כל ישראל אחים1
New member
חג סוכות
איש אחד היה עני מרוד והוא ובני ביתו סבלו ממחסור גדול. החליט האיש לנסוע לארץ רחוקה כדי שימצא שם פרנסה ויצבור כסף וכך יוכל לחזור למקומו ולהחיות את בני ביתו בהרווחה. הגיע האיש לאותה ארץ ונשאר שם כמה עשרות שנים, והיה עצלן גדול בטבעו והולך בטל בתמידות. יום אחד פגש בו איש אחד ממכיריו מעירו. שאל אותו המכר: "למה אתה הולך בטל, ולא משתדל להרוויח כסף, הרי בשביל זה נסעת?". השיב לו: "מה אתה מתפלא עלי? יש לי עוד זמן, כי מיום שבאתי לפה עדיין רק כעשרים שנה!". ענה לו חברו ואמר: "האם חסר דעה אתה? אפילו אם היית אזרח וגר פה והיית הולך בטל בתמידות, גם זה לא דרך טובה כלל כידוע לכל, ובפרט שאתה לא גר פה ועזבת את ארץ מולדתך לבוא לכאן להשׂתכר בכסף ולחזור למקומך- היית צריך להתבונן על כל יום ויום ולחפש איזה דבר להרוויח ולהשׂתכר באשר תמצא, ולא ילך שום יום לבטלה. ואתה משיב לי שאתה בסך הכל פה כעשרים שנה- תשובה כזו היא שייכת לשוטים ולא לאנשים!". והנמשל: נשמת האדם כשהורדה בארץ היא כמו גֵר ממש (ובשמים נחשבת ל'תושב') שבא לגור פה כדי להשיג תורה ומצוות, כי למעלה בשמים אינו יכול להשׂתכר ולהרוויח כלום, ונקצב לו זמן מיוחד על זה, ואחר כך לחזור למקור שרשו למעלה ולצרור שם בצרור החיים את ה' אלוקיו. וצריך להתבונן על כל יום ויום ועל כל שעה ושעה מיום שנולד , שלא יהיה שהותו בעולם הזה לבטלה. וזה מה שנכתב בתהילים: "כִּי גֵר אָנוֹכִי בָאָרֶץ (כלומר על זמן מיוחד), אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְווֹתֶיךָ". והאיש שעונה: עדיין אני כבן עשרים או כבן שלושים, ויש לי שהות! הוא בתשובתו כמו החכם הבטלן הנ"ל. (ספר 'חפץ חיים', שמירת הלשון). וכל יום ניתן בחשבון גדול! אין יום שניתן לשווא. לכל רגע יש ערך גדול ביותר! א י ך ז ה ק ש ו ר ל ס ו כ ו ת ? ? ? יציאת האדם מבית מסודר אל סוכת עראי למשך שבעה ימים, מזכירה את יציאת הנשמה מעולם הנשמות מתחת כיסא הכבוד, אל העולם הזה עולם השפל למשך שבעים שנה. וכמו שהאדם עוזב את ביתו לרגל מסחרו ומסתפק במועט כדי להצליח ולחזור לביתו מלא ומוצלח, כך יעשה האדם ואל יפנה לתענוגות העולם הזה הזמניים! וישים לבו רק למצוות ומעשים טובים, כדי שיזכה לעולם שכולו טוב. (מעם לועז) ח-ג ש- מ- ח - !!! "ושמחת בחגך!"
איש אחד היה עני מרוד והוא ובני ביתו סבלו ממחסור גדול. החליט האיש לנסוע לארץ רחוקה כדי שימצא שם פרנסה ויצבור כסף וכך יוכל לחזור למקומו ולהחיות את בני ביתו בהרווחה. הגיע האיש לאותה ארץ ונשאר שם כמה עשרות שנים, והיה עצלן גדול בטבעו והולך בטל בתמידות. יום אחד פגש בו איש אחד ממכיריו מעירו. שאל אותו המכר: "למה אתה הולך בטל, ולא משתדל להרוויח כסף, הרי בשביל זה נסעת?". השיב לו: "מה אתה מתפלא עלי? יש לי עוד זמן, כי מיום שבאתי לפה עדיין רק כעשרים שנה!". ענה לו חברו ואמר: "האם חסר דעה אתה? אפילו אם היית אזרח וגר פה והיית הולך בטל בתמידות, גם זה לא דרך טובה כלל כידוע לכל, ובפרט שאתה לא גר פה ועזבת את ארץ מולדתך לבוא לכאן להשׂתכר בכסף ולחזור למקומך- היית צריך להתבונן על כל יום ויום ולחפש איזה דבר להרוויח ולהשׂתכר באשר תמצא, ולא ילך שום יום לבטלה. ואתה משיב לי שאתה בסך הכל פה כעשרים שנה- תשובה כזו היא שייכת לשוטים ולא לאנשים!". והנמשל: נשמת האדם כשהורדה בארץ היא כמו גֵר ממש (ובשמים נחשבת ל'תושב') שבא לגור פה כדי להשיג תורה ומצוות, כי למעלה בשמים אינו יכול להשׂתכר ולהרוויח כלום, ונקצב לו זמן מיוחד על זה, ואחר כך לחזור למקור שרשו למעלה ולצרור שם בצרור החיים את ה' אלוקיו. וצריך להתבונן על כל יום ויום ועל כל שעה ושעה מיום שנולד , שלא יהיה שהותו בעולם הזה לבטלה. וזה מה שנכתב בתהילים: "כִּי גֵר אָנוֹכִי בָאָרֶץ (כלומר על זמן מיוחד), אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְווֹתֶיךָ". והאיש שעונה: עדיין אני כבן עשרים או כבן שלושים, ויש לי שהות! הוא בתשובתו כמו החכם הבטלן הנ"ל. (ספר 'חפץ חיים', שמירת הלשון). וכל יום ניתן בחשבון גדול! אין יום שניתן לשווא. לכל רגע יש ערך גדול ביותר! א י ך ז ה ק ש ו ר ל ס ו כ ו ת ? ? ? יציאת האדם מבית מסודר אל סוכת עראי למשך שבעה ימים, מזכירה את יציאת הנשמה מעולם הנשמות מתחת כיסא הכבוד, אל העולם הזה עולם השפל למשך שבעים שנה. וכמו שהאדם עוזב את ביתו לרגל מסחרו ומסתפק במועט כדי להצליח ולחזור לביתו מלא ומוצלח, כך יעשה האדם ואל יפנה לתענוגות העולם הזה הזמניים! וישים לבו רק למצוות ומעשים טובים, כדי שיזכה לעולם שכולו טוב. (מעם לועז) ח-ג ש- מ- ח - !!! "ושמחת בחגך!"
