../images/Emo243.gif פרפראות לזמן מתן תורתנו ../images/Emo140.gif
אז מה תאכלו לחג השבועות? הנה כמה פרפראות לחג:
נפתח תחילה במתאבן. אני מניח, שלבטח תהיו ערים כל הלילה לשם עריכת "תיקון ליל שבועות" ואי אפשר, שפה ושם תרצו לטעום גם משהו מתוק ביחד עם הקפה. לפניכם כמה הצעות: האם מישהו רוצה למשל סהרון? או אולי אפשר להציע לכם אפיפית ממולאת? יש לי גם מרקוע יוצא מהכלל בשבילכם עשוי בטעם שזף סוכר. אינני בטוח, שהכעכים ינעמו לחיככם בערב זה אבל אם תרצו, לבטח תוכלו ליהנות גם משלוביות. אני מניח, שרובכם יעדיפו להמתיק את הקפה בסוכר. תוכלו למצוא אותו לצד הקפה במסכרת. כפרפרת לסעודת החג אציע לכם מקפא או קלתית, ולנוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות אציע רפרפת (חביצה) או קציפה וכן מיני תרגימה. חג שמח ובתיאבון!
חציו לכם וחציו לה'
ותורת חסד על לשונה ("משלי" ל"א).
בחג השבועות נוהגים לקרוא את מגילת "רות". מה יש בה במגילה, שקושר אותה למתן תורה? אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר, אבל יש בה הרבה חסד. הגמרא אומרת "בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים מן הצדקה: צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו; צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים; צדקה לחיים, גמילות חסדים בין לחיים בין למתים" . וכן "אמר רבי אלעזר: גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה,שנאמד ("הושע" י׳): זרעו לכם לצדקה, קצרו לפי חסד. אם אדם זודע, ספק אוכל ספק אינו אוכל, אדם קוצר ודאי אוכל" (סוכה מ"ט). הקשר בין מגילת רות לחג השבועות בא ללמדנו, שתורה וחסד חד הם והתורה כולה חסד. תחילתה חסד, שנאמר: ויעש להם כתנות עור וילבישם, וסופה חסד, שנאמר: ויקבור אותו בגיא בארץ מואב. הקב"ה בכבודו ובעצמו מלביש ערומים (אדם וחווה) וקובר מתים (משה רבנו).
מעניין לציין את אחד ממעשי החסד הכבירים בתורה – החסד, שעשו המיילדות העבריות עם בני ישראל במצרים. התורה כותבת בסוף המעשה: ויהי כי יראו המיילדות את הא-לוהים ויעש להם בתים (רש"י: בתי כהונה, בתי לוויה ובתי מלכות). בעקבות זאת נשאלת השאלה: האם זה כל מה שעשו המיילדות?! יראת ה'?! על זה מגיע להם פרס?! אלא התורה מלמדת אותנו משהו עמוק הרבה יותר. יש חסד, שאדם עושה עם חברו מתוך אינטרס משותף: "שמור לי ואשמור לך". היום אני עושה טובה לך ומחר אתה תחזיר לי בטובה אחרת. זה לא חסד אמיתי. חסד אמיתי צריך אדם לעשות ללא שום פנייה. המיילדות העבריות כאשר הצילו את ילדי ישראל מגזרת פרעה, סיכנו את חייהם (!). הן לא חשבו על שום טובה, שתצמח להן מכך, אלא על עתיד העם היהודי. לכן זכו למה שזכו.
חסד היא מצווה קלה ביותר לכאורה. אדם יכול לראות ילד קטן מבקש לחצות את הכביש ולעזור לו לחצות בבטחה, יכול מלראות את השכנה המבוגרת סוחבת סלים מהשוק ולעזור לה להרים את הסלים עד לקומה השנייה או השלישית וכו'. כיום נתברכנו בגומלי חסדים מכל הסוגים: כמעט בכל פינה בעיר נמצא קרן גמ"ח להלוואות ללא ריבית וזהו שאמרה הגמרא: "גמילות חסד בין לעשירים ובין לעניים". היכולת להיעזר בגמ"ח כדי ללוות סכום כסף משמעותי ולהפחית בכך את עומס המשכנתא היא משמעותית ביותר בחיי האדם. באמצעות המשכנתא יכול אדם להחזיר לבסוף כמעט פי שניים מהסכום שלווה ואילו בקרן הגמ"ח יתחייב לכל היותר לשאת בסכום אפסי לכיסוי ההוצאות הטכניות אך ללא תשלום כל ריבית שהיא על ההלוואה. בריכוזים דתיים ניתן למצוא גמ"חים לכלי עבודה, לאבזרים לברית מילה, ועוד כהנה וכהנה. הרבה אפשר לומר על מעלת גמילות החסדים אך העיקר אנו רואים במגילת רות, שממעשה חסד קטן לכאורה זכתה רות ומזרעה נולד דוד המלך.
ככלל למה כל כך חשוב לעשות חסד? בכל יום אנו מבקשים מהקב"ה בריאות, פרנסה וחיים טובים, אף על פי שאיננו ראוים לכך. אנו מבקשים חסד. כידוע הקב"ה מודד לאדם מידה כנגד מידה. כאשר נגיע לעולם האמת, לבטח ישאלו אותנו, אם דקדקנו במצוות התורה. לבטח אנחנו נגמגם ונחפש את הסיבות להצטדקות אבל למעלה בשמים יש רק דין אמת. דווקא החסד שעשינו עם הבריות לפנים משורת הדין, הוא זה, שיעמוד לזכותנו לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה.
ממגילת רות למדנו עוד כלל חשוב: יותר משבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכתוב: ושם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. איזו טובה עשתה רות לבעז? היא קיבלה ממנו אוכל (שש שעורים). ומה העני עושה עם בעל הבית באמת?...
עשר תעשר כתוב בתורה ("דברים" י"ד י"ב) וחז"ל דרשו: עשר כדי שתתעשר. נשאלת השאלה: כיצד מתעשרים מן המעשר? אם נניח היו לי בכיס 10 ₪ ומתוכם הוצאתי 1 ₪ לעני, אזיי עתה נשארו לי 9 ₪. היכן העושר? אכן מי שמסתכל על החשבון המיידי, לא ימצא הרבה עושר. רק מי שיודע, שלי הכסף ולי הזהב כלומר: כל הארץ שייכת להקב"ה, יבין זאת טוב יותר.
משל לאדם, שפנה לבנק בהצעה להפקיד בו את כספו. מנהל הבנק לא היה כה נדיב והציע לו איזושהי ריבית מגוחכת על פקדונו. הלך האדם לבנק אחר ומצא שם מנהל נדיב הרבה יותר. הוא מוכן לשלם לו שיעור משמעותי הרבה יותר מזה, שהציע הראשון. היכן יפקיד האדם את כספו? הווי אומר בבנק השני. ולא זו בלבד. בפעם הבאה כבר לא יתלבט האדם ויפנה ישר לבנק, שהציע לו את ההטבה המשתלמת יותר מבחינה כלכלית. כך גם הקב"ה. הוא מפקיד בידינו את כספו ומבקש מאיתנו בתמורה בסך הכל 10% מהרווחים לצורך הענקתם לעניים. הוגן?! בוודאי! אם נדע להעריך את טוב ליבו של הקב"ה, בוודאי יעניק לנו עוד ועוד מרוב חסדו. אך אם חלילה נקפוץ את ידינו ממצוות הצדקה והחסד, בסופו של דבר לא נרוויח מאומה.
יהי רצון, שנרבה חסד ונזכור את דבר הרמב"ם: אין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה ("ישעיהו" א') וכן את מאמר חז"ל: גדולה צדקה, שמקרבת את הגאולה, שנאמר: שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות. חג שמח! נח
אז מה תאכלו לחג השבועות? הנה כמה פרפראות לחג:
