יש לי וידוי!!!
עכשיו, כשאני שוב כאן אני יכול לשתף אתכם... התחלתי לשמוע טורי איימוס... טוב תירגעו, זה לא הוידוי, לא הבטחתי לאלאניס אקסלוסיביות. המוסיקה של טורי ממש ממש מהממת, ואחרי תקופה (אם אפשר לקרוא ל-4 ימים תקופה) ששמעתי את טורי באובססיביות יום יום שעה שעה נזכרתי באלאניס והיא פתאום נראתה לי כמו ילדה קטנה ומעצבנת שלא מפסיקה לצרוח על כמה שהחברים שלה לשעבר עשו לה צרות (לעומת מה שטורי כותבת - הצרות של אלאניס נשמעות כמו מה שעובר על מיקי חימוביץ´ ביום שיער רע (אל תשאלו אותי מה הקשר- אני ממש לא יודע(שמתי סוגריים בתוך סוגריים, זה בכלל חוקי?))) ואפילו כשנזכרתי איך אלאניס נראית היא נראתה לי כמו גמדה בעלת עוויתות רציניות וצוואר קצר מדי (תנסו לשנוא את אלאניס וגם אתם תראו אותה בדיוק ככה(בעצם יש לה צוואר ארוך למדי, מעניין... אולי כששונאים אנשים מתקצר להם הצוואר...)) ובנוסף לכל, משהי מהעבודה שלי אמרה לי כמה שהיא שונאת את אלאניס וזה רק חיזק את ההרגשה שלי... וככה כבר הייתי מוכן לסיים יפה את התקופה הארוכה של אהבתי לאלאניס ולהמשיך הלאה, המוזר הוא שאפילו לא הצרתי על הפרידה, פשוט המשכתי הלאה כאילו מעולם לא התרגשתי מהסקס איתה, כאילו היא הייתה סתם חפוז, כאילו כשאמרתי לה I DO בהתמסרות כששמעתי את HOF לראשונה- בכלל לא התכונתי לזה ברצינות... כעבור כמה ימים (אם אפשר לקרוא לשבוע כמה ימים) החלטתי להחליף את המיני-דיסק של טורי באחר כדי שלא ימאס לי ממנה לעשור הקרוב ובגלל שאין שום סימון על המיני-דיסקים שלי שמתי (בטעות?) את זה של אלאניס (בשיר FRONT ROW למי שמעונין לדעת...) ופתאום הרגשתי שלוש גלים - אחד של נוסטלגיה, אחד של רגש ואחד של אהבה עזה לאלאניס. וחשבתי לעצמי "מענין מה היא לבשה כשהיא שרה את קולות הרקע" לא, סתם, חשבתי את זה: "איך יכולת לשנוא, אפילו לשבריר שניה את הדבר המדהים הזה"... סוף הוידוי