חבר מוצלח
לילה טוב, יש לי בעיה שמטרידה אותי המון זמן. יש לי חבר לעבודה שהתחבר איתי די מהר. הוא בחור מאוד מאוד מוכשר. גם מבחינה מקצועית, גם מבחינה חברתית. מוקף בחברים. מוקף בבנות. תמיד יש לו סיפורים מהחיים. נראה שהחיים שלו הם מסיבה אחת גדולה. תמיד יש לו עם מי לדבר/לצאת/לשתות. אני מודע גם לחסרונות שלו. אבל הם כאין וכאפס לעומת היתרונות. אני מאוד מעריך את עצמי. לפחות פעם הערכתי. לאחרונה, אני מרגיש שאני משווה את עצמי אליו בהמון סיטאוציות. חושב מה הוא היה עושה במצבים שאני נמצא בהם. מעריך את האסרטביות שלו. הכריזמה. אני מרגיש שיצרתי תלות בו. אני מעריץ את ההתנהגות שלו. אני מאוד מחכה לשיחות איתו, לסמסים ממנו. אני מרגיש שהוא מושך אותי למעלה בתור פרט בקבוצה. הבעיה היא שאני מאוד תלוי בו. והוא לא תלוי בי. אני צריך את השיחות איתו. הוא מדבר על עצמו ולא שואל עליי. מאוד מרוכז בעצמו. רע לי עם התחושה הזו שלא חוסר סמטריות. אפילו הבחורה שאני יוצא איתה נשמעת "פחות" מהחבורה שהוא יוצא איתה. אני מרגיש שאני תקוע עם המשפחה שלי והוא חיי חיי רווקות מלאים. לאחרונה החלטתי להוריד פרופיל. לא להתקשר אליו. לא לשלוח לו הודעות. להתמהמה במיילים שלי אליו (כמו שהוא מתמהמה עם שלי), לא לחכות לו באוטובוס אחרי העבודה. דברים קטנים- אבל שאולי ייצרו אצלי עצמאות. אין לי הרבה חברים- ולכן קשה לי להעסיק את עצמי בדברים אחרים. אני מאמין שאנשים יציעו לי להכיר אנשים חדשים. אני לא יודע איך. יש לי מסגרת של עבודה של 10-11 שעות ביום. ובעבודה באמת שניסתי ליצור קשר עם האנשים האחרים - הם פשוט לא מוכנים להתחבר (הזמנתי לצהרים, לבירה, לפינג-פונג, לקפה) - כלום ! אני אובד עיצות. האם נכון להתנתק ממנו לגמרי? אני מרגיש טוב יותר כשאני במודע לא יוצר איתו קשר אלא רק משיב לו - אני מרגיש שאני יותר עצמאי.
לילה טוב, יש לי בעיה שמטרידה אותי המון זמן. יש לי חבר לעבודה שהתחבר איתי די מהר. הוא בחור מאוד מאוד מוכשר. גם מבחינה מקצועית, גם מבחינה חברתית. מוקף בחברים. מוקף בבנות. תמיד יש לו סיפורים מהחיים. נראה שהחיים שלו הם מסיבה אחת גדולה. תמיד יש לו עם מי לדבר/לצאת/לשתות. אני מודע גם לחסרונות שלו. אבל הם כאין וכאפס לעומת היתרונות. אני מאוד מעריך את עצמי. לפחות פעם הערכתי. לאחרונה, אני מרגיש שאני משווה את עצמי אליו בהמון סיטאוציות. חושב מה הוא היה עושה במצבים שאני נמצא בהם. מעריך את האסרטביות שלו. הכריזמה. אני מרגיש שיצרתי תלות בו. אני מעריץ את ההתנהגות שלו. אני מאוד מחכה לשיחות איתו, לסמסים ממנו. אני מרגיש שהוא מושך אותי למעלה בתור פרט בקבוצה. הבעיה היא שאני מאוד תלוי בו. והוא לא תלוי בי. אני צריך את השיחות איתו. הוא מדבר על עצמו ולא שואל עליי. מאוד מרוכז בעצמו. רע לי עם התחושה הזו שלא חוסר סמטריות. אפילו הבחורה שאני יוצא איתה נשמעת "פחות" מהחבורה שהוא יוצא איתה. אני מרגיש שאני תקוע עם המשפחה שלי והוא חיי חיי רווקות מלאים. לאחרונה החלטתי להוריד פרופיל. לא להתקשר אליו. לא לשלוח לו הודעות. להתמהמה במיילים שלי אליו (כמו שהוא מתמהמה עם שלי), לא לחכות לו באוטובוס אחרי העבודה. דברים קטנים- אבל שאולי ייצרו אצלי עצמאות. אין לי הרבה חברים- ולכן קשה לי להעסיק את עצמי בדברים אחרים. אני מאמין שאנשים יציעו לי להכיר אנשים חדשים. אני לא יודע איך. יש לי מסגרת של עבודה של 10-11 שעות ביום. ובעבודה באמת שניסתי ליצור קשר עם האנשים האחרים - הם פשוט לא מוכנים להתחבר (הזמנתי לצהרים, לבירה, לפינג-פונג, לקפה) - כלום ! אני אובד עיצות. האם נכון להתנתק ממנו לגמרי? אני מרגיש טוב יותר כשאני במודע לא יוצר איתו קשר אלא רק משיב לו - אני מרגיש שאני יותר עצמאי.