חג הפסח או חג המצות?
הערה לגבי שמות חג הפסח: בתורה נזכר חג הפסח בעקיבות בשם חג המצות, ואילו בשפת חז``ל וכן בשפה המדוברת, התפרסם שמו כפסח דווקא. גם המסכת התלמודית, העוסקת בתכניו ובהלכותיו של החג, נקראת מסכת ``פסחים`` - ולא מסכת ``מצות``. מדוע משנים אנו את לשון הכתוב במקור? ההסבר, מקורו בשיטה הידועה כשיטת ``אני לדודי ודודי לי``: לפי התלמוד, במסכת ברכות, מופיע פסוק אחד בתפילין של הקב``ה: ``ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ`` אמר הקב``ה לישראל: אתם עשיתם אותי חטיבה אחת בעולם, שהרי בתפילין שלכם כתוב: ``שמע ישראל ה` אלוקינו ה` אחד``, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, ובתפילין שלי ייאמר: ``ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ``. כלומר, יחס של הדדיות, הערכה וייחוד בין ה` לעמו הנבחר. כך הוא הדבר גם לגבי חג זה. ה` בתורתו קרא לו: ``חג המצות``, ושם זה בא לציין את שבחן של בני ישראל. הם השליכו את יהבם על חסדיו ולא הכינו צידה לדרך, כשהורה להם לפתע לנטוש את הכל, ולצאת לדרך. הם בטחו בו באמונה כה רבה, עד שאפילו לא הספיק בצקם להחמיץ והם אכלו מצות. אנו, מצידנו, נקיים את הכלל ``יהללך זר ולא פיך``: לא נכנה בשפתנו את החג על שם המצות, המציינות כאמור, נקודת זכות ושבח של אבותינו, אלא נקרא לחג דווקא ``חג הפסח`` להדגיש את חסדו של הבורא עמנו, שפסח ודילג על בתי אבותינו במצרים בשעת מכת בכורות. מצות - שבחם של ישראל. פסח - שבחו של הקדוש-ברוך-הוא. לקוח מתוך ספרו של הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו, ``יהדות הלכה למעשה``. אני אהבתי את הקטע הזה, אני מקווה שגם אתם. שבת שלום וחג כשר ושמח.
הערה לגבי שמות חג הפסח: בתורה נזכר חג הפסח בעקיבות בשם חג המצות, ואילו בשפת חז``ל וכן בשפה המדוברת, התפרסם שמו כפסח דווקא. גם המסכת התלמודית, העוסקת בתכניו ובהלכותיו של החג, נקראת מסכת ``פסחים`` - ולא מסכת ``מצות``. מדוע משנים אנו את לשון הכתוב במקור? ההסבר, מקורו בשיטה הידועה כשיטת ``אני לדודי ודודי לי``: לפי התלמוד, במסכת ברכות, מופיע פסוק אחד בתפילין של הקב``ה: ``ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ`` אמר הקב``ה לישראל: אתם עשיתם אותי חטיבה אחת בעולם, שהרי בתפילין שלכם כתוב: ``שמע ישראל ה` אלוקינו ה` אחד``, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, ובתפילין שלי ייאמר: ``ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ``. כלומר, יחס של הדדיות, הערכה וייחוד בין ה` לעמו הנבחר. כך הוא הדבר גם לגבי חג זה. ה` בתורתו קרא לו: ``חג המצות``, ושם זה בא לציין את שבחן של בני ישראל. הם השליכו את יהבם על חסדיו ולא הכינו צידה לדרך, כשהורה להם לפתע לנטוש את הכל, ולצאת לדרך. הם בטחו בו באמונה כה רבה, עד שאפילו לא הספיק בצקם להחמיץ והם אכלו מצות. אנו, מצידנו, נקיים את הכלל ``יהללך זר ולא פיך``: לא נכנה בשפתנו את החג על שם המצות, המציינות כאמור, נקודת זכות ושבח של אבותינו, אלא נקרא לחג דווקא ``חג הפסח`` להדגיש את חסדו של הבורא עמנו, שפסח ודילג על בתי אבותינו במצרים בשעת מכת בכורות. מצות - שבחם של ישראל. פסח - שבחו של הקדוש-ברוך-הוא. לקוח מתוך ספרו של הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו, ``יהדות הלכה למעשה``. אני אהבתי את הקטע הזה, אני מקווה שגם אתם. שבת שלום וחג כשר ושמח.
)