חבר
ואחרי שנפרדנו הערב, לאחר הקפה הזה שקיויתי שיהיה אין-סופי; באוטו, בחושך, בדרך הביתה - חשבתי שהיינו יכולים להלביש על החיים דמות של אישה (כמו באנגלית, או צרפתית, או ספרדית - שפות של אוהבים המייחסות ל``חיים`` מין נקבה, שלא כמו בעברית...). ואז, היינו מגלים שלעיתים היא מנשקת אותנו בפה, ונפרשת לפנינו צבעונית כמו אטלס. היינו חשים איך היא מובילה אותנו לאורך הרחובות, והיינו מפקירים עצמנו בידיה הטובות. לו ניתן היה לייחס לחיים דמות של אישה, היינו רואים שהיא תכופות מתאימה עצמה למידותנו, שותה מהכוס שלנו, ופה ושם שולפת איזשהו שפן מן הכובע. לו ניתן היה לייחס לחיים דמות של אישה, היינו מאושרים כמו הילד ההוא בשעת היציאה מבית הספר. לעיתים היא הייתה שותה איתנו קפה, ובטח הייתה כל כך יפה שהיה ממש תענוג להתבונן בה. או אז, היא הייתה מפזרת את שערה על כתפיה ומזמינה אותנו לצאת איתה במחול. לעיתים היא הייתה מתמסרת לנו ומעניקה לנו חלומות כל כך חמקמקים שהיה צורך לעבור אותם על קצות האצבעות כדי שקסמם לא יפוג. לו היה ניתן לייחס לחיים דמות של אישה, העור היה מצטמרר רק מלהביט בה, והיינו נותרים חסרי מילים ברצותנו למנות את כל מה שהיא מציעה למי שיידע לטפל בה. לעיתים היא היתה מהתלת בנו, אך עוטפת אותנו לאחר מכן בחמלה ובחום... משום מה, זה מה שהעסיק אותי כל הדרך חזרה הביתה אחרי הקפה הבלתי נשכח ששתינו יחד הערב.
ואחרי שנפרדנו הערב, לאחר הקפה הזה שקיויתי שיהיה אין-סופי; באוטו, בחושך, בדרך הביתה - חשבתי שהיינו יכולים להלביש על החיים דמות של אישה (כמו באנגלית, או צרפתית, או ספרדית - שפות של אוהבים המייחסות ל``חיים`` מין נקבה, שלא כמו בעברית...). ואז, היינו מגלים שלעיתים היא מנשקת אותנו בפה, ונפרשת לפנינו צבעונית כמו אטלס. היינו חשים איך היא מובילה אותנו לאורך הרחובות, והיינו מפקירים עצמנו בידיה הטובות. לו ניתן היה לייחס לחיים דמות של אישה, היינו רואים שהיא תכופות מתאימה עצמה למידותנו, שותה מהכוס שלנו, ופה ושם שולפת איזשהו שפן מן הכובע. לו ניתן היה לייחס לחיים דמות של אישה, היינו מאושרים כמו הילד ההוא בשעת היציאה מבית הספר. לעיתים היא הייתה שותה איתנו קפה, ובטח הייתה כל כך יפה שהיה ממש תענוג להתבונן בה. או אז, היא הייתה מפזרת את שערה על כתפיה ומזמינה אותנו לצאת איתה במחול. לעיתים היא הייתה מתמסרת לנו ומעניקה לנו חלומות כל כך חמקמקים שהיה צורך לעבור אותם על קצות האצבעות כדי שקסמם לא יפוג. לו היה ניתן לייחס לחיים דמות של אישה, העור היה מצטמרר רק מלהביט בה, והיינו נותרים חסרי מילים ברצותנו למנות את כל מה שהיא מציעה למי שיידע לטפל בה. לעיתים היא היתה מהתלת בנו, אך עוטפת אותנו לאחר מכן בחמלה ובחום... משום מה, זה מה שהעסיק אותי כל הדרך חזרה הביתה אחרי הקפה הבלתי נשכח ששתינו יחד הערב.