ח ו צ נ י ת
New member
חבר יקר שלי
הוא היה הראשון כשפקחתי עיניי והאחרון לפני שסגרתי עיניי לשינה. אומרים שאנחנו " יונקים " וכשמינו כן אנו מרגע הלידה עד לרגע שיכולים להסתדר בלי האימא לוקח שנים ובשנים האלה אנחנו קשורים ויונקים, ותלויים. זה משהו אבולוציוני, ולכן הפרידות הן קשות וכואבות כל כך מאדם אהוב. קשר ניקשר בין שניים, לאט לאט מרגישים שהיחד הזה נותן משהו לו, לה רוצים עוד, ולהיות נרגש כל יום מחדש ולרגש ולהתרגש יחד. תלות ריגשית... משהו אבולוציוני?! עוד מאותם ימים שהפכנו ליונקים. האהבה כמה כוח יש בה לבנות וכמה כוח יש בה להרוס. הייתי קשורה אליו כמו שהוא היה קשור אליי הרגשתי שהנשימה שלי טובה יותר כשהוא איתי, וקשה לי לנשום כשהוא לא. ההפריה ההדדית הזו בכל מיני תחומים שעברו דרך הראש, התובנה, הכימיה השרו מין אופוריה מהולה בזריקת אנדורפינים לעיתים בצורה שאינה נשלטת. וכשהחומר הזה שולט רוב הזמן קשה לחשוב בהגיון... אז נסחפים , וטוב שם. אתה הפכת חלק מההתפתחות שלי, זה נשמע מוזר אבל זה ככה כל הזמן מתפתחים עד שמתים, ובדרך לשם נקשרים למיני אנשים שבדרך. וההסבר כבר לא משנה כלל זה קיים וישנו ומפרה בדרך המיוחדת שלו. אנשים נצמדים למילים , לשמות תואר, לדברים שנלמדו , משהו שלא נלמד לא נקלט מבלבל גורם לבלגן מחשבתי והבנתי. זה קרה כשהתחלתי להבין יותר התבגרתי אז התחלתי לחשוב יותר וככל שחשבתי יותר התבלבלתי יותר. וזה עוד מתפתח ונותן תובנה אחרת ועוד ועוד... והיום כשאני יכולה יותר לרצות, והיום כשאני יכולה יותר לנשום כשאתה לא לידי וכשאני משוחררת מתלות אני טובה יותר עם עצמי. לעולם לא הייתי מוותרת אם אתה לא היית מוותר, כשטוב לי עם משהו אני נושמת אותו עוד ועוד ולא נגמר לי. בחרתי לשמר אתך מספר אנדורפינים, לחייך אתך כשאפשר בחרתי ללכת הלאה עם התובנות, לזרום לזרום לא לפחד, הפחד הזה מהלבד לעיתים קורע את הלב משרה אווירה של מוות. אבל אין מקום שאתה לא מופיע תמונה שלך או מילה שלך מפעם, וכשזה בא בלי מתח זה כיף זה טוב זו מין השלמה שכזו.מביא לי חיוך ו.. היום יש עוד דברים שאני רואה לפני שינה, ואחרים כשאני פוקחת את עיניי בבוקר.
הוא היה הראשון כשפקחתי עיניי והאחרון לפני שסגרתי עיניי לשינה. אומרים שאנחנו " יונקים " וכשמינו כן אנו מרגע הלידה עד לרגע שיכולים להסתדר בלי האימא לוקח שנים ובשנים האלה אנחנו קשורים ויונקים, ותלויים. זה משהו אבולוציוני, ולכן הפרידות הן קשות וכואבות כל כך מאדם אהוב. קשר ניקשר בין שניים, לאט לאט מרגישים שהיחד הזה נותן משהו לו, לה רוצים עוד, ולהיות נרגש כל יום מחדש ולרגש ולהתרגש יחד. תלות ריגשית... משהו אבולוציוני?! עוד מאותם ימים שהפכנו ליונקים. האהבה כמה כוח יש בה לבנות וכמה כוח יש בה להרוס. הייתי קשורה אליו כמו שהוא היה קשור אליי הרגשתי שהנשימה שלי טובה יותר כשהוא איתי, וקשה לי לנשום כשהוא לא. ההפריה ההדדית הזו בכל מיני תחומים שעברו דרך הראש, התובנה, הכימיה השרו מין אופוריה מהולה בזריקת אנדורפינים לעיתים בצורה שאינה נשלטת. וכשהחומר הזה שולט רוב הזמן קשה לחשוב בהגיון... אז נסחפים , וטוב שם. אתה הפכת חלק מההתפתחות שלי, זה נשמע מוזר אבל זה ככה כל הזמן מתפתחים עד שמתים, ובדרך לשם נקשרים למיני אנשים שבדרך. וההסבר כבר לא משנה כלל זה קיים וישנו ומפרה בדרך המיוחדת שלו. אנשים נצמדים למילים , לשמות תואר, לדברים שנלמדו , משהו שלא נלמד לא נקלט מבלבל גורם לבלגן מחשבתי והבנתי. זה קרה כשהתחלתי להבין יותר התבגרתי אז התחלתי לחשוב יותר וככל שחשבתי יותר התבלבלתי יותר. וזה עוד מתפתח ונותן תובנה אחרת ועוד ועוד... והיום כשאני יכולה יותר לרצות, והיום כשאני יכולה יותר לנשום כשאתה לא לידי וכשאני משוחררת מתלות אני טובה יותר עם עצמי. לעולם לא הייתי מוותרת אם אתה לא היית מוותר, כשטוב לי עם משהו אני נושמת אותו עוד ועוד ולא נגמר לי. בחרתי לשמר אתך מספר אנדורפינים, לחייך אתך כשאפשר בחרתי ללכת הלאה עם התובנות, לזרום לזרום לא לפחד, הפחד הזה מהלבד לעיתים קורע את הלב משרה אווירה של מוות. אבל אין מקום שאתה לא מופיע תמונה שלך או מילה שלך מפעם, וכשזה בא בלי מתח זה כיף זה טוב זו מין השלמה שכזו.מביא לי חיוך ו.. היום יש עוד דברים שאני רואה לפני שינה, ואחרים כשאני פוקחת את עיניי בבוקר.