חג היום

[liat1953]

חג היום

הייתי ברחוב וראיתי אנשים שמחים ילדים מחופשים ומאושרים,צוחקים ומשתעשעים... בזמן כזה אני נזכרת בימים המאושרים ההם, אותם ימים שלא ישובו גם באים אחריך לא יהיו כדי לשמוח ולהתחפש ילדים שיבואו לומר חג שמייח לסבתא... השמחה והצהלה בחוץ כל כך מנוגדים לתחושות שם בפנים לכאב לכעס להבנה על כך שאינך כאן לזכרונות מימים קסומים רחוקים שהיו... לאותו שפן מקסים שהיית כשחיפשתיך בפעם הראשונה עוד בטרם מלאו לך אפילו שנה. ניר,מיום ליום אתה חסר יותר ויותר ויש ימים קשים אף יותר מאחרים!!!

 

[לונה..]

ליאתי ../images/Emo201.gif

אני לא מוצאת מילים, מצטערת. שולחת חיבוק ענק. התגעגעתי.

 

[liat1953]

מקסימונת,את תמיד מרגשת אותי מחדש

וכל מילה יש בה את הכוח משלה גם כשנדמה שלא מוצאים מילים.... שולחת לך

ענק גמני מתגעגעת אליך!!! חג שמייח לך

 

[דליה ח]

לליאת ../images/Emo24.gif

באמת, לפעמים אני פותחת את הפורום ולא מוצאת מילים. אני מרגישה חוזרת על עצמי ומעדיפה לא להגיב. למרות שתמיד יש מה להגיד. הצורך להיות שותף לרגשות של הכותבים קיים תמיד, גם אם לא מוצאים מילים מתאימות. {ואני עוד נחשבת למי שיש לה מילים} החג הזה, לא מצאתי איך להסביר לעצמי את מה שאני מרגישה לגביו. אני רואה פורים מהחלון, בטלוויזיה, אבל לא אצלי. אצלי אין שום חג כבר שלוש שנים. הכל טכני. אני מנסה, בשביל הנכד, זה יוצא כאילו שלחצתי על כפתור, שיר מהפה, ריקוד מהרגליים, אבל שום דבר בפנים. ואני בטוחה שכולנו מרגישים אותו הדבר, אפשר במילים ואפשר בלי. אבל חיבוק תמיד אפשר, קבלי חיבוק גדול גם ממני.

 

[liat1953]

חן חן לך דליה

רק כמי שנמצא באותו גובה באותו מקום מבין את משמעותן של המילים שאינם רק מילים אלא תחושות עמוקות. מבינה את מה שאת כותבת היטב...את ההתרוקנות,את העשיה המכנית,אכן,בשביל דור ההמשך ומי שנותר אין הרבה ברירה...חייבים לשנס מותניים ולהמשיך למרות הקושי העצום... תודה לחיבוק ושולחת אחד ענק חזרה.

 

[שרון123]

לגמרי מזדהה

אלוהים, איזה שבוע קשה זה היה, שמחה להיות כבר אחריו..... לא ניכנסת לאופוריה, כי ברגע שפורים חלף, הנה מתקרב לו פסח

 

[liat1953]

אכן,כולנו כאן באותה סירה../images/Emo10.gif

הלואי לא היינו בה וכפי שאת כותבת,החגים שאינם נגמרים,פעם כה ציפינו להם,לארוחה המשפחתית...לימי ההולדת...לשמחות...והיום הכל מלווה בכאב שלא ניתן להסיר מעלינו...שיהיה עמנו עד סוף הימים... ב-21.05 שבע שנים בלעדיו...

 

[דנה של רותם]

כל-כך נכון

באזכרה של רותם ניסיתי להסביר איך זה מרגיש. מין שריר כזה שאבא ואמא למדו להפעיל בצידי הפה, כזה שמותח את הפה לצדדים ונראה כמו חיוך. הכל על אוטומט, כבר לא מתוך הלב. לכתוב לבד אני ממש לא יודעת, אז הנה פזמון מתוך שיר של דנה ברגר: "...ראש השנה בחוץ בפנים הכל שבור לי איך אני רגילה לברוח מאמת פשוטה יש אהבה בחוץ בפנים חלון נגמר תקוות ופחדים אתמול ומחר..." את ראש השנה אפשר להחליף בכל חג אחר. מבחינתי כל החגים הם סיוט אחד גדול.

 

[liat1953]

../images/Emo24.gifכל כך יפה הסברת את החיוך על השפתיים

מדויק מאד...אני קוראת לזה מסיכה...אותה מסיכה שאנו שמים ויוצאים אל העולם הרחב... לא תמיד רוצים לחשוף את מה שקים ומתרחש בפנים...דואגים גם ליקרים האהובים שסביבנו וחייבים להמשיך הלאה...

 

[eaz1514]

גם אני כאן ../images/Emo24.gif

אילנה אמא של רונן

 

[liat1953]

נהדר שאת כאן../images/Emo24.gif,תודה לך

אנו כאן כולם למען כולם בגובה זהה

 

[eaz1514]

חן, חן מתברר שהרבה מאיתנו כאן בלתי נראים !

 

[Jesse Ian]

../images/Emo201.gif../images/Emo140.gif

 

[ר ש פ י ם]

הימים עוברים והחסר גדל...

לפעמים הוא מורגש יותר לפעמים פחות אבל הוא שם כל הזמן. אין יום שהוא לא איתי אתמול היה יומהולדתו יום הולדת ראשון בלעדיו http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1216935 לימים יפים ליאת

 

[yazi22]

כשחיפשתיך בפעם הראשונה

את כתבת על התחפושת ואני קראתי על החיפוש על זה שאנחנו כל העת מחפשים, מחפשים אותם ולא מוצאים