חגיגת משחקי ה-28/1

[Rapgamer]

ברוקלין- אטלנטה
עוד ניצחון של הנטס שהולך קשה ומצריך 42+ דקות של הכוכבים (כולל הארכה). הארדן שיחק 46.
ברוקלין לא מאוד שכנעה בדקות של 3 הכוכבים. ברבע הראשון היא נכנסה לפיגור קל, ממנו יצאה בפתיחת הרבע השני כשהארדן שיחק עם הספסל וקלע 13 נקודות רצופות. אלא שגם בצד של ההוקס יש שחקני התקפה מוכשרים. יאנג וקולינס יודעים לייצר לעצמם, השאר זזים היטב ללא כדור ולמעשה המשחק כולו התנהל ב-5 נקודות הפרש למי מהצדדים. במחצית שוויון.
ברבע השלישי דוראנט נכנס לעניינים, ממש רואים הבדל בין פוזשנים שהוא מתחיל כ-ball handler או שמקבל ב-ISO שהם פחות יעילים לעומת כשהוא מקבל את הכדור עם יתרון קל על ההגנה או לקאץ' אנד שוט ואז היעילות מרקיעה שחקים. אבל גם כשהפלואו ההתקפי טוב קשה לייצר ריצות מבלי להשיג עצירות ואטלנטה הגיעה לצבע ולעונשין יותר מדי בקלות, לקראת סוף הרבע השלישי אפילו עלתה ליתרון.
בפתיחת הרביעי שוב הארדן והמחליפים הובילו את הריצה היחידה של ברוקלין במשחק, תענוג לצפות בו מוסר לחותכים לכיוון הטבעת. יש לו כימיה טובה עם ג'ף גרין (שסגר את המשחק במקום דאנדרה) ועם ברוס בראון. TLC קיבל הרבה מבטים פנויים משלוש אבל לא פגע.
אטלנטה המשיכה לשחק חזק, האנטר ורדיש מתקדמים יפה במסלול הקריירה שלהם ומשפרים את היכולת ליצור מכדרור, כניסות טובות שלהם לטבעת כפו הארכה.
גם בהארכה ברוקלין הצליחה to outscore. שלא תבינו אחרת- הנטס מתאמצים בהגנה ועוזרים אחד לשני. אבל היכולת הראשונית להכיל את מוביל הכדור ולמנוע נתיבי מסירה מקאטרים לוקה בחסר. בנוסף לכך שאטלנטה קבוצת התקפה טובה בפני עצמה.
בסיום 132-128 לנטס. הארדן הוביל עם 31 נקודות, 15 אסיסטים וכאמור 46 דקות משחק. דוראנט שם 32, קיירי עם 26 נקודותבאחוזים גבוהים אבל במבחן העין לא הבריק, שיחק קצת מחוץ לפלואו. למרות שהיו לו סלים חשובים בקלאץ'.
ג'ו האריס קטע את רצף המשחקים שלו עם שלשה אחת לפחות. מגיע קרדיט להגנה של ההוקס, קבלת החלטות טובה שלהם. רוב המבטים הבאמת נוחים משלוש הגיעו לג'ף גרין ו-TLC שקלעו ביחד 2-10. למרות שגרין מוצא את הייעוד שלו בתור סטרץ' ביג מן נייד בהגנה ושמתגלגל לסל בהתקפה.
באטלנטה יאנג עם 28-14, קולינס ודאנדרה האנטר עם 21 נקודות כל אחד, רדיש עלה מהספסל וקלע 24. לא זכרתי אותו סקורר, יש מצב שזה career high או קרוב לכך.

 

[Rapgamer]

המשחק המרכזי: לייקרס- פילדלפיה
המשחק מפגיש את המובילות משני החופים, בהרכבים מלאים, במגרש הביתי של הסיקסרס. פילדלפיה 9-1 בבית , הקבוצה היחידה כמעט שמושפעת מביץ-חוץ. הלייקרס במאזן 10-0 מושלם בחוץ.
מצ'אפים מעניינים- גאסול הוא הקריפטונייט של אמביד. אמביד הוא הביג מן היחיד שנתן בראש לדיוויס, במספר מקרים.

פילדלפיה פותחת טוב- יוצאת מהר קדימה גם אחרי סל, סימונס תוקף את הטבעת. הלייקרס קולעים את 9 נקודות הראשונות שלהם דרך משחק בין-שניים של לברון וגאסול. לברון קלע 3 סלים ברבע הראשון כתוצאה מחיתוכים לסל, לאורך הקריירה שלו הוא מעולם לא זז ככה ללא כדור (או למעשה שיחק אוף דה בול). אמביד פעל מהמיד פוסט נגד גאסול/דיוויס, הוא סחט כמה עבירות ברבע הראשון וזה הוביל את ווגל להביא עליו שמירות כפולות בהמשך. אני לא בטוח מסכים עם ההחלטה הזאת, גאסול יכול להרשות לעצמו לספוג עבירות (סיים את המשחק עם 3 סך הכל) והוא מצליח להרחיק את אמביד מהצבע. קרדיט לג'ואל שקלע כמה מיד ריינג' אבל אם זו תכנית המשחק של הסיקסרס- תפדלו.
בצד השני אמביד חנה בצבע והגביל כניסות לסל גם של דיוויס ולברון, פילדלפיה רצה 18-2 ועלתה ליתרון שיא במשחק של 16 הפרש. ללייקרס יש מספיק זמן לחזור אבל הם לגמרי עומדים בפני אתגר.
בפתיחת הרבע השני הריצה של הלייקרס סביב לברון לא איחרה להגיע. הוא תקף את הסל בכל הזמנות, ביצע מהלכים בהגנה ולחץ על הדוושה בכל הכוח. הלייקרס צמצמו לחד ספרתי. יש משהו מגוחך בלראות את דוויט זורק עונשין מטווח רחוק יותר בכוונה ועדיין הלבנים שלו חזקות מדי. 0-4 שלו מהעונשין במהלך הריצה של הלייקרס, מסוג הדברים שמשלמים עליהם ביוקר.
אמביד חזר לייצב את ההגנה ופילי יורדת למחצית ביתרון 55-51.
בפתיחת הרבע השלישי ריצה נוספת של הסיקסרס דרך שלשות רצופות של דני גרין וטוביאס האריס. שניהם ביום קליעה מוצלח, בפרט האריס שקלע המון ג'אמפרים מהמיד ריינג' מעל contest של שומרים טובים. הסיקסרס חוזרים לדו ספרתי. ווגל עובר לשחק עם דיוויס סנטר, מרחיק קצת את אמביד מהצבע ואז דניס שרודר נכנס למשחק עם רצף של כניסות טובות לסל. הלייקרס רגילים להיות הקבוצה שoverpowering את היריבה אבל פילי לא פחות פיזית ממנה, לתחושתי זה הפריע ללייקרס להיכנס לרית'ם התקפי.
ברבע האחרון הספסל של פילדלפיה מצליח להחזיק מעמד מול לברון והמחליפים, בין השאר בגלל החטאות עונשין מרובות של הלייקרס. נראה שפילי בדרך לניצחון wire to wire. הלייקרס לא מגיעים למבטים שהיו רוצים וכל ניסיון לריצה נענה בג'אמפר שובר מומנטום.
שלוש דקות לסיום פילדלפיה ביתרון 12 והלייקרס עושים ניסיון אחרון שנראה מעט מדי, מאוחר מדי. אבל המומנטום מתחזק, קארוסו לא מפחד מאף אחד ופתאום זה כבר ריצת 8-0 ויש ללייקרס זמן לגנוב את המשחק. דקה וקצת לסיום לברון מקבל את אמביד באחד על אחד, האחרון שומר עליו נהדר ומונע ממנו להגיע לטבעת, לברון משחרר מסירה שהיא כמעט-איבוד כדור, מגיע איכשהו ל-KCP שלא היה קיים כל המשחק- הוא תופר אותה! רק נקודה לפילי.
פוזשן סטגננטי של הסיקסרס מסתיים במיד ריינג' של אמביד- החוצה. ריב' התקפה סוחט עוד כמה שניות והולך לזריקה בלתי אפשרית של דני גרין.
28 שניות לסיום כדור של הלייקרס בפיגור נקודה. ווגל לוקח פסק זמן וחוזר עם תרגיל נהדר של לברון בטופ או דה קי מוסר לדיוויס off curl, חסימה אפקטיבית של שרודר משאירה את אמביד מאחורה ודיוויס מתגלגל בקלות לסל. 106-105 ללייקרס! הקאמבק הושלם! אבל כדור אחרון של פילדלפיה, ואז זה קורה:

מרענן לראות שחקן בפוזשן אחרון עושה את המהלך הנכון ולא רק מחכה שהשעון יגמר לשלשת סטפ באק קשה. האריס פגע כל המשחק, מיד ריינג' מעל קארוסו הנמוך ממנו זה אחלה פוזשן. ללייקרס אין פסקי זמן ואפילו לא מצליחים להגיע לזריקה אמיתית לסל ב-3 שניות.
בסיום 107-106 לפילדלפיה. אמביד הוביל עם 28 נקודות והרבה נוכחות הגנתית. האריס קלע 24 באחוזים מעולים, בן סימונס עם טריפל דאבל היה חשוב בריבאונד ובהשפעה על המצ'אפ הפיזי בין הקבוצות. דני גרין קלע את השלשות שלו.
בלייקרס לברון עם 34 נקודות אבל לא היה דומיננטי בחצי השני כמו בראשון. דיוויס קלע 23 אבל השאיר 5 נקודות יקרות על העונשין. שרודר עם 16 (כולן במחצית השנייה) וקארוסו היחיד עם דאבל פיגרס מהספסל היה שווה יותר מה-16 דקות שראה, במיוחד במשחק שבו KCP לא קיים.
עוד שחקן שהיה נפקד במשחק- מונטרז הארל עם 0 נקודות. אולי כמו האקס שלו לו וויליאמס, הוא נותן מספרים יפים בעיקר במשחקי עונה רגילה חסרי חשיבות, אבל קשה לסמוך עליו על הבמה הגדולה.

 

[אליקו בן לולו]

המשחק המרכזי: לייקרס- פילדלפיה
המשחק מפגיש את המובילות משני החופים, בהרכבים מלאים, במגרש הביתי של הסיקסרס. פילדלפיה 9-1 בבית , הקבוצה היחידה כמעט שמושפעת מביץ-חוץ. הלייקרס במאזן 10-0 מושלם בחוץ.
מצ'אפים מעניינים- גאסול הוא הקריפטונייט של אמביד. אמביד הוא הביג מן היחיד שנתן בראש לדיוויס, במספר מקרים.

פילדלפיה פותחת טוב- יוצאת מהר קדימה גם אחרי סל, סימונס תוקף את הטבעת. הלייקרס קולעים את 9 נקודות הראשונות שלהם דרך משחק בין-שניים של לברון וגאסול. לברון קלע 3 סלים ברבע הראשון כתוצאה מחיתוכים לסל, לאורך הקריירה שלו הוא מעולם לא זז ככה ללא כדור (או למעשה שיחק אוף דה בול). אמביד פעל מהמיד פוסט נגד גאסול/דיוויס, הוא סחט כמה עבירות ברבע הראשון וזה הוביל את ווגל להביא עליו שמירות כפולות בהמשך. אני לא בטוח מסכים עם ההחלטה הזאת, גאסול יכול להרשות לעצמו לספוג עבירות (סיים את המשחק עם 3 סך הכל) והוא מצליח להרחיק את אמביד מהצבע. קרדיט לג'ואל שקלע כמה מיד ריינג' אבל אם זו תכנית המשחק של הסיקסרס- תפדלו.
בצד השני אמביד חנה בצבע והגביל כניסות לסל גם של דיוויס ולברון, פילדלפיה רצה 18-2 ועלתה ליתרון שיא במשחק של 16 הפרש. ללייקרס יש מספיק זמן לחזור אבל הם לגמרי עומדים בפני אתגר.
בפתיחת הרבע השני הריצה של הלייקרס סביב לברון לא איחרה להגיע. הוא תקף את הסל בכל הזמנות, ביצע מהלכים בהגנה ולחץ על הדוושה בכל הכוח. הלייקרס צמצמו לחד ספרתי. יש משהו מגוחך בלראות את דוויט זורק עונשין מטווח רחוק יותר בכוונה ועדיין הלבנים שלו חזקות מדי. 0-4 שלו מהעונשין במהלך הריצה של הלייקרס, מסוג הדברים שמשלמים עליהם ביוקר.
אמביד חזר לייצב את ההגנה ופילי יורדת למחצית ביתרון 55-51.
בפתיחת הרבע השלישי ריצה נוספת של הסיקסרס דרך שלשות רצופות של דני גרין וטוביאס האריס. שניהם ביום קליעה מוצלח, בפרט האריס שקלע המון ג'אמפרים מהמיד ריינג' מעל contest של שומרים טובים. הסיקסרס חוזרים לדו ספרתי. ווגל עובר לשחק עם דיוויס סנטר, מרחיק קצת את אמביד מהצבע ואז דניס שרודר נכנס למשחק עם רצף של כניסות טובות לסל. הלייקרס רגילים להיות הקבוצה שoverpowering את היריבה אבל פילי לא פחות פיזית ממנה, לתחושתי זה הפריע ללייקרס להיכנס לרית'ם התקפי.
ברבע האחרון הספסל של פילדלפיה מצליח להחזיק מעמד מול לברון והמחליפים, בין השאר בגלל החטאות עונשין מרובות של הלייקרס. נראה שפילי בדרך לניצחון wire to wire. הלייקרס לא מגיעים למבטים שהיו רוצים וכל ניסיון לריצה נענה בג'אמפר שובר מומנטום.
שלוש דקות לסיום פילדלפיה ביתרון 12 והלייקרס עושים ניסיון אחרון שנראה מעט מדי, מאוחר מדי. אבל המומנטום מתחזק, קארוסו לא מפחד מאף אחד ופתאום זה כבר ריצת 8-0 ויש ללייקרס זמן לגנוב את המשחק. דקה וקצת לסיום לברון מקבל את אמביד באחד על אחד, האחרון שומר עליו נהדר ומונע ממנו להגיע לטבעת, לברון משחרר מסירה שהיא כמעט-איבוד כדור, מגיע איכשהו ל-KCP שלא היה קיים כל המשחק- הוא תופר אותה! רק נקודה לפילי.
פוזשן סטגננטי של הסיקסרס מסתיים במיד ריינג' של אמביד- החוצה. ריב' התקפה סוחט עוד כמה שניות והולך לזריקה בלתי אפשרית של דני גרין.
28 שניות לסיום כדור של הלייקרס בפיגור נקודה. ווגל לוקח פסק זמן וחוזר עם תרגיל נהדר של לברון בטופ או דה קי מוסר לדיוויס off curl, חסימה אפקטיבית של שרודר משאירה את אמביד מאחורה ודיוויס מתגלגל בקלות לסל. 106-105 ללייקרס! הקאמבק הושלם! אבל כדור אחרון של פילדלפיה, ואז זה קורה:

מרענן לראות שחקן בפוזשן אחרון עושה את המהלך הנכון ולא רק מחכה שהשעון יגמר לשלשת סטפ באק קשה. האריס פגע כל המשחק, מיד ריינג' מעל קארוסו הנמוך ממנו זה אחלה פוזשן. ללייקרס אין פסקי זמן ואפילו לא מצליחים להגיע לזריקה אמיתית לסל ב-3 שניות.
בסיום 107-106 לפילדלפיה. אמביד הוביל עם 28 נקודות והרבה נוכחות הגנתית. האריס קלע 24 באחוזים מעולים, בן סימונס עם טריפל דאבל היה חשוב בריבאונד ובהשפעה על המצ'אפ הפיזי בין הקבוצות. דני גרין קלע את השלשות שלו.
בלייקרס לברון עם 34 נקודות אבל לא היה דומיננטי בחצי השני כמו בראשון. דיוויס קלע 23 אבל השאיר 5 נקודות יקרות על העונשין. שרודר עם 16 (כולן במחצית השנייה) וקארוסו היחיד עם דאבל פיגרס מהספסל היה שווה יותר מה-16 דקות שראה, במיוחד במשחק שבו KCP לא קיים.
עוד שחקן שהיה נפקד במשחק- מונטרז הארל עם 0 נקודות. אולי כמו האקס שלו לו וויליאמס, הוא נותן מספרים יפים בעיקר במשחקי עונה רגילה חסרי חשיבות, אבל קשה לסמוך עליו על הבמה הגדולה.

משחק מרשים של אמביד. גם סימונס. יש לקבוצה הזו רגעים טובים. היכולת שלהם לשחק על מיסמצ'ים היא דבר חיובי, למשל אמביד, בדקות הטובות שלו, גם סימונס שתקף את הסל על לברון ברבע הראשון מהפתיחה וניסה להיות אגרסיבי. הם קוראים נכון את המשחק. זה בעיניי רק עניין של מזל, איך דברים יתחברו בפלייאוף ובאיזה מומנטום יגיעו. מאוד הייתי רוצה לראות מה קבוצה כזו יכולה לעשות עם סקורר בסדר גודל של לאבין / ביל, אפילו לקבל שחקן כמו טרנס רוס.

 

[Rapgamer]

עוד בקטנה
* דנבר מביסה את מיאמי: ההיט בהרכב מאוד מאוד חסר נופלים למאזן 6-11 ומקום 13 במזרח. בהתחשב בעונה המקוצרת וכו' אני לא חושב שיש למיאמי סיכוי לתפוס את הגדולות, היא תנסה שוב להפתיע מה-seeds היותר נמוכים ולהינות מכך שיתרון הביתיות לא ממש משחק תפקיד בלי קהל.
דנבר לעומת זאת שגם פתחה את העונה יחסית חלש מחברת כבר רצף של 5 ניצחונות והתמונה במערב מתבהרת עם ביג 4 (שתי ה-LA, יוטה, דנבר) והשאר שילחמו על עצם הכניסה לפלייאוף.
* מילווקי מנצחת את טורונטו: האמת שאין הרבה מה לקחת מהמשחק הזה שראיתי את רובו. הראפטורס נשארו תחרותיים בזכות יום קליעה מוצלח משלוש ומהלכים יפים מאוד בהגנה בעיקר ברבע השלישי. הולידיי במשחק התקפי מאוד חלש. בכל זאת מילווקי שווה את ה-115 נקודות גם ב-off night של שחקני מפתח מסוימים, טורונטו לא עברה את ה-116 נקודות אפילו פעם אחת העונה.

 

[Krit123]

בכל זאת מילווקי שווה את ה-115 נקודות גם ב-off night של שחקני מפתח מסוימים, טורונטו לא עברה את ה-116 נקודות אפילו פעם אחת העונה.

וואו, נתון מפתיע לאללה...

 

[Krit123]

מיאמי - דנבר

אפשר לומר שהמחצית הראשונה הייתה הכי טובה העונה. אם היינו משכילים להגדיל את הסקור זה היה משקף את ה-ball&man movement.
זוכרים שדאגתי מהפרונט בפוסט שיעשו על יוקיץ'? הקבוצה הגיבה יפה וידעו לשחק דרכו פחות כשצריך.

שתי דברים לא אופיינים למיאמי ראיתי –
1. closeout בלי תאקט לקלעים, הם בדרך כלל יורדים לפרטים ברמת הפרסונל, הרגשתי שאפשרו חדירה והוצאה במצבים שאפשר היה להימנע מכך, מאוד עזר לנו לייצר שטף ולהגיע עד לסל בדקות בהן לא פגענו מבחוץ. נציין במיוחד את גארי האריס במשחק מצוין בשני הצדדים, הגנה אדירה על דאנקן רובינסון וחדירות לסל שהובילו ל-7 אסיסטים(!).

2. זרקו שלשות ברמה של להגדיר שיגעון מחדש, לא מתאים להם להפציץ בלי תכנית ב'. קלעו רק 12 נקודות (!) ברבע הראשון והמשיכו להשליך. אני מבין את האילוץ, בנוסף לבאטלר והירו דראגיץ' ומשחק הפיקנדרול ההכרחי שלו היה חסר, אבל פשוט נתנו לנו מתנה, אין מי שהתעקש לתקוף מולנו את הצבע ולא יצא נשכר בסופו של דבר.

עברו לשמור אזורית במחצית השנייה שתמיד משבשת את הקצב, למזלנו פורטר ג'וניור היה מעולה בנוסף לג'מייקל גרין שקולע באחוזים נהדרים. העונה אנחנו הולכים חזק לריבאונד התקפה (גרין הגיע לדאבל-דאבל) מה שעוזר לעצור ריצות בצד השני.
קיבלנו כמה דקות מהעירקי (קלע שתי ג'אמפרים) והאחרים בסיום (מרקוס הווארד עם שתי שלשות), היה ממש כיף.

 

[Krit123]

סן אנטוניו - סלטיקס

ממש feel good victory לספרס. מילס מהספסל עקבי לאללה, בשקט בשקט מועמד לשחקן שישי.
הופעה יעילה מאוד מהשדה (56% כקבוצה), היו לא מעט bounces שהלכו לכיוון שלהם ולפעמים זה כול מה שצריך.

דקות ספסל לא מספיק טובות של בוסטון (למעט רוברט וויליאמס III שחיפה על תייס בהופעה חלשה), חסרו את פריצ'רד.
קמבה וסמארט פגעו בפתיחה אך הרגשתי שלאורך זמן האשראי שלהם לזרוק ישתלם לספרס.

הם הבינו (הסלטיקס) במחצית השנייה שלוני ווקר לא מסוגל לשמור על טייטום והשכילו לבודד אותו, הדאבל לא הגיע. למרות שטייטום בקושי החטיא מולו הוא איכשהו לא קלע מספיק בסיום, פספס בצמתים חשובים ברבע הרביעי. לא הגיוני המשפט, אני יודע. עברו לשמור אזורית ביציאה מחדר ההלבשה, עבד לרוב למעט שוב, זריקות שפשוט נכנסו. יפה לראות שהם תמיד משתדלים לבצע התאמות.

הספרס ניצחו בהאסל, המספרים בריבאונד משקפים חלק מהתמונה, למרות שאם צריך לבחור רגע סמלי אז בקלות אפשר ללכת עם הסיקוונס בסיום הרבע השני – שתי חטיפות מכדור חוץ בשש השניות האחרונות שהובילו ל-4 נקודות עם ערך מוסף.

מורי הוסיף חטיפה ענקית בדקות ההכרעה על ווקר שעזרה לסגור עניין (הוא וקלדון עם תרומה שני צידי המגרש). פופ ממש מרשה לעצמו לשחק עם הרוטציה, חילופי הגנה-התקפה של אולדריג'/פולטל, ווקר יוצא על חשבון מילס, מגיב למה שמתרחש בזמן אמת.

 

[Rapgamer]

סן אנטוניו - סלטיקס

ממש feel good victory לספרס. מילס מהספסל עקבי לאללה, בשקט בשקט מועמד לשחקן שישי.
הופעה יעילה מאוד מהשדה (56% כקבוצה), היו לא מעט bounces שהלכו לכיוון שלהם ולפעמים זה כול מה שצריך.

דקות ספסל לא מספיק טובות של בוסטון (למעט רוברט וויליאמס III שחיפה על תייס בהופעה חלשה), חסרו את פריצ'רד.
קמבה וסמארט פגעו בפתיחה אך הרגשתי שלאורך זמן האשראי שלהם לזרוק ישתלם לספרס.

הם הבינו (הסלטיקס) במחצית השנייה שלוני ווקר לא מסוגל לשמור על טייטום והשכילו לבודד אותו, הדאבל לא הגיע. למרות שטייטום בקושי החטיא מולו הוא איכשהו לא קלע מספיק בסיום, פספס בצמתים חשובים ברבע הרביעי. לא הגיוני המשפט, אני יודע. עברו לשמור אזורית ביציאה מחדר ההלבשה, עבד לרוב למעט שוב, זריקות שפשוט נכנסו. יפה לראות שהם תמיד משתדלים לבצע התאמות.

הספרס ניצחו בהאסל, המספרים בריבאונד משקפים חלק מהתמונה, למרות שאם צריך לבחור רגע סמלי אז בקלות אפשר ללכת עם הסיקוונס בסיום הרבע השני – שתי חטיפות מכדור חוץ בשש השניות האחרונות שהובילו ל-4 נקודות עם ערך מוסף.

מורי הוסיף חטיפה ענקית בדקות ההכרעה על ווקר שעזרה לסגור עניין (הוא וקלדון עם תרומה שני צידי המגרש). פופ ממש מרשה לעצמו לשחק עם הרוטציה, חילופי הגנה-התקפה של אולדריג'/פולטל, ווקר יוצא על חשבון מילס, מגיב למה שמתרחש בזמן אמת.

ההרכב המשני של הספרס שפותח את רבעים 2 ו-4 מנצח להם משחקים. במבחן העין שלי פטי מילס קטלני התקפית העונה. בא לך לפרט על סוד ההצלחה של סאן אנטוניו העונה בראייה רחבה?

 

[Krit123]

ההרכב המשני של הספרס שפותח את רבעים 2 ו-4 מנצח להם משחקים. במבחן העין שלי פטי מילס קטלני התקפית העונה. בא לך לפרט על סוד ההצלחה של סאן אנטוניו העונה בראייה רחבה?

בגדול הם ממשיכים את הקו שעבד בבועה, 4 שחקני חוץ וגבוה.
הם עשו 180 בסגנון לעומת השנתיים שקדמו לבאבל, אימצו מאפיינים של קבוצה מודרנית – המון שלשות/קצב מהיר/הרכבים יותר נמוכים כאמור, אני לא צריך לספר לך...

הפוקוס ירד מאולדריג' בפוסט (לטעמי אחד המפתחות להצלחה), מחפשים אותו מחוץ לקשת לעיתים תכופות והולכים אליו רק בעת הצורך (יש תנודות בתכיפות שהולכים אליו ובתפוקה שמקבלים, תלוי במצ'אפ). דרוזן משמש כיוצר ונותן לאחרים במה עד לדקות ההכרעה בהן הוא משמש ככקלוזר.
כבר יצא לי להגיד שהיופי בשלישיית הגארדים הוא שלצד החפיפה ברוב הסקילס כל אחד מציע משהו ייחודי בשני צידי המגרש. נניח, כולם מספקים סקורינג, אבל כל אחד מוסיף אלמנט משלו שעוזר להשלים את האחרים.

בגדול, מורי הכי אול אראונד, המוסר הכי טוב עם דגש על סקיל.
לוני מביא אתלטיות, קליעה, משחק מעבר, שטויות בהגנה ואיבודי כדור מיותרים.
קלדון מביא אלמנט של פיזיות, הגנה, כניסות לסל.
הראשון והשלישי חולקים בניהם 14 ריבאונדים בממוצע, ממש עוזרים לחפר על החיסרון בסייז. בקיצור, מי שנהנה לראות את הקו האחורי של OKC עונה שעברה, הייתי ממליץ לו לראות את הספרס אם הוא מתגעגע לזה

מילס אמר לפני פתיחת העונה שהוא רוצה לשחק כמו 'פיב"א פטי', יעני לחפש את הזריקה שלו ולהיות אגרסיבי. לא לקחתי את זה ברצינות כי שחקנים אומרים דברים, אבל מה, הוא תופר שלשות ולא מפסיק לנוע עם או בלי הכדור. הוא עולה עם המון אנרגיות ובמוד אחר באמת, תמיד היה מסוגל להתחמם רק שהוא השתפשף בתפקיד הזה מתחת לרדאר, בהתרשמות שלי הוא קורא את ההגנה טוב מבעבר.
גיי היה ממש טוב בבועה, הופתעתי, הוא פשוט הפך לאחלה שחקן ספסל בעצם. למרות שהוא מחפש בעיקר to get his הוא לא מגזים בזריקות מיותרות. נותן להם סייז כשחסר מה שמאפשר להם לעלות אותו מול מצ'אפ בעייתי או לסיים משחקים כשצריך, מפתיע לטובה בהגנה בנוסף להכל, לא חשבתי שיהיה contributor לגיטימי.

 

[אליקו בן לולו]

ווייזמן ואדוארדס הפציצו בשביל ה'בראגינג רייטס'. האגדה מספרת שמינסוטה שוב הפסידה.

 

[אליקו בן לולו]

נצל"ש - עדכוני WNBA:

* קנדיס פארקר עוזבת את הלוס אנג'לס ספארקס לאחר 13 עונות ואליפות ב-2016, ומצטרפת לשיקאגו סקיי. היא גדלה בשיקאגו רבתי.
* אלישה קלארק, שחקנית נבחרת ישראל לשעבר, הופכת לישראלית השנייה בכדורסל של העיר וושינגטון. הישראלית החליטה לעזוב את סיאטל סטורם, עמה זכתה באליפות הליגה בעונה האחרונה [שתי אליפויות בשלוש העונות האחרונות], ולהצטרף לוושינגטון מיסטיקס. היא אמנם מבוגרת מדני בעשור וחצי, אבל אשמח אם ינשאו, יולידו 7 ילדים ו-21 נכדים.