגדו של הכוהן הגדול, ורימוני נחושת עיטרו את יכין ובועז – העמודים שניצבו בחזית המקדש. תאנה במקורות היהודיים משמשת התאנה חלק מדימוי המתאר חיי שלווה ושקט: "וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד" במקרא קושרים משלים ודימויים רבים את התאנה עם עם ישראל, ופרותיה הם אחד הפרות המייצגים את תנובת הארץ. בעקבות המסורת היהודית המזהה את עץ הדעת עם התאנה, היא אף נקשרת לתורה. זית הזית ירוק-העד, הקשור קשר אמיץ עם ארץ-ישראל שהיא בית גידולו המקורי, היה משל ליופי, פוריות וחוסן וסימל את השלום והתקווה, החכמה והאושר. הוא נזכר במקורות היהודיים פעמים רבות והיה מוצר ייצוא ראשון במעלה של ארץ-ישראל. פריו ושמנו שימשו בדרכים רבות ושונות את תושבי הארץ לאורך דורות. תמר התמר, מעצי הפרי הקדומים ביותר בארץ-ישראל, היה מרכזי בכלכלת תושבי האזור. ענפי התמר מסמלים את תנובת הארץ השופעת, אך גם את נדודי עם ישראל במדבר, מכוח העובדה שהלולב נמנה עם ארבעת המינים המשמשים בחג הסוכות. פיתוחים בדמות מקלעות של ענפי תמר נמנו עם עיטורי הכתלים במקדש שלמה. התמר שימש השראה לעיצוב כותרת עמוד בתקופה הישראלית (הברזל) המאוחרת הנקראת 'כותרת התימורה', שעיטרה ארמונות ומבני ציבור. חיטה ושעורה בימי קדם שימש הדגן מרכיב עקרי בתזונת האדם. עובדה זו נוסף על התופעה של נביטת זרעי הדגן היבשים באדמה, עשתה אותו לסמל של שפע חקלאי ותחייה. העיטורים בדגם השיבולים היו שכיחים באמנות היהודית בתקופה של מלחמות היהודים ברומאים והם ביטאו תקווה לתחייה לאומית.
שבעת המינים . שבעת צמחי השדה והכרם שנשתבחה בהם ארץ-ישראל מפורטים בספר דברים (ח: ח): "ארץ חטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מביאים פירות שהבשילו משבעת המינים.שבעת המינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמרים שימשו לעתים קרובות כמוטיבים בעיטור בתי כנסת וחפצי יום-יום באמנות היהודית הקדומה. הם מופיעים על מטבעות, חותמות, טבעות, נרות, תכשיטים, כלי זכוכית ועוד. גפן ארץ-ישראל הייתה ידועה מאז ומתמיד בכרמיה ובתוצרתם. הגפן סימלה את פוריות הארץ ועם ישראל נמשל לגפן שניטע על-ידי האל. הגפן, האשכול, העלים והקנוקנות היו שכיחים כדגמי עיטור. הענבים שסימלו שמחה וחיי נצח, עיטרו את מטבעות החשמונאים ובר-כוכבא, וכן עוטרו המטבעות במנורות שמן. העיטורים נועדו להזכיר את בית המקדש, שבו ניצבה גפן עשויה זהב, שהתקין הורדוס בפתח קודש הקדשים. דגם הגפן מופיע בעיטורי בתי כנסת קדומים, על ארונות קבורה ועוד. רימון פרי הרימון הגדוש בעסיס ומרובה בגרעינים היה סמל מקובל לפריון האדם, החי והצומח, משום כך עוצבו כלי פולחן, כגון כדים, תליונים ושרביטים בדמות פרי הרימון. כך למשל עיטורים בצורת רימון קישטו את שולי בגדו של הכוהן הגדול, ורימוני נחושת עיטרו את יכין ובועז – העמודים שניצבו בחזית המקדש. תאנה במקורות היהודיים משמשת התאנה חלק מדימוי המתאר חיי שלווה ושקט: "וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד" במקרא קושרים משלים ודימויים רבים את התאנה עם עם ישראל, ופרותיה הם אחד הפרות המייצגים את תנובת הארץ. בעקבות המסורת היהודית המזהה את עץ הדעת עם התאנה, היא אף נקשרת לתורה. זית הזית ירוק-העד, הקשור קשר אמיץ עם ארץ-ישראל שהיא בית גידולו המקורי, היה משל ליופי, פוריות וחוסן וסימל את השלום והתקווה, החכמה והאושר. הוא נזכר במקורות היהודיים פעמים רבות והיה מוצר ייצוא ראשון במעלה של ארץ-ישראל. פריו ושמנו שימשו בדרכים רבות ושונות את תושבי הארץ לאורך דורות. תמר התמר, מעצי הפרי הקדומים ביותר בארץ-ישראל, היה מרכזי בכלכלת תושבי האזור. ענפי התמר מסמלים את תנובת הארץ השופעת, אך גם את נדודי עם ישראל במדבר, מכוח העובדה שהלולב נמנה עם ארבעת המינים המשמשים בחג הסוכות. פיתוחים בדמות מקלעות של ענפי תמר נמנו עם עיטורי הכתלים במקדש שלמה. התמר שימש השראה לעיצוב כותרת עמוד בתקופה הישראלית (הברזל) המאוחרת הנקראת 'כותרת התימורה', שעיטרה ארמונות ומבני ציבור. חיטה ושעורה בימי קדם שימש הדגן מרכיב עקרי בתזונת האדם. עובדה זו נוסף על התופעה של נביטת זרעי הדגן היבשים באדמה, עשתה אותו לסמל של שפע חקלאי ותחייה. העיטורים בדגם השיבולים היו שכיחים באמנות היהודית בתקופה של מלחמות היהודים ברומאים והם ביטאו תקווה לתחייה לאומית.
../images/Emo71.gif פינת השף ../images/Emo71.gif
עוגת גבינת שמנת ופירורים . מרכיבים: לבצק פריך: 200 גרם חמאה 2 חלמונים 3 כפות אבקת סוכר 1/2 2 כוסות קמח אם תופח קינמון למלית גבינה: 500 מ"ל (2 יחידות) שמנת מתוקה 3 גביעי גבינה 9 או 5 אחוז שומן 3/4 כוס סוכר 1/2 כוס חלב 1 אינסטנט פודינג וניל תבנית 24/26 ס"מ אופן הכנה: לשים את כל רכיבי הבצק יחד מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר למשך שעה. מקציפים את כל רכיבי מלית הגבינה עד לקבלת קצף יציב. מרדדים 2/3 מהבצק ומעבירים לתבנית 26/24 ס"מ משומנת. מהדקים את הבצק היטב. יוצרים באמצעות קיסם מעט חורים על הבצק. אופים ב- 200 מעלות חום עד להזהבה (כ-15-20 דק'). מצננים. אופים את שליש הבצק הנותר בתבנית נפרדת עד שמתקבל צבע לבנבן ומפוררים עם מזלג. יוצקים את תערובת הגבינה על תחתית הבצק שצונן במקרר. מפזרים מעל את פירורי הבצק האפויים, או במלית אוכמניות מקופסא. מקררים ל- 24 שעות. ניתן לקשט ברוטב פירות יער. חג שבועות שמח .
עוגת גבינת שמנת ופירורים . מרכיבים: לבצק פריך: 200 גרם חמאה 2 חלמונים 3 כפות אבקת סוכר 1/2 2 כוסות קמח אם תופח קינמון למלית גבינה: 500 מ"ל (2 יחידות) שמנת מתוקה 3 גביעי גבינה 9 או 5 אחוז שומן 3/4 כוס סוכר 1/2 כוס חלב 1 אינסטנט פודינג וניל תבנית 24/26 ס"מ אופן הכנה: לשים את כל רכיבי הבצק יחד מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר למשך שעה. מקציפים את כל רכיבי מלית הגבינה עד לקבלת קצף יציב. מרדדים 2/3 מהבצק ומעבירים לתבנית 26/24 ס"מ משומנת. מהדקים את הבצק היטב. יוצרים באמצעות קיסם מעט חורים על הבצק. אופים ב- 200 מעלות חום עד להזהבה (כ-15-20 דק'). מצננים. אופים את שליש הבצק הנותר בתבנית נפרדת עד שמתקבל צבע לבנבן ומפוררים עם מזלג. יוצקים את תערובת הגבינה על תחתית הבצק שצונן במקרר. מפזרים מעל את פירורי הבצק האפויים, או במלית אוכמניות מקופסא. מקררים ל- 24 שעות. ניתן לקשט ברוטב פירות יער. חג שבועות שמח .
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.