מתוך ויקיפדיה:
"אכילת מאכלי חלב מנהג נוסף האופייני לחג השבועות הוא אכילת מאכלי חלב. למנהג זה ניתנו הסברים רבים[1]. רבי משה איסרליש כתב[2] שנראה שהטעם הוא כדי שיאכלו שני לחמים זכר לקרבן שתי הלחם, ודבר זה מושג כשמקיימים ארוחה חלבית וארוחה בשרית המצריכים לחמים נפרדים. המשנה ברורה כותב בשם "גדול אחד" שהטעם הוא שכאשר קיבלו בני ישראל את התורה לא יכלו לאכול מיד בשר, כי נדרשות לכך הכנות רבות כמו הכשרת הכלים, בדיקת הסכין, שחיטה, ניקור, הוצאת הדם והם לא היו ערוכים לכך, ועל כן אכלו מאכלי חלב. הבאר היטב מביא בשם הזוהר ששבעת השבועות של ספירת העומר הם כשבעה נקיים של נידה ובשבועות נטהרים והמעבר לחלב מסמל את המעבר מדין לרחמים. טעם נוסף הוא שבמתן תורה בני ישראל מתעלים למדרגה הרוחנית הגבוהה של אדם הראשון קודם חטא עץ הדעת ואי אכילת בשר מסמל מעמד זה שכן לפני ימי נח היה אסור על בני האדם לאכול בשר. הסבר נוסף הוא שהחלב מסמל את הנתינה של הגדול לקטן, של אם לבנה, ובדומה לכך התורה היא מתנה של ה' לעמו [3]. סימן נוסף הוא שחלב בגימטריה הוא 40, מספר המסמל את מעמד הר סיני, שכן על פי המסופר בתורה משה שהה בהר סיני 40 ימים. מנהג קרוב הוא לאכול חלב ביחד עם דבש שעל פי חז"ל נמשלו לתורה בפסוק "דבש וחלב תחת לשונך" בשיר השירים."
