חגיגת תקציב
תשע בבוקר, חדר הישיבות מלא כמעט, כל אחד במקומו, רק הוא מאחר, כמובן מגיע דקה אחרי כולם. מתיישב בכיסא שלו והמבט, המבט הזה שיש לו בעניים לא עוזב לרגע, כל בחורה במשרד מתמוגגת כשהוא נותן לה את המבט הזה, מרגישה כאילו הוא חושב רק עליה, אבל מה לעשות עלי הוא לא עושה רושם, לא הטיפוס שלי, הוא שם לב לחוסר היחס מצידי, דבר שרק מדרבן אותו יותר להמשיך ולנעוץ מבטים. "בוקר טוב לכולם" הוא אומר, וחיוך של מנצחים על פניו, "אני שמח להודיע לכם רישמית כי כל העבודה שכולכם השקעתם בחודשים האחרונים, נשאה פרי, והחברה זכתה בתקציב הפרסום של הלקוח הגדול ביותר, שהיה לנו עד היום". כמו תמיד בנאומים שלו, קודם כל חנופה לעובדים, אחרת איך ימשיך מסע הערצה אליו? ועדיין לא פוסקים המבטים החודרים, הממוקדים שלו, הוא ממשיך לדבר ואני כבר מפליגה למקומות אחרים, מקווה שיסיים לנאום מהר. וואוו כבר כמעט שבע בערב ואני עדיין פה במשרד, אין כאן אף אחד מלבדי, לא פלא שאין לי שום חיים אחרי העבודה, החיים הם בעצם רק העבודה, אני אוספת את הדברים ומתכוננת לצאת, סוגרת את דלת המשרד, לפתע נשמע רעש מוזר מאחד המשרדים, מי זה כבר יכול להיות אני חושבת לעצמי, מתגברת על הפחד שאולי זה פורץ והולכת לבדוק. פתחתי את דלת המשרד וראיתי אותו, עומד עם הגב אלי, "אוייש איזה תחת סקסי יש לו, אף פעם לא שמתי לב לכך, הרי הוא לא הטיפוס שלי". "היי זה אתה" אמרתי והוא נבהל מעט והפיל את הכוס שהייתה לו ביד. "מה את עושה פה בשעה כזו?" שאל, "חשבתי שאני המשקיען היחיד פה" אמר והעלה חיוך זדוני על פניו. "מסתבר שטעית" עניתי, "טוב אין מה לומר, אני שמח שטעיתי דווקא לגבייך", "אוף איזה פלרטטן אני חושבת, מה הוא חושב לו, מישהי צריכה להעמיד אותו במקום פעם אחת, אבל בטח לא אני, אין לי צורך באויב מספר אחד בחברה". "אם את כבר פה, אז בואי תשמעי בשורה משמחת שאת הראשונה ששומעת עליה מפי, אני פה כי חיכית לשיחה חשובה, שהגיעה לפני כמה דקות, והבשורה היא שקיבלנו את התקציב." "נהדר קראתי" קצת בקול רם לדעתי, אבל לא יכולתי לעצור את ההתלהבות, " אני שמח שאת שמחה" אמר, "בא לך לחגוג על כוס יין? יש לי יין מצוין במיוחד לאירועים כאלו, רק שאת הכוס היחידה שהייתה לי ליין גרמת לי לשבור עם ההתגנבות שלך מאחורי." "אין בעיה, בשורה כזו משמחת גם כוסות פלסטיק, לא ימעיטו את השמחה" עניתי. ישבנו במשרד שתינו כוס אחת, דיברנו קצת והנה אנחנו כבר בשנייה, אני מרגישה את הראש קצת מסתחרר, אומנם רק קצת יין אבל בלי ארוחת ערב, הקצת משפיע הרבה. "אני חושבת שאני יזוז" אני אומרת "למה מה בוער? חכי הזמנתי סינית, הארוחה בדרך יהיה גם מספיק בשבילך" אני מתלבטת לשנייה ומחליטה להישאר. לא קשה להרגיש שהוא דיי שמח שנשארתי, הוא קם למזוג לי עוד יין ואי אפשר לא להבחין בבליטה שבמכנסיו, וואו איזה גודל, שוב אני שמה לב שלא שמתי לב לפרטים האלה עוד קודם, אני מתחילה להאשים את היין שעושה את שלו, חם לי פתאום, אני ניגשת קרוב אל החלון, כדי לפתוח אותו קצת, בדרך כמעט ומועדת, אבל בשנייה האחרונה הוא אוחז בידי ומייצב אותי, "מה קרה?" הוא שואל "קצת יין ואת מסתחררת?" צחקתי את אחד הצחוקים הכי טיפשיים שלי והרגשתי כל כך נבוכה. פתאום אני שמה לב שהוא עדיין אוחז בידי, עובר אל כף היד, מחזיק אצבע אחת ובשבריר שנייה מחדיר אותה לפיו ומתחיל למצוץ אותה, זרם חזק וחם עובר בתחתית הבטן והפיטמות מזדקרות ובולטות דרך החולצה ההדוקה שלבשתי. הוא מיד מבחין בשינוי שחל בי והחיוך הזדוני שלו עולה שוב על פניו, הראש אומר לי לצאת משם ועכשיו, הרגליים נעוצות במקום, כאילו ששכחתי איך ללכת. הוא משחרר את האצבע, אוחז בישבני ומצמיד אותי אליו, אני מרגישה את הזיקפה שלו, כל כך חזקה וגדולה ועובר בי רטט בכל הגוף. הוא לא מפספס כלום, כל תזוזה כל נשימה שלי, הוא יודע מה עובר עלי, הוא לוחש לי באוזן "אין לך מושג מה עובר עלי כל יום בעבודה, את משגעת אותי, מטריפה לי את החושים, לא מפסיק לחשוב עליך, כל פעם שאת בסביבה, יש לי זיקפה שלא תיאמן. ואת?, את רק מתעלמת ממני כל הזמן, המבטים שלי החיוכים שלי, כלום, אני אוויר בשבילך." לא יודעת אם הוידוי שלו נכון או לא, באותו רגע לא שלטתי בעצמי, התחלתי לנשק אותו, יותר נכון לטרוף אותו, והמגע של שפתיו,מדהים, אם הייתי יודעת שכך זה יהיה, לא הייתי מתעלמת ממנו כל כך הרבה זמן. הנשיקה נראתה לי כאילו נצח, הלשונות שלנו לא הפסיקו לחפש אחת את השנייה להתחכך אחת בשנייה, למצוץ לינוק, כמו שני ילדים שרק גילו את ההנאה בנשיקה. היד שלו גולשת מתחת אל החצאית שלי, ומשחררת אותי מתחתוני, אני נשארת עם החצאית הקצרה ונעלי העקב, הוא אוחז בי ומרים אותי אל מותניו, רגלי נסגרות סביבו והוא מחכך את זיקפתו בי, כשהוא עדיין לבוש. ושוב הוא חוזר ללחוש באוזניי "כל כך הרבה זמן חלמתי על הרגע הזה ועכשיו שהוא הגיע, לא תתחרטי עליו בחיים, אני הולך להעניק לך את אחת החוויות הכי מענגות שהיו לך אי פעם" חייכתי לעצמי וקיוויתי שלא אתאכזב, ביני לבין עצמי כבר שמעתי הצהרות שיתגלו כריקות מתוכן......... המשך יבוא.....
תשע בבוקר, חדר הישיבות מלא כמעט, כל אחד במקומו, רק הוא מאחר, כמובן מגיע דקה אחרי כולם. מתיישב בכיסא שלו והמבט, המבט הזה שיש לו בעניים לא עוזב לרגע, כל בחורה במשרד מתמוגגת כשהוא נותן לה את המבט הזה, מרגישה כאילו הוא חושב רק עליה, אבל מה לעשות עלי הוא לא עושה רושם, לא הטיפוס שלי, הוא שם לב לחוסר היחס מצידי, דבר שרק מדרבן אותו יותר להמשיך ולנעוץ מבטים. "בוקר טוב לכולם" הוא אומר, וחיוך של מנצחים על פניו, "אני שמח להודיע לכם רישמית כי כל העבודה שכולכם השקעתם בחודשים האחרונים, נשאה פרי, והחברה זכתה בתקציב הפרסום של הלקוח הגדול ביותר, שהיה לנו עד היום". כמו תמיד בנאומים שלו, קודם כל חנופה לעובדים, אחרת איך ימשיך מסע הערצה אליו? ועדיין לא פוסקים המבטים החודרים, הממוקדים שלו, הוא ממשיך לדבר ואני כבר מפליגה למקומות אחרים, מקווה שיסיים לנאום מהר. וואוו כבר כמעט שבע בערב ואני עדיין פה במשרד, אין כאן אף אחד מלבדי, לא פלא שאין לי שום חיים אחרי העבודה, החיים הם בעצם רק העבודה, אני אוספת את הדברים ומתכוננת לצאת, סוגרת את דלת המשרד, לפתע נשמע רעש מוזר מאחד המשרדים, מי זה כבר יכול להיות אני חושבת לעצמי, מתגברת על הפחד שאולי זה פורץ והולכת לבדוק. פתחתי את דלת המשרד וראיתי אותו, עומד עם הגב אלי, "אוייש איזה תחת סקסי יש לו, אף פעם לא שמתי לב לכך, הרי הוא לא הטיפוס שלי". "היי זה אתה" אמרתי והוא נבהל מעט והפיל את הכוס שהייתה לו ביד. "מה את עושה פה בשעה כזו?" שאל, "חשבתי שאני המשקיען היחיד פה" אמר והעלה חיוך זדוני על פניו. "מסתבר שטעית" עניתי, "טוב אין מה לומר, אני שמח שטעיתי דווקא לגבייך", "אוף איזה פלרטטן אני חושבת, מה הוא חושב לו, מישהי צריכה להעמיד אותו במקום פעם אחת, אבל בטח לא אני, אין לי צורך באויב מספר אחד בחברה". "אם את כבר פה, אז בואי תשמעי בשורה משמחת שאת הראשונה ששומעת עליה מפי, אני פה כי חיכית לשיחה חשובה, שהגיעה לפני כמה דקות, והבשורה היא שקיבלנו את התקציב." "נהדר קראתי" קצת בקול רם לדעתי, אבל לא יכולתי לעצור את ההתלהבות, " אני שמח שאת שמחה" אמר, "בא לך לחגוג על כוס יין? יש לי יין מצוין במיוחד לאירועים כאלו, רק שאת הכוס היחידה שהייתה לי ליין גרמת לי לשבור עם ההתגנבות שלך מאחורי." "אין בעיה, בשורה כזו משמחת גם כוסות פלסטיק, לא ימעיטו את השמחה" עניתי. ישבנו במשרד שתינו כוס אחת, דיברנו קצת והנה אנחנו כבר בשנייה, אני מרגישה את הראש קצת מסתחרר, אומנם רק קצת יין אבל בלי ארוחת ערב, הקצת משפיע הרבה. "אני חושבת שאני יזוז" אני אומרת "למה מה בוער? חכי הזמנתי סינית, הארוחה בדרך יהיה גם מספיק בשבילך" אני מתלבטת לשנייה ומחליטה להישאר. לא קשה להרגיש שהוא דיי שמח שנשארתי, הוא קם למזוג לי עוד יין ואי אפשר לא להבחין בבליטה שבמכנסיו, וואו איזה גודל, שוב אני שמה לב שלא שמתי לב לפרטים האלה עוד קודם, אני מתחילה להאשים את היין שעושה את שלו, חם לי פתאום, אני ניגשת קרוב אל החלון, כדי לפתוח אותו קצת, בדרך כמעט ומועדת, אבל בשנייה האחרונה הוא אוחז בידי ומייצב אותי, "מה קרה?" הוא שואל "קצת יין ואת מסתחררת?" צחקתי את אחד הצחוקים הכי טיפשיים שלי והרגשתי כל כך נבוכה. פתאום אני שמה לב שהוא עדיין אוחז בידי, עובר אל כף היד, מחזיק אצבע אחת ובשבריר שנייה מחדיר אותה לפיו ומתחיל למצוץ אותה, זרם חזק וחם עובר בתחתית הבטן והפיטמות מזדקרות ובולטות דרך החולצה ההדוקה שלבשתי. הוא מיד מבחין בשינוי שחל בי והחיוך הזדוני שלו עולה שוב על פניו, הראש אומר לי לצאת משם ועכשיו, הרגליים נעוצות במקום, כאילו ששכחתי איך ללכת. הוא משחרר את האצבע, אוחז בישבני ומצמיד אותי אליו, אני מרגישה את הזיקפה שלו, כל כך חזקה וגדולה ועובר בי רטט בכל הגוף. הוא לא מפספס כלום, כל תזוזה כל נשימה שלי, הוא יודע מה עובר עלי, הוא לוחש לי באוזן "אין לך מושג מה עובר עלי כל יום בעבודה, את משגעת אותי, מטריפה לי את החושים, לא מפסיק לחשוב עליך, כל פעם שאת בסביבה, יש לי זיקפה שלא תיאמן. ואת?, את רק מתעלמת ממני כל הזמן, המבטים שלי החיוכים שלי, כלום, אני אוויר בשבילך." לא יודעת אם הוידוי שלו נכון או לא, באותו רגע לא שלטתי בעצמי, התחלתי לנשק אותו, יותר נכון לטרוף אותו, והמגע של שפתיו,מדהים, אם הייתי יודעת שכך זה יהיה, לא הייתי מתעלמת ממנו כל כך הרבה זמן. הנשיקה נראתה לי כאילו נצח, הלשונות שלנו לא הפסיקו לחפש אחת את השנייה להתחכך אחת בשנייה, למצוץ לינוק, כמו שני ילדים שרק גילו את ההנאה בנשיקה. היד שלו גולשת מתחת אל החצאית שלי, ומשחררת אותי מתחתוני, אני נשארת עם החצאית הקצרה ונעלי העקב, הוא אוחז בי ומרים אותי אל מותניו, רגלי נסגרות סביבו והוא מחכך את זיקפתו בי, כשהוא עדיין לבוש. ושוב הוא חוזר ללחוש באוזניי "כל כך הרבה זמן חלמתי על הרגע הזה ועכשיו שהוא הגיע, לא תתחרטי עליו בחיים, אני הולך להעניק לך את אחת החוויות הכי מענגות שהיו לך אי פעם" חייכתי לעצמי וקיוויתי שלא אתאכזב, ביני לבין עצמי כבר שמעתי הצהרות שיתגלו כריקות מתוכן......... המשך יבוא.....